ברוכים הבאים למקסיקו. כן אתם ממש לא טועים. מדינת ישראל הפכה למיני-מקסיקו. אין דין ואין דיין, ההפקרות שולטת ברחובות הערים, אין שוטרים ברחובות, העבריינים הרימו ראש והתחושה היא שהרצח הבא כבר מעבר לפינה. בימים המשוגעים בהם אנחנו חיים אזרח יוצא מהבית בידיעה שלא בטוח שיחזור לביתו, ואם כן אז אולי בתוך ארון קבורה. מצבה של המשטרה כל כך נואש שגם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שהגיע לתפקיד עם מוטיבציה של נער גבעות על מנת לשנות את המצב ולבצע מהפכה של ממש, מתחיל להראות סימני ייאוש.
משטרת ישראל נמצאת כבר כמה שנים טובות בפשיטת רגל. שימו בצד את הרציחות (יותר מ-70 נרצחים מתחילת השנה רק בחברה הערבית). אפילו בתלונות פשוטות של אזרחים על גניבת כלי רכב או פריצה לבתיהם היא לא מסוגלת לטפל. התלונות נסגרות לעיתים תוך שעות ספורות, במיוחד תלונות מקוונות, בנימוק של "חוסר עניין לציבור" או "עבריין לא נודע".
אזרחים שמתלוננים במשטרה על גניבות רכב מספרים על חוקרים שמסתכלים עליהם בייאוש. מתלונן אחד שדיווח על גניבת הטויוטה קורולה שלו מספר שהשוטר פיהק לו בפרצוף ואמר לו שהוא בהלם שלא גנבו לו את המכונית ההיברדית כבר לפני שנה. אותו שוטר סיפר לו שבתוך שבוע נגנבו 30 כלי רכב מאותו סוג, שאין מה לעשות ושהמשטרה קצרה בכוח אדם. "הבנתי שאין סיכוי שימצאו את המכונית שהמשטרה משלימה עם התופעה", הוא סיפר. "גם כשהבחנתי בחוליית הגנבים והתקשרתי למוקד 100 לדווח עליהם המוקדנית אמרה שתשלח ניידת, עד עכשיו אני מחכה".
גם אישה שהגישה תלונות בחשד לביצוע מעשים מגונים והטרדות מיניות נגד בכיר בבית מלון בדרום הארץ נתקלה בחוקרת לחוצה, עייפה ולא מפוקסת שרצתה לסיים משמרת וללכת הביתה. "החוקרת אמרה לי להזדרז כי יש לה עוד אנשים בחוץ שרוצים להתלונן, סיפרה א'. "רציתי לתת לה מסמכים, מסרונים אבל היא התעקשה שאין לה זמן לשמוע אותי יותר. התחושה הייתה קשה מאוד".
מילא שאין שוטרים ברחובות, אין גם ניידות. יש מחסור של מאות ניידות סיור. אם אתם גרים בערים כמו באר שבע או נתניה, תתפללו שלא יהיו מקרי רצח או פשיעה חמורה בלילות משום שאין בהן כמעט ניידות סיור. ימי חמישי הסוערים במועדוני הלילה ומוקדי הבילוי גורמים לתגבור שוטרים על חשבון סיורים בשכונות. מוקדי 100 קורסים תחת העומס ואת המחיר משלמים אזרחים מן השורה שמרוב ייאוש וחוסר אמון מעדיפים שלא להתלונן.
העובדה שאין יום שעובר בלי כמה מקרי רצח בעיקר עקב סכסוכים בין ארגוני פשע וכנופיות מקומיות מעידה יותר מהכל על אוזלת ידה של המשטרה, על עובדה שהאזרחים חשים חסרי ביטחון. מופקרים לגורלם.
עבריינים ותיקים נזכרים איך לפני כ-30 שנה הייתה נוכחות של שוטרים ברחובות, שעבריינים היו בורחים למדרכה השנייה כשהבחינו בבלשים ושוטרי סיור, נתנו להם כבוד. לא הייתה אז המחלקה לחקירות שוטרים. אותם פושעים חששו לבצע עבירות מחשש שהשוטרים ישברו להם את הידיים והרגליים.
"באותם ימים עבריינים פחדו לצאת החוצה ולעשות מה שבא להם. היו שוטרים ברחובות. בלשים, שוטרי סיור. היה ביטחון לאזרחים. אם הייתה פריצה או רצח השוטרים היו עוצרים מיד את העבריינים. הם חיו ונשמו את השטח מבחינה מודיעינית. הייתה משטרה", סיפר ג', עבריין לשעבר. "התייחסו לשוטרים בכבוד, לא כמו היום שלא סופרים אותם בכלל כי הם לא קיימים".
לא רק רציחות מתרחשות באופן יומי. הטרדות מיניות, פשיעה שמשתוללת בידי עבריינים בדואים בדרום הפרוע, תחנות משטרה ויחידות מרכזיות שסובלות ממחסור במקורות מודיעין בקרב ארגוני הפשע ומתקשות לפענח תיקי רצח - כל אלה מעידים שלמשטרה אין יכולת לכסות את הכל.
הפתרון בשלב הראשוני הוא הוצאת שוטרים מהמשרדים לטובת השטח וצירופם של מועמדים לגיוס חובה לשורות המשטרה במקום לשירות בתי הסוהר ולצבא ולהציבם ברחבי הערים. אחרת הפיכה של ישראל למקסיקו על מלא היא עניין של זמן.