ינואר 2015. בשירות בתי הסוהר סיימו להכין תכנית להקמת כלא נשים חדש בישראל לאחר חמש שנים של עבודה קשה. 160 מיליון שקל הוקצו להקמת הכלא החדש, שאמור היה להיבנות ליד כלא "אשל" בנגב". הוא הוגדר כמהפכה של ממש עבור 220 אסירות שהוחזקו לעיתים בתנאים תת-אנושיים. הכלא החדש היה אמור לספק מענה הולם לאסירות ולשפר לאין שיעור את תנאי הכליאה שלהן. אלא, כשחודש אחרי שהדחפורים החלו בחפירת היסודות – העבודות הופסקו.
"הכלא החדש היה אמור לתת מענה לאסירות, לילדיהן ולבני משפחותיהן", מציין בכיר בשירות בתי הסוהר, "מקלחות חדשות ומרווחות, תאים גדולים, מיזוג אוויר, פינת הנקה, מכון כושר, משחקיות לילדים, מקווה, מכון יופי וטיפולי קוסמטיקה, פארק וכיתות לימוד משוכללות. הייתה תוכנית מוכנה, התחילו העבודות ואחרי חודש הכל נפסק. האסירות נשארו בכלא 'נווה תרצה' שלא ראוי להחזיק בו בני אדם".
נציב שב"ס לשעבר, רב גונדר בדימוס אהרון פרנקו, הקים בזמנו צוות היגוי להקמת בית הכלא החדש לנשים בישראל, שיענה לכל צרכיהן. בראש הצוות עמד תת גונדר מתי שולץ, ולצידו היו חברים מנהלי נווה תרצה בעבר ובהווה, קרימינולוגיים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע בתחום השיקום.
"המטרה הייתה להקים כלא שיקומי, סוג של כפר קהילתי שעדיין יש בו אווירה של כלא בכל הנוגע למשמעת וסדר יום", מציין בכיר לשעבר בשב"ס, "על פי התוכנית לכל אסירה היה אמור להיות שטח מחיה של 6.5 מ"ר לעומת 3 מ"ר כיום. צריך להבין שכלא נווה תרצה הוא מהתקופה המנדטורית והצפיפות בו הפכה לבלתי נסבלת". לדבריו, אסירות יצאו מהכלא הזה במצב קשה נפשית, "המקום הזה היה עבורן סוג של גזר דין מוות. לקח להן שנים, אם בכלל, להשתקם מתנאי המאסר. לא הגיוני שבנו ובונים בתי כלא חדשים לגברים שכלואים בתנאים טובים בהרבה, ואפילו כלא אחד לנשים לא בתוכניות. זו בושה למדינת ישראל".
בניגוד לנווה תרצה, שגדרות תיל דוקרניות מעטרות את חומותיו, הכלא החדש היה אמור להיות ללא גדרות אלקטרוניות – רק חומות. במקום דלתות ברזל נטרקות ומרעישות, היו אמורים להתקין דלתות עץ דקורטיביות עם טריקות שקטות. שתי אסירות בכל תא מרווח, מכשירי רדיו וטלוויזיה. בכל אגף מטבחון, פינת אוכל ומקלחות ללא ראשים כדי למנוע התאבדויות.
אלא שהתוכנית לבניית הכלא החדש נגנזה בתקופת כהונות השר לביטחון לאומי, גלעד ארדן. 160 מיליון שקל שהוקצו לבנייתו הועברו למטרות אחרות במשרד וכך שוב האסירות נותרו כלואות במתקן הישן.
"אני לא יודעת איך שרדתי שם. זה ג'ונגל עם תנאים לא אנושיים", אמרה בזמנו הסקסולוגית איריס בר און שהייתה אסירה בנווה תרצה, "לא ברור לי איך לא עלו עם דחפור על המקום הזה והרסו אותו. זה גיהינום. גוזרים גזר דין מוות על הנשים. צפיפות נוראית, אין פרטיות. נכון שאסירות צריכות לשלם את חובן לחברה אבל מגיעים להן תנאים של בני אדם".
לאסירות או עצירות מתמודדות נפש אין מענה בנווה תרצה. הן מוסעות לבתי חולים פסיכיאטריים שלרוב לא מאשפזים אותן, ומוחזקות בתאים בכלא בתנאים קשים מבלי לקבל מענה הולם פרט לנושא התרופתי.
אסירות רבות, ובהן מפורסמות, היו כלואות בנווה תרצה בתנאים לא קלים ללא הנחות – ציפי רפאלי, אתי אלון, כרמלה בוחבוט, שולה זקן, סיגל חיימוביץ, ד"ר איריס בראון, פרסיליה קשתי ועוד. כיום האסירות המוכרות יותר הן סגנית שר הפנים לשעבר פאינה קרישנבאום, כרמלה מעודה, מארי פיזם, סיגל איצקוביץ ועוד.
"אני לא אשכח את הסיוט שעברתי בכלא נווה תרצה", סיפרה א', אסירה שהייתה כלואה במשך שנתיים, "זה לא כלא, זה יותר קרוב לגן חיות. לא הגיוני שיפלו נשים אסירות לרעה לעומת אסירים גברים שלהם בנו בתי כלא שיקומיים וחדשים כמו 'צלמון' ו'חרמון'. לנשים יש צרכים אחרים מגברים. לקחתי כמעט שנה של טיפולים פסיכולוגיים בעיקר כדי להתאושש מהחוויה הקשה שנקראת 'נווה תרצה'. מגיע צל"ש לנשים ששורדות את המקום הזה".
מנהלת כלא "נווה תרצה" לשעבר, תת גונדר בדימוס בטי להט, מסכימה שהמתקן לא ראוי לכליאת אסירות ושההגדרה של המקום עונה יותר ל"מחסן" מאשר כלא. "נכון שיש הרחבה של הכלא, אבל עבר זמנו של המקום הזה. מרבית האסירות מסכנות", מסבירה להט, "הוא מיושן מאוד, לא מתאים לכליאת נשים. צריך להרוס אותו. לא פעם החיכוכים והצפיפות משפיעים לרעה על האסירות. צריך לתקן את העוול הנוראי הזה ולהקים כלא חדש. אני מקווה שנציב שב"ס החדש רב גונדר קובי יעקובי ייקח את היוזמה, ידאג להשיג את התקציב ויקים כלא נשים חדש".
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "הארגון מצוי בתהליך של תנופת פיתוח מתקני כליאה חדשים, בהם גם מקום לכליאת נשים. כמובן שתלוי הדבר בהקצאת תקציב ממשרד האוצר".