כבר שנתיים הוא עובר מדירת מסתור אחת לשנייה, מעיר לעיר. אף אחד בישראל לא יודע באיזו מדינה הוא נמצא, והוא בכל זאת חושש שיחוסל בידי עבריינים מהארץ או שלוחיהם. אחרי הכל, הוא עשה דבר שאין לו מחילה לאדם שאין בו רחמים: שימש עד מדינה נגד ראש ארגון הפשע קוטייר עודה. חסך לעצמו שנים רבות בכלא, וקיבל סכום נכבד של כסף וכרטיס לחו"ל בתמורה להפללתו של מי שהיה חברו לאגף בכלא והבוס שלו.
קל להבין למה מ' מרגיש שהוא חי על זמן שאול. שנתיים עברו מאז שעזב את הארץ בהתאם להסכם שחתם עליו עם הרשות להגנה על עדים, אבל הוא טוען שמעטפת ההגנה סביבו רעועה. בכל יציאה מהבית, מספר השבוע מ' בריאיון טלפוני, הוא בוחן את הסביבה מחשש למארב. את הרכב הוא בודק בכל בוקר, כי מי יודע אם בלילה לא השאירו בו איזו מתנה. "אני לא רוצה לסיים את החיים שלי כמו טל קורקוס", הוא אומר ומתייחס לעד המדינה שהפליל את ראש ארגון הפשע ניבי זגורי, ושחוסל ב-2017 באמצעות מטען חבלה במכוניתו.
מ' התחייב להפליל את בכירי הארגון של עודה, ובתמורה הובטח לו שירצה רק חמש שנות מאסר בפועל על מעורבותו ברצח אביחי וקנין. הוא קיבל גם מענקים והטבות בשווי חצי מיליון שקל
"קוטייר עודה הוא העבריין הכי מסוכן בישראל, הכי מפחיד, הכי אכזרי. הוא מסוגל להכל", אומר מ' מדירת המסתור שלו אי-שם. "הוא בחיים לא יסלח לי על זה שהפללתי אותו, שבגללי הוא ועוד 17 בכירים בארגון שלו יושבים בכלא. כל יום שאני חי פה – אני חושב שהוא האחרון בחיים שלי. מאז שחתמתי על ההסכם עם המדינה רצחו את אחי (לא ניכנס לפרטי המקרה מחשש לחשיפתם של מ' ומשפחתו – ש"א), בני משפחה שלי ברחו מהארץ, הכל התפרק. נהרסו לי החיים ונשארתי לבד, חשוף לחיסול".
אני מבין נכון? אתה מתחרט על סיכום שסידר לך הרבה מאוד כסף ומי יודע כמה שנים בכלא?
"כן, אני מודה שעשיתי טעות גדולה מאוד כשהסכמתי לחתום על הסכם עד מדינה. היום לא הייתי עושה דבר כזה. שיקרו לי, רימו אותי. ברשות להגנה על עדים הבטיחו לי הבטחות גדולות ולא קיימו כמעט כלום".
מה למשל?
"לא דאגו להיטמעות שלי במדינה שאני גר בה כמו שהבטיחו. זה לא רק אני, הרבה עדי מדינה חזרו לארץ כי הם התייאשו אחרי שלא דאגו להם בחו"ל. חלקם גם חוסלו על ידי עבריינים".
ואתה? מה הצעד הבא שלך?
"אם לא תהיה לי ברירה אני אחזור לארץ".
בגלל זה החלטת לדבר? כי אתה מרגיש במלכוד?
"שמע, הבאתי למשטרת ישראל את קוטייר עודה על מגש של כסף וחטפתי כאפה של החיים. רגע אחרי שהסתיים המשפט זרקו אותי לכלבים, שכחו ממני. הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת. אבל החלטתי לא לשתוק ולהוציא את כל הכביסה המלוכלכת החוצה".
ככל הידוע לי, אף אחד לא הכריח אותך לחתום על הסכם עד מדינה. אתה יזמת את הפנייה לרשות להגנה על עדים.
"נכון, אבל לא הייתה לי ברירה. קוטייר כבר שיגר רמזים מאיימים שעומדים לחסל אותי. אני הייתי אחראי האמל"ח (אמצעי הלחימה) בארגון שלו, קוטייר האשים אותי שלא דאגתי להחביא את הנשק ומטעני החבלה כשהמשטרה פשטה על הארגון, והאנשים שלו כבר תכננו לסגור איתי חשבון. פירקתי את הארגון של קוטייר כי הבנתי שאם לא אשתף פעולה עם המשטרה, יחוררו את הגופה שלי ויקברו אותה ביער. אבל אני לא מציע לאף אחד להיות עד מדינה, כי ברגע האמת יפקירו אותך. הרשות תתעלם ממך. בי השתמשו ואז זרקו אותי כמו סמרטוט".
כמה גרביים צריך אסיר
מ' מספר שעד לפני כעשר שנים הוא בכלל לא שמע על קוטייר עודה. העולם שלו היה אחר לגמרי: הוא חי חיים שקטים בישוב במרכז הארץ. "עבדתי מסביב לשעון, בניתי את עצמי בעשר אצבעות. חייתי ברמה גבוהה מאוד, שכרתי דירה, הייתה לי חברה. מקצועית זכיתי להערכה רבה מהבוסים שלי וכבר חלמתי לפתוח עסק משלי. הייתי על גג העולם, ואז ביום אחד הכל התמוטט סביבי".
"אני לא רוצה לסיים את החיים שלי כמו טל קורקוס", אומר מ' ומתייחס לעד המדינה שהפליל את ראש ארגון הפשע ניבי זגורי, ושחוסל ב-2017 באמצעות מטען חבלה במכוניתו
עוד קודם התמוטט עולמה של חברתו, שהתלוננה במשטרה כי מ' תקף אותה פיזית. הוא הכחיש את החשדות נגדו, אבל נשפט ונידון לשלוש שנות מאסר. באגף ההפרדה של כלא רימונים פגש לראשונה את "קוקו" עודה, שכבר אז היה יעד מודיעין בכיר של משטרת ישראל וקבלן הוצאה לפועל של ארגוני פשע יהודיים שפעלו במרכז הארץ. "התיידדנו מהר מאוד, היה חיבור מיידי ואמון הדדי", מספר מ'. "הוא סמך עליי בעיניים עצומות ונוצרה חברות קרובה מאוד".
מ' מספר שנחשף מהר מאוד לבריתות של עודה עם העבריינים יוסי מוסלי, ערן חייא ואיציק בר מוחא, ולמעמד המיוחד של "קוקו" בתוך הכלא ומחוץ לו: "הוא היה כבר אז עבריין עשיר מאוד, ישב על כמה עשרות מיליוני דולרים. הוא היה גם בעל הבית של הכלא, התא שלו היה כמו חדר בבית מלון".
מה זה אומר, בעל הבית של הכלא?
"סוהרים היו מבריחים לתא שלו כל דבר שהוא רצה: סמים, שעונים, בשמים, טלפונים סלולריים. בתא שלו היה גם בלי סוף בידור – דיסקים, סרטים, רמקולים. אישרו לו להכניס דברים שאסירים אחרים היו רק חולמים עליהם, היו לו כמויות מטורפות של נעליים ועשרות זוגות גרביים".
גרביים?
"כן, הוא בן אדם סטרילי מאוד".
למה הסוהרים זרמו עם זה?
"הם רעדו ממנו, ידעו שהוא מספיק מסוכן ולא צפוי בשביל לפגוע בהם ובמשפחות שלהם אם הם לא יעמדו בדרישות שלו" (יצוין כי השב"ס חקר טענות על התנאים המפליגים שמהם נהנה עודה, ובעקבות הבדיקה הוחלט להדיח סוהרים וקצינים מתפקידיהם - ש"א).
באגף ההפרדה של כלא רימונים פגש מ' לראשונה את "קוקו" עודה. "התיידדנו מהר מאוד, היה חיבור מיידי ואמון הדדי", הוא מספר. "הוא סמך עליי בעיניים עצומות ונוצרה חברות קרובה מאוד"
עודה שוחרר מהכלא ב-2016, חזר לארגון הפשע שלו והפך אותו מהר מאוד למפלצת פשע של ממש. מ' שוחרר מספר חודשים אחריו, ואז לדבריו הוזמן להצטרף לשורות הארגון. "לקוטייר לא אומרים לא", הוא מסביר את ההחלטה שהפכה אותו לקצין האמל"ח של עודה. "ככה הפכתי מאיש עם חלומות על עסק לעבריין".
מה כולל הג'וב של קצין אמל"ח?
"הייתי אחראי לכל התחמושת – רובים, אקדחים, מטעני חבלה. הייתי מחביא אותם בכל מיני מקומות מסתור, בפרדסים או במתחמים סודיים בבתים וכוכים. העיקר היה למנוע מהמשטרה לאתר אותם, ולהוציא אותם בזמן כדי שהחיילים של הארגון יוכלו לפעול בשטח במהירות".
אנשיו של עודה לא ידעו אז ששוטרי היחידה המרכזית של מחוז תל אביב החלו לעקוב אחריהם לאחר רצח העבריין אביחי וקנין בפברואר 2017. הרצח בוצע סמוך לטיילת בבת ים, והיעד לחיסול היה בכלל העבריין יעקב אמסלם; מתנקש טעה לחשוב שווקנין הוא אמסלם, ולעיני עשרות עוברי אורח ירה בו למוות ונמלט. בדיעבד, זה היה הרגע ששינה הכל – עבור וקנין בוודאי, אבל גם עבור מ' והבוס שלו.
שכר דירה עלינו
בעקבות רצח אביחי וקנין הוחלט במשטרה לצאת למבצע "אביב ערבי", שחיסל למעשה את הארגון של עודה. "ידענו שקוטייר הפך לפקטור מרכזי במגרש המשחקים של הפשע בישראל, ידענו שהאנשים שלו קשורים לרצח, וידענו שאם לא נטפל לו בזמן – נשלם בעתיד בריבית דריבית", אומר השבוע גורם במשטרה. "ייאמר לזכותו של מ' שהוא סיפק לנו את הסחורה בגדול, בלעדיו הארגון לא היה מתפרק".
שוטרי ימ"ר תל אביב הצליחו להחדיר מצלמות סמויות למתחמי המגורים של עודה ואנשיו במעוז שלהם בג'לג'וליה. המצלמות תיעדו בין השאר מפגשי צמרת בין עודה לבכירי עולם הפשע, והעברות של אמצעי לחימה וכסף. גם מ', שהיה מעורב בעצמו ברצח וקנין, היה על הכוונת; שוטרי היחידה המרכזית הגיעו למסקנה שהוא נקודת התורפה בארגון, והחליטו להציע לו לחתום על הסכם עד מדינה.
"התא של קוטייר בכלא היה כמו חדר בבית מלון", מספר מ'. "סוהרים היו מבריחים לתא שלו סמים, שעונים, בשמים, טלפונים. הם ידעו שהוא יפגע בהם אם הם לא יעמדו בדרישות שלו"
באוקטובר 2017 חתם מ' על ההסכם. הוא התחייב להפליל את כל בכירי הארגון ובראשם עודה, ובתמורה הובטח לו שירצה רק חמש שנות מאסר בפועל על מעורבותו ברצח וקנין. כבונוס הוא קיבל גם 300 אלף שקל, ועוד 50 אלף שקל לכיסוי חובות עומדים בהוצאה לפועל. סוכם גם שיתגורר בחו"ל במשך שנתיים ובמהלכן יקבל שכר חודשי קבוע ודירה בשכירות על חשבון הרשות להגנה על עדים. בסך הכל עסקת חבילה של כ-500 אלף שקל.
במשך ההליך המשפטי נגד עודה ואנשיו היו מ' ובני משפחתו תחת אבטחה כבדה כדי למנוע אפשרות של פגיעה בהם. באחת מחקירותיו סיפר מ' שכבר יצא לו לחוות את זעמו של הבוס: "באחד הימים, כשעוד הייתי האחראי על האמל"ח, קוטייר תקף אותי. הוא נתן לי אגרוף בפנים כשישנתי, אחר כך חטפו אותי לדירה במרכז הארץ וקוטייר לקח כוס חרסינה ושבר לי על הראש. הוא גם תקף אותי בבעיטות ואגרופים כי השוטרים תפסו אמצעי לחימה של הארגון שלא הסתרתי. באיזשהו שלב קוטייר הורה לי להיכנס למקלחת ולהתרחץ, לקח קומקום מים רותחים ושפך על כל הגוף שלי. נגרמו לי כוויות, העין שלי נפגעה, עברתי ניתוח מורכב מאוד. במקרה אחר הוא דרך לי על הראש ובעט בי עד שהתעלפתי".
בצל החשש מנקמה עמד מ' בהסכם עד המדינה. "היו רגעים שפחדתי שיגלו שאני מעיד וירצחו אותי", הוא אומר. "הבנתי שאני מסבך את עצמי ואת המשפחה שלי, שאני אשלם מחיר אישי כבד מאוד, ובאמת שילמתי מאוחר יותר כשרצחו את אחי".
לצד גביית עדותו של מ' ביצעו שוטרי ימ"ר תל אביב האזנות סתר רבות לעודה ולבכירי הארגון שלו, עד שבינואר 2018 הפך מבצע "אביב ערבי" מסמוי לגלוי. קוטייר ו-21 מאנשיו, ובהם אחיו שרחביל והעבריין איציק בר מוחא, נלקחו לחקירה בגל מעצרים חסר תקדים – ו-מ' מצדו נאלץ להתמודד איתם בחדרי החקירות. "קוטייר היה בהלם כשהבין שאני עד המדינה, שפתחתי עליו ועל כל החיילים שעזרו לבצע רציחות ופשעים חמורים", הוא אומר. "תפרתי אותם מכל הכיוונים, לדעתי עד היום לא מאמין שעשיתי לו את זה".
איפה הכסף
פרקליטות מחוז תל אביב הגישה כתב אישום נגד עודה ואנשיו בגין מעורבות בשלושה תיקי רצח – של אביחי וקנין, מרים גאנם ופיראס נאדי – ועבירות חמורות נוספות. עורכי הדין של הנאשמים ניהלו משא ומתן עם התביעה בניסיון להגיע להסדר טיעון, ובסופו של דבר חתמו הצדדים על ההסדר לפני כשלוש שנים – כלומר כחמש שנים לאחר הגשת כתב האישום. זה קרה בעקבות גישור מורכב שעברו הצדדים אצל מי שהיה אז סגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט בני שגיא.
"היה ברור לנו שיש קשיים ראייתיים בתיק, שלא בטוח שנצליח להרשיע את קוטייר ואנשיו בכל האישומים למרות שהיה לו עד מדינה אמין. מבחינתנו היה הכי חשוב שהוא והחיילים שלו ישבו בכלא לתקופה ארוכה", מסביר גורם בפרקליטות את ההחלטה "ללכת על בטוח" כדבריו, ולחתום על ההסדר. קוטייר וחלק מאנשיו נשפטו ל-18 שנות מאסר בפועל בגין סיוע לרצח, ניסיון רצח, סחיטה באיומים ועבירות מס. שרחביל נשלח לחמש שנות מאסר בפועל, ואילו סינאן צרצור – בכיר אחר בארגון, שנמלט לטורקיה וחזר לארץ – נידון לשלוש שנות מאסר בלבד.
"לדעתי הפרקליטות עשתה טעות כשחתמה על הסדר הטיעון", אומר מ'. "היה להם תיק סגור, בונקר, ואני כבר הייתי מוכן להעיד בבית המשפט. אני מעריך שגורמים בפרקליטות ובמערכת המשפט פחדו לשלוח את קוטייר למאסר עולם ולכן הסכימו לחתום איתו על הסדר מקל יחסית".
פחדו ממה?
"הם הבינו שאם קוטייר יישב מאסר עולם, הוא ינקום בכולם והלך עליהם. הם יחיו כל החיים בסיוט שיעופו להם לבתים רימונים ורחפני נפץ, אז באו לקראתו כדי לקנות שקט תעשייתי. התבאסתי כשחתמו ולא נתנו לי אפילו להעיד".
אפשר להתווכח עם מ' על המניעים של הפרקליטות, אבל אין סיבה לפקפק בו כשהוא מספר: "כשסגרו על עודה הוא החביא מיליוני שקלים בכל מיני מקומות שרק הוא ידע עליהם. הוא קבר את הכסף במקומות מסתור כדי שהמשטרה לא תמצא אותו והוא יוכל במקרה הצורך להמשיך לנהל את הארגון שלו מהכלא".
מ' מצדו המריא לפני כשנתיים לחו"ל בחסות הרשות להגנה על עדים. "הבטיחו לי שיסדרו לי עבודה וידאגו לי לביטוח חיים ובריאות, אבל עבדו עליי בעיניים", הוא טוען. "גורמים ברשות לא עמדו בסיכומים איתי, חלקם ניתקו מגע. השאירו אותי להתמודד לבד במדינה זרה".
איך אתה חי אם לא סידרו לך עבודה?
"מהיד לפה. אני לא עובד, בגלל זה אני רוצה לחזור לארץ. אין לי מה לעשות פה יותר, התחננתי לא להישאר במדינה הזו, אבל לא מוכנים שאחזור לישראל כי אני מוגדר ברמת הסיכון הכי גבוהה שיש".
לא מוכנים ואומרים מה?
"מתעלמים ממני. מרגע שנחתם הסדר הטיעון הפכתי מבחינתם מנכס לנטל שצריך להיפטר ממנו".
זמן קצר לפני שעלה למטוס תבע מ' את המדינה. הוא דרש הכרה כקורבן עבירה ופיצוי כספי על הנזקים הגופניים והנפשיים שעודה ואנשיו גרמו לו, אבל תביעתו נדחתה על הסף כי הוא מוגדר עד מדינה ולא קורבן עבירה. "אני בטוח שמגיע לי פיצוי מקוטייר עודה כמו שאר הקורבנות והמשפחות שנפגעו ממנו, אבל לצערי בית המשפט חשב אחרת", הוא מסכם.
הביתה זה למות
מול הטענות של מ' על המדינה ועל הרשות להגנה על עדים עומדות מספר עובדות. ראשית, תוקף ההסכם איתו עומד להסתיים ממילא בתום השנתיים שהוגדרו מראש; שנית, בחינה של ההסכם כפי שנחשף השבוע בפנינו מעלה שהרשות עמדה בו כלשונו. ההבטחות המופרות שעליהן מדבר מ', אם אכן היו כאלה, אולי ניתנו בעל פה – ורק הוא יודע למה לא דרש שיעוגנו בכתב.
כך או כך, הבעיה הגדולה של מ' היא חוזה החיסול שמרחף מעל ראשו אם וכאשר יחזור לישראל. "ברור לי שאם אני חוזר לישראל, זה עניין של שעות ואולי פחות עד שיחסלו אותי", הוא אומר ומתריע: "זה יהיה על המצפון של בכירי הרשות להגנה על עדים. אף עד מדינה אחר לא פירק ארגון פשע והכניס את כל האנשים שלו לכלא, ודווקא בי הם מזלזלים".
הרשות להגנה על עדים בחרה שלא להגיב על דברים
תגובות