תמונה של גבר בעל שיער מפוזר, זקן ארוך ומראה מוזנח עוררה החודש בהלה בקבוצות הפייסבוק של תושבי חיפה. "האנס שלומי קורידו, תיזהרו", נכתב לצד התמונה באחת הקבוצות. באחרת הוא הוצג כ"אחד מהאחים שנחשבים לעברייני מין ופדופילים מסוכנים ביותר", ותושבת העיר סיפרה ש"באתי לצאת מהמתנ"ס כשהייתה פעילות של ילדים בשכונה, אמרתי לו שזה מיועד לילדים והוא הלך". חיפאית נוספת כתבה: "הוא דפק לי בדלת לפני כמה ימים, הבאתי לו אוכל", ואחר סיכם את העניין במילה אחת: "לחסל".
שבוע לאחר שהתמונה עלתה לרשת הבהיר תושב העיר כי מדובר טעות בזיהוי: "זה דייר רחוב מבלארוס שאני עוזר לו באופן קבוע. לא מדובר באחד מהאחים קורידו, תמחקו את הפוסט ותפסיקו להלחיץ את הציבור". זה לא מנע מתושבים מודאגים להמשיך להפיץ את התמונה, להתקשר למוקד המשטרה ולהפציר זה בזה לפקוח עיניים - ובדיעבד מתברר שהיו סיבות טובות הן לתיקון הטעות והן לאזהרות. לא, התמונה לא הייתה של אחד מהאחים קורידו; אבל כן, לפחות אחד מהם התמקם בשכונת הדר הכרמל (מוכרת גם בשם הדר תחתון) בחיפה.
ההתרחשויות האחרונות אופייניות לנעשה סביב שלמה "שלומי" (44) ואורן (43) קורידו, שבתחילת שנות ה-2000 נחשפו כשניים מהפדופילים המסוכנים ביותר בישראל. באותו עשור הורשעו השניים, כל אחד בנפרד, בשורה של תקיפות מיניות, מעשים מגונים ומעשי סדום שביצעו בילדים; מאז עברו שיקום ואין אינדיקציות לכך שהם ממשיכים לפגוע בקטינים, אבל אפשר בוודאי להבין מדוע החששות מהם נותרו בעינם. כתוצאה מכך חוזר על עצמו בשנים האחרונות אותו דפוס: השניים מתמקמים בסביבה חדשה, מזוהים, מגורשים, והכל מתחיל מהתחלה.
בקבוצות הפייסבוק של חיפה הזהירו החודש מפני שלומי קורידו לצד תמונת גבר בעל זקן ארוך. בדיעבד התברר שהמצולם לא היה קורידו, אבל לפחות אחד מהאחים אכן התמקם בשכונת הדר הכרמל
לפני כשלושה חודשים פורסם בקבוצת פייסבוק של תושבי העיר נשר כי "האחים קורידו מסתובבים בעיר, הם נצפו בספורטק ובגן משחקים [...] תזהירו את כל ההורים, עדיף להיות היסטריים מאשר שיקרה משהו לילדים". זמן קצר קודם לכן, באפריל, נפוצו שמועות בקריית מוצקין הסמוכה שהאחים עברו לגור בשכונת פנטגון בעיר. תמונה של שלומי קורידו, הולך ברחובות השכונה עטוף בשמיכה, אימתה את השמועה - ובתוך פחות מיממה פרסם ראש העיר צבי "ציקי" אבישר הודעה דרמטית. "קיבלתי פניות בנוגע לאחים קורידו", עדכן אבישר את התושבים, "ויצרתי קשר עם בעל הדירה, שהודיע לי במפורש כי אינו מתכוון להמשיך את הסכם השכירות עמם וכי הדירה תפונה לאלתר".
אבישר פעל על דעת עצמו, לא מתוקף חוק, והוא עצמו מכיר בכך. "אני מחשיב את עצמי כאדם שמאמין בזכויות הפרט והכלל, ותמיד שואף לחבר בין מתחים", אומר לנו אבישר השבוע, "ואני גם אבא לארבעה ילדים. בסוגיה הזו, על אף המורכבות שלה, שאלתי את עצמי אם סביר לצפות מהורה להכיל את האפשרות שפדופיל מוכר ישהה באזור שבו מסתובבים ילדים ללא השגחת הורים, וכאן התשובה ברורה. זה לא אירוע שניתן להכיל, לא הייתי מאפשר להם לשהות פה לרגע אחד, ולדעתי כל ראש רשות בארץ לא אמור לאפשר דבר כזה. אגב, גם אחרי שהם יצאו מהעיר היו התארגנויות של תושבים שחיפשו אותם בהתבסס על שמועות בלבד. תביני מה זה עשה לעיר שלמה".
מבחינתה של מדינת ישראל הם שילמו את חובם לחברה. זה עבר לך בראש?
"כן, ועדיין, אני מזמין אותך לדמיין גן שעשועים שפתאום מגיע אליו פדופיל מוכר ומתצפת על הילדים. זה פיגוע ברמת הסדר החברתי. ברגע שהבנתי במה מדובר כינסתי את השירות המשפטי בעירייה, הבנתי את המגבלות, בדקתי מי בעל הנכס וביקשתי ממנו לסיים את החוזה".
באפריל נפוצו בקריית מוצקין שמועות על כך שהאחים עברו לגור בשכונת פנטגון בעיר. תמונה של שלומי קורידו, הולך ברחובות השכונה עטוף בשמיכה, אימתה את השמועה
האחים קורידו הם עברייני מין סדרתיים שהעידו בעבר בעצמם כי חיבתם לילדים היא "מחלה". אומנם עברו כמעט 20 שנה מאז הפעם האחרונה שהורשעו בפגיעה בילדים באופן פיזי, אבל הם עדיין מוקצים בכל מקום. לכלוא אותם אי אפשר וגם אין עילה משפטית, איפשהו הם צריכים לגור, ובאותה נשימה ברור לגמרי למה הסביבה – כל סביבה – דוחה אותם. השבוע הייתי בשכונה החדשה-ישנה שלהם, שוחחתי עם אנשים שמכירים אותם ועם גורמי מקצוע, ואת כולם שאלתי שאלה זהה: מה עושים איתם?
מנפגע לפוגע
תושבי הדר אינם יודעים לומר בוודאות אם בשכונה גרים שני האחים או אחד מהם, ואם הדר היא אכן בית הקבע שלהם או שהם נעים בין חיפה לנשר. חלק מהתושבים מספרים שראו אותם בקרבת בתי ספר, אחרים טוענים שנראו בגני שעשועים ובגינות כלבים, ואחדים מתבטאים נגד עצם העיסוק בהם ודורשים שיעזבו אותם לנפשם. "שלומי קורידו נשמה טובה, הוא באמת בסדר", אומרת תושבת השכונה. "הוא אוהב ומציל בעלי חיים ועושה מאמצים עילאיים להשתקם, עובד בכל עבודה שאפשר, כולל עבודות קשות". שכנתה מספרת: "אחד מהאחים, לא יודעת מי, מגיע באופן קבוע לגינות בעיר עם הכלב שלו. כשהכרתי אותו הוא עשה עליי רושם של איש נחמד ואכפתי, הוא התעניין בשלומי ופיתח איתי שיחות עמוקות, וכשהבנתי אחרי כמה חודשים שמדובר באחד מהאחים קורידו הייתי בהלם. בחיים לא הייתי חושבת שהוא פדופיל".
"הם היו פושעים ונשארו כאלה", פוסקת שכנה אחרת, שדבריה מהדהדים כנראה את התפיסה המקובלת בנוגע לאחים קורידו בפרט ולעברייני מין בכלל. "הכלב שלהם נשך את אמא שלי והיא החליפה איתם פרטים כדי לדעת אם לקבל זריקת טטנוס, וכשהיא התקשרה ענה לה בחור אחר שסיפר שהוא קנה את הטלפון. הם זוג נוכלים ופושעים והלוואי שהחברה תוקיע אותם, הם סוטים ולא בני אדם".
לפני כ-20 שנה ביקשו האחים לעבור סירוס כימי, אבל סבלו מתופעות לוואי והטיפול הופסק. בהינתן שהתהליך הפיך ואינו יעיל ללא טיפול שוטף, לא ברור מה מצבם כיום בהקשר זה
המעשים שבהם הורשעו האחים הם רק חלק ממה שהפך אותם למצורעים חברתית: הם, בניגוד לעברייני מין אחרים שמעשיהם חמורים לא פחות, התראיינו לא פעם לתקשורת, שיתפו בסיפור חייהם, חשפו את המניעים שלהם לפגיעה בילדים וביקשו באופן פומבי עזרה מהמדינה בהתמודדות עם מחלת הפדופיליה. בראיון ל"אולפן שישי" ב-2012 סיפרו השניים שסבלו מהזנחה בילדות, נשלחו למוסדות והסתובבו לבדם ברחוב. אורן סיפר שבגיל 6, כחניך בפנימייה, דרש ממנו אחד המדריכים לבצע בו מעשה מגונה. הוא סיפר גם שלאחר מכן חווה אונס במקלט ציבורי. על התהליך שבו הפך מנפגע לפוגע אמר: "ההסתבכות הראשונה הייתה בגיל 17, הלכתי אחרי ילד שהכרתי. הוא הלך להטיל את מימיו ואני קפצתי עליו מאחורה".
כשנשאל באותו ראיון מדוע הוא מתנהג כך, אורן השיב: "זו מין תחושה שהגוף מתמלא בחום מהרגליים ועד הראש ואתה אומר, 'אני חייב להיות עם הילד הזה, לא יעזור כלום [...] אחרי שאני מבצע בהם את זממי אני שואל את עצמי למה עשיתי את זה, אבל אני ממשיך לעשות את זה כל הזמן". שלומי סיפר באותו ראיון שחניכים מבוגרים ממנו פגעו בו מינית בפנימייה במשך שנים. על עצמו העיד: "פגעתי בילדים כשמצב הרוח שלי לא היה טוב. הייתי נכנס לדיכאון ולכעס והוצאתי את זה על הילדים".
שלומי אמר אז גם ש"אני מבין את הפחד שיש לאנשים מאיתנו, אבל אין להם ממה לפחד, כי אני לא פוגע באף אחד". כששוחררו ממאסר בפעם האחרונה הוטל על האחים פיקוח הדוק, ולפחות במובן אחד צדק אורן: מאז הם לא הואשמו בפגיעות פיזיות נוספות בילדים.
"אורן נמצא היום במוסדות ייעודיים לשיקום עברייני מין, למרות שהוא כבר לא מחויב לכך. הוא כמעט כל יום בטיפול ועבר שיקום מדהים", מספר ירון (שם בדוי), מכר של האחים. "היו תקופות שהוא התרחק משלומי כי הוא הרגיש שהקשר עם אחיו פוגע בו, הוא מאוד אחראי ומבין את החשיבות של הטיפול בו. הוא מפחד פחד מוות לפגוע בילדים נוספים". נועם (שם בדוי), גם הוא מכר של השניים, מחדד: "אי אפשר לדבר על האחים קורידו כמקשה אחת. בעשור האחרון כל אחד מהם עובר דרך אחרת, בתקופות מסוימות הם בכלל לא בקשר. העובדה שמתייחסים אליהם כאחד עושה לשניהם נזק. רודפים אותם בגלל שם המשפחה שלהם, למרות שכל אחד מהם במקום שונה לגמרי".
ענת משיח, לשעבר הקרימינולוגית הראשית של הסנגוריה הציבורית: "לחברה יש אינטרס שהאנשים האלה לא ירגישו רדופים. כשרמת החרדה שלהם עולה, כך גם רמת המסוכנות"
אלכס (שם בדוי), שהכיר מקרוב את האחים בעשור שעבר, מדגיש גם הוא השבוע את ההבדלים בין השניים: "שלומי תמיד נגרר אחרי אורן, המוח שלו הוא ברמה של ילד. אורן ממש חולה, אני זוכר ששלומי ניסה לשכנע אותו להפסיק להסתכל על סרטונים של ילדים כי הבין שזה פוגע. לשלומי הייתה זוגיות עם אישה קרוב לשנתיים, הם אפילו הגיעו לחתונה שלי".
חוזר חלילה
האחים קורידו גדלו בדירה קטנה בדרום תל אביב. הוריהם התגרשו כשהיו פעוטות, ואמם גידלה אותם כאם יחידנית. ב-1999 הורשע שלומי בתקיפה ובמעשים מגונים בשישה קטינים, ונשלח לשש שנות מאסר; שבועיים לאחר מכן הורשע אורן במעשים מגונים ובמעשי סדום בקטינים, ונידון לשלוש שנות מאסר. הוא השתחרר, לא קיבל טיפול ושב לתקוף. כך זה חזר על עצמו עם שני האחים: עוד תקיפה, עוד מעצר, עוד מאסר ועוד תקיפה.
ב-2006 שכרו השניים דירה בשכונת הדר. שלוש שנים חיו שם מתחת לרדאר עד שב-2009 נעצרו שוב, הפעם בחשד שתקפו נער בן 14. הם שוחררו לאחר שלא נמצאו ראיות מוצקות נגדם, אבל אולצו לעזוב את דירתם. מנהל ארגון צדקה שמפעיל הוסטל בשכונה אפשר להם להתגורר בדירה קטנה בחצר ההוסטל, ובאותה תקופה ביקשו השניים לעבור סירוס כימי, הליך רפואי שנועד להפחית את רמות הטסטוסטרון בגוף ובכך להקטין את הדחף המיני. הגעתם למרפאה תועדה ושודרה במהדורות המרכזיות. "הגענו לקבל את הזריקה שייחלנו לה, פתחנו במלחמה נגד עצמנו", אמר אז שלומי. אלא שתקופה קצרה לאחר מכן החלו לסבול מתופעות לוואי, והטיפול הכימי הופסק. בהינתן שהתהליך הפיך ואינו יעיל ללא טיפולים שוטפים, לא ברור מה מצבם של האחים כיום בהקשר זה.
בתחילת העשור שעבר הועבר אורן לתהליך שיקומי במעון "נווה מנשה", שמיועד לבעלי מוגבלויות. הוא טופל שם במשך כשלוש שנים ולאחר מכן חזר להתגורר עם שלומי, הפעם בהוסטל טיפולי הסמוך לשכונת היוקרה כרמליה בחיפה. הגעתם להוסטל עוררה זעם ציבורי, ודברים שאמר מפקד משטרת חיפה דאז, נצ"מ אבי אדרי, נשמעים כאילו נאמרו היום: "אין לנו שום אפשרות חוקית למנוע מהאחים קורידו לגור איפה שהם רוצים, אבל זה לא אומר שהם לא נמצאים בפיקוח ובמעקב שלנו. אני מבין את הפחד של ההורים, אבל עד עתה לא הוגשה כל תלונה ואין לנו שום תשתית ראייתית נגדם".
ציקי אבישר, ראש עיריית קריית מוצקין, שדאג לפינוי האחים מדירתם: "שאלתי את עצמי אם סביר לצפות מהורה להכיל את האפשרות שפדופיל מוכר ישהה באזור שבו מסתובבים ילדים"
לאחר שנים שבהן לא היה בישראל מנגנון פיקוח על מקרים כמו זה של האחים קורידו, ב-2006 הוקמה יחידת "צור" שתפקידה להגן על הציבור מפני עבירות חוזרות של עברייני מין. כיום היא זו שמפקחת על עבריין המין בהתאם לתנאים ולמגבלות שהטיל בית המשפט. במסגרת הפיקוח הקונקרטי שהוטל על האחים נאסר בין השאר על אורן להחזיק או לצפות בסרטים או בחומרים פורנוגרפיים; בנוסף נאסר עליו ליצור כל קשר עם קטינים (למעט קרובי משפחה מדרגה ראשונה, או במפגשים בליווי בן משפחה בגיר). אלא שצו הפיקוח הופר, ובנובמבר 2015 נעצרו האחים לאחר שבדירתם המשותפת נמצאו עשרות תמונות וסרטונים של קטינים בעירום או בעת מגע מיני.
על פי כתב האישום שהוגש נגדו אז, אורן נפגש בדירתו בחיפה במספר מקרים עם ילדים בני 7 ו-10, לעתים ביחידות ולעתים עם אחיו. על כלל ההפרות נגזרו עליו 14 חודשי מאסר. נגד שלומי הוגש כתב אישום בטענה שדקר את אורן בכתפו הימנית בסכין מטבח בשל ויכוח, וכשבוע לאחר מכן הכה אותו באגרופים. על פי מקורביהם של האחים, בעקבות המקרה נותק הקשר בין השניים. שלומי עבר להתגורר לצד אמו בתל אביב, ואורן הועבר למעון סגור.
ב-2017 נעצר שלומי בבית אמו ונתפס צופה בחומר פדופילי. שבועות לאחר מכן שוחרר אורן, הועבר להוסטל במרכז הארץ, ושם הפר שוב את תנאי הפיקוח כשפתח פרופיל בשם בדוי ברשת חברתית ושוחח עם קטינים. סנגורו, עו"ד יוסי סקה, אמר אז: "אורן מבקש במשך שנים לטפל במחלתו, ולצערנו הרב, עד היום המדינה לא מצאה ולו מוסד אחד שיעניק טיפול מונע לעברייני מין מונמכים קוגניטיבית".
לגרש או לייצב
בעשור האחרון, עם ובלי קשר לסיפורם של האחים קורידו, הוקם מערך טיפול בעברייני מין ושיקומם. "הציבור בישראל יכול להיות היום רגוע מתמיד", אומרת ענת משיח, קרימינולוגית שיקומית ופסיכותרפיסטית EMDR, לשעבר הקרימינולוגית הראשית של הסנגוריה הציבורית. "כל עבריין מין ברמת מסוכנות מעל לנמוכה נמצא בפיקוח היחידה לעברייני מין, ובשנים האחרונות ניתן לראות ששיעור העבירות החוזרות של עברייני מין תחת פיקוח הוא נמוך מאוד – גם ביחס למדינות אחרות וגם ביחס לעבירות אחרות".
בראיון ל"אולפן שישי" בשנת 2012 אמר שלומי קורידו: "הייתי נכנס לדיכאון ולכעס והוצאתי את זה על ילדים. אני מבין את הפחד שיש לאנשים מאיתנו, אבל אין ממה לפחד, אני לא פוגע באף אחד"
בישראל פועלים כיום שני הוסטלים ייעודים לעברייני מין - אחד מהם לאנשים עם מוגבלות - ומרכז יום המאכלס עברייני מין שנמצאים בתנאים מגבילים. בנוסף פועלים מספר מרכזי טיפול לעברייני מין הפרושים בכל הארץ, הכל בהתאם לרמת המסוכנות. "הטיפול הוא לא חובה", אומרת משיח, "אבל לעבריין המין עצמו יש מספיק סיבות טובות להשתלב בו. באמצעות טיפול רמת המסוכנות עשויה לרדת מעט ועמה התנאים והמגבלות, עד להסרת הפיקוח במקרים שבהם רמת המסוכנות בטווח הנמוך יותר".
מה לגבי סירוס כימי? הוא עדיין בשימוש?
"במקרים מסוימים, בהסכמת עבריין המין, יאושר סירוס כימי בליווי טיפול נפשי. מדובר בזריקה להורדת הדחף המיני שיש לה תופעות לוואי קשות מאוד ושלא מתאימה לכל אחד, אלא רק למי שהוגדר כפראפיל (סוטה). אגב, יש מרכזים טיפוליים שמתנים את הטיפול הנפשי בסירוס כימי".
ב-2020, לאחר טיפולים שעברו האחים בנפרד, הם שבו לשכונת הדר וניסו להתחיל חיים חדשים: שכרו דירת חדר, מצאו עבודה בניקיון בטיילת לואי בעיר. "כשהם רק חזרו היו המון שמועות עליהם בחיפה", מספר ניר שובר, חבר מועצת העיר לשעבר. "פגשתי את אחד האחים במקרה כשהיו סביבו כמה תושבים שצעקו עליו ברחוב, ניגשתי אליו והוא אמר לי, 'אני חולה, אני פדופיל, מה אני יכול לעשות?".
זעם התושבים עשה את שלו, והאחים חזרו להתגורר עם אמם בשכונת עזרא בדרום תל אביב. גם הפעם הופצה במהרה השמועה על בואם, והתושבים קראו לגירושם. עיריית תל אביב לא פעלה ככל הידוע כדי להרחיק אותם, אבל הזהירה את התושבים מכך שהם בעיר והמליצה על אמצעי זהירות להורים ולילדים. זמן קצר לאחר מכן חזרו האחים (או רק אחד מהם, החל מאותה תקופה מתערפלים הדיווחים אודותיהם) לחיפה, וניסו לשמור על פרופיל נמוך. "היינו מקבלים המון תלונות מאנשים שראו אותם", מספר שובר. "בכל פעם שתושבים הבחינו בהם, הם היו מזעיקים ניידת של הפיקוח העירוני. הניידת הייתה מגיעה, הפקחים היו מבקשים מהם ללכת, והם היו הולכים מהמקום בלי להתווכח".
בחזרה לאביב 2024, ההחלטה של ציקי אבישר לסלק את האחים מקריית מוצקין בישרה על מגמה. אלי דוקורסקי, ראש עיריית קריית ביאליק, מיהר לומר בסרטון בפייסבוק: "יידעתי את מחלקת הארנונה של העירייה לא לקבל אף חוזה שכירות של משפחת קורידו ולא לאשר אותו, ולהביא לידיעתי במידה ויבקשו לגור בקריית ביאליק". דוד אבן צור, ראש עיריית קריית ים, הודיע מצדו: "הנחיתי את מחלקת הארנונה שלא תקבל חוזה שכירות או מכירה ששייך לאחים קורידו, וכן לא תאפשר לשנות את שם המשלם על שמם".
בחודשים האחרונים דיווחו תושבים רבים מאזור הצפון שראו "את קורידו" - את שלומי, אולי את אורן, אולי את שניהם. אולי גם הם הבחינו בכלל באדם אחר שדומה להם. כך או כך, הגורמים המקצועיים מסכימים שהמעברים התכופים של האחים בין דירות וערים מזיק להליך השיקום שלהם. "בתור חברה יש לנו אינטרס שיהיה לאנשים האלה מקום מגורים קבוע ומסגרת קבועה", אומרת משיח. "לעתים מדובר באנשים בודדים ועזובים שמרגישים רדופים, גם על ידי הציבור וגם על ידי קציני הפיקוח. הם חיים בתחושה של 'האח הגדול', שמישהו רואה אותם בכל רגע ורגע. כשאין להם יציבות בחיים, הם לא מטופלים ומרגישים רדופים, רמת החרדה שלהם עולה וכך גם רמת המסוכנות הנשקפת מהם".
אבל אפשר להבין את התושבים ואת ההורים המודאגים.
"אפשר, אבל העברת מידע לא מבוסס לגביהם יוצרת פאניקה מיותרת בציבור שאין לה באמת בסיס. מעבר לזה, מרבית הפגיעות המיניות נעשות על ידי מכרים ולא על ידי זרים, והן מתבצעות כיום ברשתות החברתיות יותר מאשר בגני השעשועים. הבהלה של ההורים מכך שמסתובב בגינה ציבורית אדם זר שיכול להיות מסוכן צריכה להיות משנית. הם לא יודעים שבאותו הזמן יכול להימצא סביב הילדים שלהם אדם מוכר שעלול לפגוע בהם".