ינואר 1998. שכונת פרדס כץ שבצפון בני ברק. הרב שמעון חדיף, אב ל-11, נכנס למכונית המיצובישי לנסר שלו, טורק את הדלת ומתיישב על כיסא הנהג. שניות לאחר מכן פיצוץ עז מרעיד את השכונה. הרב חדיף נהרג במקום ממטען חבלה רב עצמה שהוטמן במשענת מושב הנהג.
המראות בזירת האירוע היו קשים, והחיסול האלים נחשב עד היום לאחד מהמתוחכמים בהיסטוריית הפשע במדינה. חדיף היה אחיו של מנהיג כנופיית פרדס כץ, יצחק "חישי" חדיף, והאצבע הופנתה באופן טבעי ליריביהם המרים של בני משפחת חדיף - ראשי כנופיית רמת עמידר; עמיר מולנר ויוסי הררי.
החשד שעלה מיד הוא שמאחורי החיסול עמד מולנר, וימים לאחר הרצח החלו הכנופיות היריבות להתחמש בכל סוגי המטענים והנשקים ונערכו לקראת יום הדין. אם יש משהו שהיה ברור לכולם באותם ימים הוא שהנקמה תהיה אכזרית, ו"חישי" לא ישתוק על חיסולו של אחיו.
אפרים ברכה ז"ל, מי ששימש באותם ימים כקצין בכיר ביחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב, הבין שרק מעצרם של הררי ומולנר יפסיק את מרחץ הדמים הצפוי ויעצור את גל החיסולים בין שתי הכנופיות הכי אימתניות שפעלו אז בישראל.
"אפרים עשה את הבלתי אפשרי כשהצליח לגייס את ניסים ימין כעד מדינה בפרשת רצח הרב חדיף", מספר קצין משטרה לשעבר שהכיר מקרוב את המלחמה בין שתי הכנופיות. "ימין חתם על ההסכם, והיה ברור שזה רק עניין של זמן עד שכנופיית רמת עמידר תתפרק מנשקה ובכלל".
לבכירי רמת עמידר היה ברור שאם ימין יפתח את פיו, הם עלולים למצוא את עצמם מבלים את שארית חייהם מאחורי סורג ובריח. מולנר ברח לדרום אפריקה, ויוסי הררי נעצר והורשע בעבירה קלה יחסית של קשירת קשר לביצוע פשע, ונדון לשבע שנות מאסר בלבד. התיק עצמו נותר בלתי מפוענח עד היום.
ביוני 2004, הפרשה קיבלה תפנית נוספת לאחר שימין, עד המדינה, חוסל לאחר שמחסל טיפס בסולם לחלון ביתו, הסיט את התריסים וירה בו כמה כדורים מטווח קרוב. ימין נהרג במקום.
חיסולו של עד המדינה סלל את חזרתו של מולנר לישראל כמה שבועות לאחר מכן. עם חזרתו ארצה מולנר נחקר, הכחיש את כל החשדות נגדו, ושוחרר כעבור זמן קצר. התיק שנשאר בלתי מפוענח העלה אבק במסדרונות ימ"ר תל אביב וגרם לתסכול רב אצל החוקרים.
מאז חיסולו של הרב חדיף, מולנר הספיק להפוך לעבריין מספר 1 בישראל, וחוקרי המשטרה, כולל אלו השייכים ליחידות הכי מובחרות, לא מצליחים להפליל אותו, כשפעם אחר פעם הוא לועג לניסיונות הכושלים שלהם להביא למעצרו.
כמעט 30 שנה חלפו מאז פרצה המלחמה בין עברייני פרדס כץ לשכניהם מרמת עמידר, במה שכונה "הדרבי של העולם התחתון", ומי שנחשבו בזמנו לכנופיות, הפכו ברבות השנים לארגוני הפשיעה הכי בולטים במפת הפשע הישראלית, כשהמלחמה בין שני הארגונים נסובה בין היתר על סחר בסמים (בדגש על הרואין ואקסטזי), גביית דמי פרוטקשן מבתי עסק, סחיטה באיומים, סחר באמצעי לחימה, מאבקי שליטה על בתי הימורים בגוש דן ועוד.
בראשית שנות ה-90, עוד לפני שהפכו לארגוני פשע של ממש, "עברייני הדרבי" היו למעשה חבורה אחת מגובשת של עבריינים צעירים, נועזים ומסוכנים שהקימו כנופיית פשע מאוחדת שהרעידה את המדינה פעם אחר פעם, ואין אדם בישראל שהעז להתעסק עם האחים התאומים רוני ויוסי הררי, איציק חדיף וחבריהם.
"הם היו חבורה מגובשת מאוד, אנשים רעבים להצלחה, שרצו להוכיח את עצמם בכל מחיר. היו כאלה שרק רצו להתעשר, והם נחשבו למעשה לעברייני הדור החדש שאחרי הרצל אביטן ושמעיה אנג'ל, והתחרו באופן ישיר עם האלפרונים על טריטוריות פשע שונות", מסביר קצין מודיעין לשעבר במשטרת ישראל, "תבין, אבי רוחן התחיל בכלל את דרכו כבעל מכולת שכונתית בפרדס כץ. טיפוס חייכן, אדיב ונחמד, ותראה איך הפך ברבות השנים לראש ארגון פשע כל כך מסוכן".
בתחילת שנות ה-90' חל פיצוץ בחבורה המגובשת, והיא התפצלה לשתיים: כנופיית פרדס כץ שבראשה עמד איציק חדיף וכנופיית רמת עמידר שבראשה עמד אמיר זכריה לצד האחים הררי. וכך, מחברים טובים שאכלו ובילו יחד, וחגגו בשמחות של בני משפחותיהם - הם הפכו מהר מאוד ליריבים מרים.
"הפיצוץ בין החבורה הוביל למרחץ דמים שלא זכור כמוהו בתולדות הפשע בישראל", טוען קצין בכיר במשטרה, "מדובר בעבריינים די מתוחכמים, כאלה שאי אפשר היה להשתיל להם מדובבים בתאים או לעשות להם תרגילי חקירה. הם היו מיומנים בצורה מדהימה ועשו הכל נכון כדי לא להפליל את עצמם. את הכירו את כל שיטות החקירה שלנו".
במאי 1993, נרצח אמיר זכריה, ראש כנופיית רמת עמידר. הרוצח, שהיה רעול פנים, דפק על דלת ביתו של זכריה בעת ששהה בו עם שתי ידידות, קרא לו לצאת החוצה, וכשזה יצא הוא חוסל מטווח אפס.
איציק חדיף נעצר כחשוד ברצח של זכריה והוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב. עדת הראייה לרצח, שהייתה אמורה להעיד נגד חדיף ולשלוח אותו למאסר ממושך, נעלמה באופן מסתורי, והמשפט נגדו הוקפא עד שלבסוף שוחרר ממעצרו.
כמה חודשים לאחר מכן נרצח מאיר חדד בזמן ששהה בקרבתו של חדיף. לטענת המשטרה, היעד של המתנקשים היה חדיף, אותו הם רצו לחסל כנקמה על רצח זכריה. חדד, כך העריכו במשטרה, נרצח בטעות, וחדיף נמלט מזירת הרצח וניצל.
שלוש שנים מאוחר יותר, במרץ 1996, נרצח אחיינם של האחים הררי, אייל הררי רומנו בן ה-16. על פי החשד, רומנו ניסה לרצוח את חדיף ונכשל - וכנקמה על החיסול שכשל הוא חוסל בעצמו. הרצח של הנער העצים באופן טבעי את היריבות בין שתי הכנופיות, והאחים הררי החליטו לסגור חשבון עם חדיף ואנשיו - אותם ראו כחשודים הטבעיים ברצח אחיינם.
מרגע זה מסכת החיסולים לא עצרה לרגע, ולאורך כל שנות ה-90 הדם זרם כמים ברחובות השכונות היריבות. בתחילת יוני 1997 חוסל סהר אזולאי (21), כאשר ליד מכוניתו חנה אופנוע ממולכד במטען חבלה שהתפוצץ וחיסל אותו במקום. החשד הוא כי עברייני רמת עמידר עמדו מאחורי החיסול כנקמה על רצח האחיין של האחים הררי.
חודש לאחר מכן, כנקמה על חיסולו של אזולאי, נרצח משה עג'מי בן ה-21 ובן דודו של אמיר זכריה. כמה שבועות לאחר מכן, בספטמבר 1997, נרצח ברמת גן דוד פרלה לעיני אשתו. הקורבן הבא היה כאמור הרב חדיף.
לאורך השנים היו גם לא מעט ניסיונות תגובה של עברייני פרדס כץ לחסל את האחים הררי, כשהניסיון הבולט מכולם היה ב-1999 בזמן שרוני הררי ישב בבית קפה ונפצע בצורה קלה מירי. מלצרית שעבדה במקום נפצעה באורח קשה, ואחיו של רוני, יוסי, ניצל בנס. "אני זוכר שבאחד המקרים הזהרנו את יוסי כשהשתחרר מאחד התיקים מהכלא שיעזוב - אבל הוא לא הקשיב לנו", מגלה היום קצין בילוש לשעבר.
סוף הסכסוך העקוב מדם הגיע רק בשנת 2007, לאחר מסע של סולחות בין עבריינים משתי הכנופיות, שבסופו הוחלט על הפסקת החיסולים ההדדיים.
וכך, מולנר הפך מאז לראש ארגון הפשע הבולט בישראל יחד עם בן כהן ועוד כמה מפליטי עברייני רמת עמידר בדרגות בכירות כאלה ואחרות. עבריין נוסף מחבורת רמת עמידר, אבי רוחן, הקים על פי החשד ארגון פשיעה באזור השרון ופתח תקווה, ומואשם בימים אלה בתיק רצח בפרשת 512'. בן כהן, עבריין נוסף שהשתייך לכנופיית רמת עמידר, עבר כמה ניסיונות חיסול שבאחד מהם נקטעו שתי רגליו לאחר שמטען התפוצץ במכוניתו.
יוסי הררי, אולי השם הכי בולט בתולדות הסכסוף, עזב את עולם הפשע, פרסם ספר על חייו והפך לאיש עסקים לגיטימי, בזמן שאחיו רוני נעלם כמעט לחלוטין מכותרות מדורי הפלילים. חדיף מצדו חזר בתשובה ועזב גם הוא את מדורי הפלילים.
ומה לגבי השכונות עצמן? רמת עמידר ופרדס כץ הפכו מאז לשכונות מבוקשות שמחירי הדירות בהן עלו בשנים האחרונות במאות אחוזים, והיום אין כמעט איש שזוכר כי הרחובות המטופחים בשכונות המבוקשות מלאים בהיסטוריה אלימה ומלאה בדם.