טגוסיגלפה, הונדורס, שעת לילה מאוחרת. השקט המופתי מופר על ידי שאגות מנועים של טנדרים אימתניים וצעדים של חמושים שמשתלטים על רחובות העיר. גם הלילה, כמו לילות רבים לפניו, יחידת "פוסינה" עורכת ביקור פתע בביתו של עבריין מוכר למשטרה והם לא בוחלים באמצעים.
תוך דקות ספורות, פושטים על ביתו של העבריין המבוקש עשרות שוטרים חמושים ואוזקים את כל הדיירים, כשבמקביל סוכנים מיוחדים הופכים כל פינה בניסיון למצוא כלי נשק, סמים ואפילו בני אדם שנחטפו ועמדו להימכר לכל המרבה במחיר.
הסיטואציה הזאת, כאן למעלה, היא רק דוגמה קטנה למציאות הנוכחית והעגומה שמכה מדי לילה בבירת המדינה הלטינית ועוד עשרות ערים נוספות ברחבי הונדורס.
אותה יחידת "פוסינה", אשר מסיירת בקביעות ברחבי עיר הבירה של המדינה, היא היחידה הראשונה מסוגה שמשלבת כוחות צבאיים ומשטרתיים ונועדה להילחם בסוחרי סמים והכנופיות האלימות שהופכות את חיי התושבים המקומיים לגיהינום.
מאז שהוקמה בהוראתו של חואן אורלנדו ארננדס, נשיא הונדורס המכהן, היחידה עצרה יותר מ-6,000 עבריינים והחרימה כ-9,000 נשקים חמים שהסתובבו ברחובות. מדי שבוע הם עורכים מאות מבצעי מעצר, מקימים אינספור מחסומים ברחבי המדינה ועורכים בדיקות פתע בבתים של גורמים המוכרים למשטרה - הכל בניסיון להפסיק את שפיכות הדמים באחת המדינות האלימות ביותר בכל העולם.
מומחים מקומיים טוענים כי הקמתה של היחידה, יחד עם שורת רפורמות שונות שהונהגו על ידי הנשיא, עזרו להפחית את שיעור מקרי הרצח בהונדורס ב-30%, ועל אף שמדובר במספרים מרשימים, לרשויות האכיפה יש עוד לא מעט עבודה, בעיקר כשלוקחים בחשבון את הכנופיות האיומות שהם נאלצים להתמודד איתן.
ברחבי הונדורס, כך מתברר, פועלות עשרות כנופיות שונות ואלימות שעוסקות בפלילים, אך מעל כולן "מככבים" שני ארגוני פשע שמתעלים על כל אותן כנופיות שנחשבות לחובבניות: הראשון הוא ה-18th Street Gang והשני הוא MS-13 הידוע לשמצה.
מכונות ההרג
שני ארגוני הפשע הידועים לשמצה כאן למעלה הוקמו בשנות ה-90 בלוס אנג'לס על ידי חבורת מהגרים ממרכז אמריקה, ולאורך השנים, הרשויות האמריקאיות הרשיעו את חבריהן בשלל עבירות שונות, מרצח ועד סחר בסמים, ובתום תקופת המאסר שלהם גירשו אותם חזרה למדינות המקור שלהם. התוצאה? עשרות אלפי עבריינים מסוכנים שהקימו מחדש את ארגוניהם במדינות נחשלות שלא מסוגלות להתמודד איתם.
"כשהאנשים האלה חזרו מארה"ב לפני המון שנים, הם הוגדרו כגיבורים", מספר אוסקר אלברז גררו, שר הפנים לשעבר של הונדורס, אשר לאורך שנות כהונתו ראה כיצד שני ארגוני הפשע האלה צברו כוח רב ושלטו ברחובות המדינה ביד רמה.
"ילדים ראו גבר שנעלם להמון שנים וחזר אדם אחר, ופשוט רצו להיות כמוהו. הם רצו את הקעקועים, הם רצו את הבגדים היקרים, הם רצו לחיות את הוידה לוקה", מספר גררו שמוסיף שעיסוקם העיקרי של אותן כנופיות הוא בערך כל מה שאתם מסוגלים להעלות על הדעת: חטיפות, סחיטה באיומים, סחר בסמים, רצח ואפילו סחר בבני אדם. "הפושעים האלה הם מכונות הרג", אומר גררו.
מאז תחילת אירועי האלימות בהונדורס, קרוב ל-200 אלף בני אדם נעלמו במדינה, ובשיאו של גל האלימות, נרצחו במדינה כ-500 בני אדם בממוצע כל חודש, והמצב הפך לבלתי נסבל עבור התושבים המקומיים.
בנוסף, לא מעט מתושבי המדינה מספרים כיצד הם נאלצו למצוא שכונות מגורים חדשות כמה פעמים במהלך השנים האחרונות, אבל נראה שלא משנה לאן הם הגיעו - ההרג ברחובות תמיד עקב אחריהם.
בראיון לסוכנות ידיעות אמריקאית, תיאר תושב טגוסיגלפה שסירב להזדהות כיצד חברי הכנופיות עשויים לרצוח אותו או את בני משפחתו בכל רגע נתון: "ארגוני הפשע שולטים במדינה הזו, והחיים של כולנו הם כמו שעון חול שכבר התהפך".
"זאת הייתה בושה איומה עבור המדינה שלי להיות מוגדרת בתור 'המקום האלים ביותר עלי אדמות'", סיפר הנשיא חואן אורלנדו ארננדס בריאיון מיוחד ל-Vice. "לאורך השנים הבנו שאחת הבעיות הגדולות ביותר בכל הנוגע לאלימות ברחובות הייתה בתי הסוהר שלנו, כשמתוכם, עבריינים היו מסוגלים להמשיך ולנהל את האימפריות שלהם ולנהל עסקים כרגיל. מבחינתנו השיטה הייתה ברורה: צריך לשבור את הקשר בין צמרת העולם התחתון שנמצאת מאחורי הסורגים ובין החיילים שלהם ברחובות".
התוכנית של ארננדס כללה להקים בהונדורס בתי סוהר מתוחכמים במטרה להחזיר את ההרתעה במדינתו. "יש לנו טכנולוגיות חדישות וצוותים חדשים בין כותלי בתי הסוהר במדינה", הוסיף הנשיא. "התוצאות נראות כבר בשטח. אנשים מתחילים להבין שאם אתה עובר על החוק - עלייך לשאת בתוצאות".
קחו לדוגמה את בית הסוהר "אילָמה", אשר מוכר בהונדורס גם בכינויו El Pozo ("החור"). מדובר במתקן חדש שנבנה בהשראת בתי הכלא המאובטחים בארה"ב ובו הסוהרים בוחנים כל תנועה של האסירים ומנטרים את התקשורת שלהם בתוך הכלא ומחוצה לו. עבור תושבי הונדורס, המתקן החדש מהווה תקווה חדשה לעתיד שקט יותר במדינתם, ומעבר לזה, "אילמה" הוא סוג של מסר חד וחלק לכל הפושעים שמסתובבים במרכז אמריקה.
ויקרם גאנדי, כתב פלילי תושב ארה"ב, זכה לאפשרות המפוקפקת לסייר באגף האסירים הקשים ביותר בכלא ולשוחח איתם על התנאים בין הסורגים. "אין שמש", סיפר אחד האסירים. "אין שמש בשביל לחמם את הגוף שלי או לשזף את הפנים שלי. פשוט אין שמש".
אסיר נוסף תיאר כיצד נמנעה מהם האפשרות להיפגש עם בני משפחותיהם ואין להם כל תוכנית שיקום. בהמשך הביקור שלו בכלא, גילה גאנדי כי באגף אחר ב"אילמה", מאובטח לא פחות, יושבים שניים מהעבריינים הבכירים ביותר בהונדורס: נאום מונטס מדינה ואוון אלכסיס רומרו - שניהם מארגון ה-18th Street Gang.
השניים הורשעו לאורך השנים בעברות של סחיטה וסחר בנשק, ובעבר הם ריצו עונשי מאסר בבתי הסוהר הישנים של הונדורס, שם כלל לא פיקחו על פעולותיהם, וכעת הם מרגישים היטב את השינוי. "אין לנו מושג למה הם משאירים אותנו פה או לכמה זמן", סיפר רומרו. "הם משתמשים בנו בתור שפני ניסיונות. בתור פיונים במשחקים פוליטיים".
שותפים טבעיים
וכך, כששיעור הפשע נמצא בצניחה חסרת תקדים ורבים מצמרת העולם התחתון שרויים בבהלה, גורמים שונים בממשל המקומי מאמינים כי הצליחו לרסן את האלימות ברחובות, ולטענתם, הרבה מההצלחה שלהם בנושא קשורה באופן הדוק בקשר שלהם עם הממשל האמריקאי לאורך השנים.
בתקופת ברק אובמה לדוגמה, הנשיא האמריקני שלח למשטרה ולצבא המקומי סיוע בשווי מאות מיליוני דולרים. כיום, הנשיא ארננדס מדגיש כי לתקוף את הבעיה בנקודת המקור שלה היא הפתרון הטוב ביותר - ולא רק עבור הונדורס, אלא גם עבור ארה"ב.
"ההערכה היום היא שאחוז הפשיעה שנוגעת בסמים במרכז אמריקה נעה בין 70% ל-80%", טוען ארננדס. "למרות זאת, מדובר בחיה עם כמה פרצופים, וסחר בסמים הוא רק אחד מהם. בכל אמריקה הלטינית, בין אם זה קולומביה, מרכז אמריקה או מקסיקו, יש לך ארגונים שמלבינים הון, סוחרים בנשק או בבני אדם - ולכולם יש טביעת רגל בתוך ארה"ב. אמרתי בעבר למנהיגים בוושינגטון כי כל עוד הונדורס וסביבתה תישאר אלימה, ולתושביה לא יהיו הזדמנויות להתפרנס בכבוד, ארה"ב תישאר בסכנה".
"אם יהיה פה שלום ומשהו במדינה ישתנה, אז אנשים ירצו להישאר כאן. השקעה בהונדורס היא מצוינת עבור הממשל האמריקאי. החוסן של הרשויות שלנו משפיעות באופן ישיר על החוסן של הרשויות שלהם. אם אתה שואל אותי זאת סיבה מצוינת שהונדורס וארה"ב תישארנה שותפות בעתיד", סיכם הנשיא.