האזרחים המעטים שמגיעים מדי פעם לקיבוץ חניתה שעל גבול לבנון נתקלים מיד בדמותו של דניס דסיאטניק. אי אפשר לפספס אותו. בחור גבוה, שרירי, חמוש מכף רגל עד ראש, דמות שמקרינה ביטחון לכל הסובבים אותו.
"החבר'ה שלי ואני מוכנים לכל תרחיש, גם אם מחבלי חיזבאללה ינסו לפלוש לקיבוץ", אומר דסיאטניק, "אנחנו חמושים, מאורגנים, ומאומנים. כולם פה עברו הכשרה מיוחדת לשמש חברים בכיתת כוננות ולהילחם במקרה של חדירת מחבלים. הפקנו הרבה לקחים מהטבח של ה-7 באוקטובר כדי למנוע הישנות של מקרים דומים בעתיד".
דסיאטניק (46) תושב חיפה, אב לחמישה ילדים, מתאגרף ומדריך מקצועי במכון כושר. בעברו היה שומר הראש של העבריין עמיר מולנר, ובשנים האחרונות עלה לכותרות לאחר שנלחם באוקראינה נגד צבא רוסיה.
במשך כשנתיים דסיאטניק נלחם עם לוחמי היחידות המיוחדות נגד הצבא הרוסי. הוא השאיר את אשתו וחמשת ילדיו בבית ויצא אל הלא נודע. "לא ידעתי אם אחזור בשלום הביתה או בתוך ארון", הוא מספר, "אשתי תמכה בי ודאגה לי הרבה. היה לי קשה לשבת בבית ולראות איך הצבא הרוסי טובח בעם האוקראיני אז החלטתי שאני נוסע לעזור. היה לי ברור שקיים סיכוי גבוה שאיהרג בשדה הקרב".
באחד הקרבות הוא נפצע בעינו, אושפז, טופל בבית חולים וחזר מהר מאוד לזירת הקרבות. "ראיתי שם אנשים שנהרגו כמו זבובים, זו לא מלחמה רגילה", שחזר, "כל יום אתה מתעורר למציאות חדשה. מאבד לוחמים וחברים בשדה הקרב. במלחמה מול צבא רוסיה אסור לרגע לאבד ריכוז. אימנתי שם לוחמים רבים בכל מיני שיטות קרב חדישות במטרה להפתיע את הלוחמים הרוסים. העברתי להם שיעורים בקרב מגע, לימדתי אותם איך להחזיק רובים בצורה נכונה ואימנתי צלפים".
הטבח באותה שבת שחורה באוקטובר תפס את דסיאטניק בהפתעה גמורה, כמו את כל מדינת ישראל. המראות המחרידים ממסיבת הנובה ויישובי העוטף לא נתנו לו מנוח והוא החליט לעשות מעשה. לפני כמה חודשים הוא הקים כיתות כוננות בחיפה, הקריות ובצפון שיתנו מענה ראשוני הולם למקרה של פלישת מחבלים ליישובים עד להגעת כוחות משטרה וצבא. דסיאטניק אימן מאות אזרחים במשך שבועות רבים, לחלקם היו גם כלבי תקיפה שאומנו לתקוף מחבלים.
"המטרה הראשונית שלנו הייתה להגן על המשפחות שלנו מפני חדירת מחבלים כדי שלא נחזור לראות את המראות הקשים שהיו בשדרות, אופקים ויישובי העוטף", מסביר דסיאטניק, "יש לנו רובים, אקדחים וכלבי תקיפה. אחרי ה-7 באוקטובר לא לוקחים סיכון. עד שהצבא והמשטרה יגיעו כיתות הכוננות מאומנות לתת פתרון מידי להילחם נגד מחבלים".
בחצי השנה האחרונה דסיאטניק התגייס לשירות מילואים בקיבוץ חניתה על גבול לבנון. הוא ועוד עשרות לוחמים מגנים על הקיבוץ מפני פלישת מחבלים וחוטפים לא פעם טילים וכטב"מים. "ישראל זו המדינה שלי, אני נותן את כל הלב שלי לביטחון המדינה ותושביה", הסביר דסיאטניק.
"אני רגיל למלחמות", הוא מוסיף, "שום דבר לא מפחיד אותי. אני פה להגן על המדינה וביטחון התושבים גם במחיר של החיים שלנו".