בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את עמדת המדינה והחמיר ל-15 חודשי מאסר את עונשו של סלביק ריף, עובד סוציאלי שעבד בשירות בתי הסוהר וצילם את עובדי ועובדות המקום במקלחות ובשירותים.
מכתב האישום, שהוגש על ידי פרקליטות מחוז דרום, עולה כי ריף שירת בבית סוהר אלה. נוסף על תפקידו כעובד סוציאלי, שימש כאחראי על צילום ותיעוד ולכן הורשה להכניס ציוד צילום לבית הסוהר. במהלך שנת 2020 הכניס ריף מצלמה קטנה לבית הסוהר ובמועדים שונים הטמין אותה במקלחות ובשירותי הסגל. אחד האסירים שביצע עבודות אחזקה במקום הבחין במצלמה ודיווח על כך.
בית משפט השלום בבאר שבע הרשיע את ריף, בהתאם להודאתו, בעבירות של פגיעה בפרטיות ומעשה מגונה וגזר עליו 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בגין החלטה זו הוגש ערעור על ידי עו"ד תהילה גלנטה בפרקליטות מחוז דרום, במסגרתו נטען כי בית המשפט שגה בהשתת ענישה נמוכה ומקלה וענישה זו אינה משקפת את שיקולי ההלימה והרתעת היחיד והרבים. בנוסף נטען גם כי בגזר הדין לא ניתן משקל לניצול של ריף את תפקידו, נגישותו ולהכנסת מצלמה לבין כותלי בית הסוהר. כמו כן לא ניתן משקל ראוי לתכנון, לחזרתיות ולתחכום ולכך שהמעשים נפסקו בזכות חשיפתם על ידי אחרים ולא בזכותו של ריף. מאידך טען בא כוחו של ריף כי גזר הדין מאוזן ואף מחמיר את הענישה הנוהגת במקרים דומים.
השופטים יואל עדן, גד גדעון ועמית כהן קיבלו את מרבית טענות הערעור וקבעו כי הענישה שהטיל בית משפט השלום אינה נותנת מענה הולם לעבירות, חומרתן, חומרת נסיבות ביצוען, וריבוין. במסגרת פסק הדין צוין כי: "לא רק בסגל בית הסוהר פגע המשיב פגיעה קשה. פגע הוא גם באסירים והשפילם, תוך שהמעשים מבוצעים כלפיהם במקום אשר לצד השלילה של חירותם, מחויב בשמירה על כבודם. כל זאת כאשר המשיב הינו משרת כבעל תפקיד בבית הסוהר, עו"ס בשירות בתי הסוהר".
עוד נקבע כי "ריבוי המעשים החומרה של נסיבות ביצועם, וריבוי הקורבנות כל אלו צריכים לבוא לידי ביטוי בעת קביעת מתחם העונש ההולם, והמתחם צריך להלום שורת נסיבות לחומרה אלה". בעקבות דברים אלה החמיר בית המשפט המחוזי את עונשו של ריף ל-15 חודשי מאסר בפועל.