כמעט שבעה חודשים אחרי מתקפת הפתע של חמאס, והעדויות לעבירות המין שביצעו המחבלים בשטח ישראל ממשיכות להצטבר. בלילה שבין חמישי לשישי עלה לרשת הסרט התיעודי "זעקות ואז שתיקה" של קסטינה הפקות ביוזמת של שריל סנדברג, שמציג עדויות של שבויות שחזרו, שורדי הנובה ואנשי ביטחון ורפואה שהיו או טיפלו בגופות בזירות הטבח. את הסרט הקשה ביימה ענת סטלינסקי. התיאורים שבכתבה קשים לקריאה.
"אני שמעתי צעקות של אישה", סיפרה בסרט טלי בינר, שורדת הנובה. "שמעתי נערה שהתחילה לזעוק במשך זמן ארוך: 'בבקשה תעצרו, לא לא לא', משהו כזה. היא ביקשה ממישהו שהתעלל בה לעצור. מישהו נגע בה, עשה לה משהו". כשהיא נשאלה איך היא ידעה שהבחורה נאנסה היא השיבה: "אני יודעת איך זה נשמע". לדבריה, שמעה כמה מעשי פגיעה מינית שהתבצעו באותו היום: "היו כל כך הרבה קולות של נשים, נשים שונות, לא רק אחת".
"תפסו שם איזו בחורה, ואני זוכר שהיה חצי מעגל סביבה", הוסיף רז כהן, שהיה גם הוא במסיבה ברעים. "אחד מהמחבלים אנס אותה. אני זוכר שהמכנס שלה היה למטה, עד החצי, והוא מאחוריה". הוא סיפר שראה את הגוף של המחבל זז, והבין מה קורה.
"כשרואים אונס יודעים שזה אונס", הסביר. "הם פשוט עשו מה שהם רוצים, לא היו חוקים. שוהם שהיה לידי אמר שהמחבל דוקר אותה, שוחט אותה, ואני לא רציתי להסתכל. כשהסתכלתי חזרה היא כבר הייתה מתה. הוא עדיין המשיך בזה. הוא אנס אותה גם אחרי שהוא שחט אותה, אחרי שהיא מתה".
גם אלעד אברהם היה במסיבת הנובה: "ראינו דברים הזויים. אוזניים חתוכות, אתה הולך ופתאום רואה יד ואחרי מאה מטר אתה רואה את הבן אדם. אתה שואל את עצמך: 'איך היד שלו הגיעה מאה מטר מפה?' מישהו תפס את היד ושיחק איתה".
"ראינו גופות של בחורות שהבגדים שלהן קרועים. אחת הייתה בפוזיציה שהיא שוכבת על הגב עם רגליים פתוחות. הייתה אחת על פגוש של אוטו, מכופפת עם מכנסיים למטה. אתה רואה גופה של בחורה עם בגדים קרועים ואיברים כרותים. אתה אומר לעצמך: 'גם אנסו אותה, גם שחטו אותה, גם ביתרו אותה, מה עוד אפשר לעשות לבן אדם?'".
בסרט מוצג גם הרגע שבו שוטרים הגיעו לזירת המסיבה בפעם הראשונה. "משטרה, צה"ל, יש פצועים? מישהו?", זעק ארן מסס, שהגיע ראשון למתחם המסיבה. "יש לי פה הרוגים", אמר בקשר, והתחיל לספור את הגופות. "אוי ואבוי".
מסס התראיין לסרט וסיפר באיזה מצב ראה חלק מהגופות: "היו נער אחד ושתי בנות. הוא היה עם מכנסיים למטה ללא תחתונים. הראש של הבחורה היה על איבר המין שלו".
עדויות אנשי הרפואה: "זה לא נעשה באקראי"
"התמודדתי עם מאות גופות", סיפר מתנדב זק"א, שמחה גריינמן. "אין לי מילים להסביר מה ראיתי. הגופות היו חתוכות לחלקים. אי אפשר היה לזהות אם זה גבר או אישה. הכל היה קרוע. הרבה גופות היו ערומות לחלוטין".
"הגענו לאחד הבתים, הרמנו את המצעים וגילינו גופה", המשיך. "האישה הזו, שהייתה בלתי ניתנת לזיהוי, הייתה ערומה לגמרי, היו לה מסמרים סביב האיברים הנשיים שלה. באותו אזור היו גם פלסטיקים וחפצים מתכתיים". את אותה התמונה הוא הציג למראיינת בסרט.
חיים אוטמזגין, שגם הוא מתנדב בזק"א, הצטרף: "כשאתה רואה אדם, גבר או אישה, שהגופה השרופה שלו היא בתנועת התכווצות, התגוננות - אתה מבין שקודם הם שרפו אותו ואחר כך הם מתו". על עבירות המין סיפר: "פתאום רואים אישה ועוד אישה ועוד אישה. כולן עם סימנים לפגיעה במפשעה. אתה מבין שזה לא משהו שנעשה באקראי. אי אפשר להגיע לאזור הזה אם זה לא מכוון לשם". בהמשך הוא הציג למראיינת תמונה של גופה שדקרו אותה במפשעה והוציאו את האיברים הפנימיים שלה.
הסרט "זעקות ואז שתיקה" עלה לאוויר בסוף השבוע והוא זמין לצפייה ביוטיוב במלואו. הסרט, שיצרה סמנכ”לית חברת מטא לשעבר, שריל סנדברג, מהווה עדות חד-משמעית למעשי אונס, פגיעות ופשעים מיניים גם בתקופת השבי, כפי שעולה מהעדויות הקשות שהצטברו עם שחרורן של חטופות מידי חמאס. ענת סטלינסקי ביימה את הסרט שהופק על ידי חברת קסטינה תקשורת (שעומדת גם מאחורי הסרט NOVA#). הוא כולל ראיונות עם עדי ראייה, חטופות משוחררות כמו עמית סוסנה ואגם גולדשטיין, אנשי זק"א ומשטרה, מומחים רפואיים ופורנזיים, ושורדי ושורדות טבח החמאס.