שובל זהר אהרוני גילתה כי הטלפון הסלולרי שלה נגנב. היא הפעילה אפליקציית איכון ואיתרה את מיקומו, אלא שמשטרת ישראל, בתירוצים שונים, סירבה לעזור לה לתפוס את הגנב ולהשיב אליה את הטלפון שלה. מקרה דומה אירע באותו זמן לצעיר אחר, גם אז השוטרים סירבו להתערב ולהתעמת עם הגנבים.
"גנבו לי את הטלפון מתחת לבית. שמתי את הקניות, הסתובבתי דקה מהאופנוע, ואחרי שסידרתי את הדברים הטלפון לא היה על מעמד האופנוע. עשיתי איכון ונסעתי אחריו", סיפרה הבוקר זהר אהרוני.
"הגעתי לחולון, לרחוב קטן שנמצא בין שני רחובות ראשיים: שדרות ירושלים ורחוב ההסתדרות. היו שם מלא מחסנים, ראיתי מלא עובדים זרים. אחד מהם חיפש בזבל. התקשרתי ישר למשטרה וביקשתי שיבואו, הם אמרו שבאים ושאחכה. חיכיתי. בינתיים פניתי לבחור שמחפש בזבל, שמעתי מבטא ערבי. התחלתי לשאול אותו קצת שאלות, רציתי להבין מה קורה. הבנתי מאחד הדיירים שהם מחברון ובכל מחסן ישנים בין שישה לשמונה פלסטינים".
בסרטון שצילמה זהר אהרוני בסמוך למחסנים בזמן אמת ופורסם על ידי נטעלי שם טוב סיפרה, "התקשרתי למשטרה, הם אמרו שהם בדרך - ולא הגיעו. התקשר אליי שיטור עירוני, בחור שבקושי הצליח לדבר איתי בטלפון. הוא אמר שהוא לא יכול להגיע. למה הוא לא יכול להגיע? כי הוא לא רוצה להיכנס למחסן שאולי יש שם פלסטינים. השאירו אותי פה לחכות לבד, שעה, וכל אחד אומר לי: 'אני רק שיטור עירוני'. המוקדנית שמדברת איתי בטלפון אמרה: 'אני רק מוקדנית'. אין פעולות, לא עושים את העבודה".
לא פחדת?
"לא פחדתי, אבל כשהגעתי הביתה התחלתי לחשוב על ההשלכות. ויתרתי על הטלפון ברגע שהבנתי מה קורה שם, זה כבר לא עניין אותי. מה שעניין אותי שאנשים לא מודעים לזה שבין שני רחובות ראשיים יש כמות כזאת גדולה של פלסטינים. זאת הייתה הפקרות, הפקירו אותי כאזרחית, אף אחד לא בא לבדוק שאני בסדר".
נצ"מ בדימוס אפרים "קרמשניט" ארליך שעובד כיום כנהג מונית, תיאר מקרה דומה שאירע באותו זמן. "נסעתי עם המונית ועצר אותי אחד שאמר, 'אחי, תעזור לי, גנבו לי את הטלפון במועדון שלוותה. יש לי אפליקציה, זה מראה שהטלפון ברחוב החשמל 4 בתל אביב'. אמרתי לו: בוא, סע. נסענו באלנבי והוא אמר לי: 'רגע, זה כבר מראה שזה נמצא בנווה שאנן 27 בתל אביב'. אמרתי לו שסביר להניח שזה יגיע לשם, לתחנה המרכזית".
"כשפניתי שמאלה לדרך יפו עמדה ניידת עם שני שוטרים ליד אמבולנס. אמרתי לו: תרד, תגיד להם שיש גנב. שייקחו אותך טיק-טק. השוטרת אמרה לו, 'לך תגיש תלונה'. אמרתי לה: מה להגיש תלונה? תיקחי אותו לתפוס את הגנב. תתביישי לך, תראי איזה שם רע אתם מוציאים למשטרה. מי צריך אתכם בכלל? נסעתי בקריזה, הגענו לנווה שאנן 27. הלכנו שם בחושות, ניסינו עניינים וסיפורים, כנראה שהטלפון היה באחת הדירות. בסוף הוא אמר, 'קח אותי למשטרת שכונות'. לא יודע אם גבו ממנו עדות או לא, אבל זה מקומם אותי לחלוטין. יש הרבה שוטרים מעולים במשטרת ישראל, אבל יש אחוז מסוים שהם כאלה. זו בעיקר בעיה של הפיקוד".
תגובת משטרת ישראל: "בשל ריבוי אירועים חריגים שהתרחשו באותה עת ומאחר והמודיעה לא ידעה למסור את מיקומו המדויק של המכשיר הנייד על אף השימוש בתוכנה, היא הופנתה להגשת תלונה מסודרת. נדגיש כי במקרים מסוג זה, לשון החוק מחייבת הוצאת צו חיפוש".
לכך הגיב נצ"מ ארליך: "אלי לוי, דובר המשטרה, נתת תגובת שקר. תפסיק לשקר ותדאג יחד עם המפכ"ל שלך לשרת את הציבור. זה עצוב ביותר. צריך שמישהו למעלה יבדוק מה קורה במשטרת ישראל. המשטרה בקריסה לנגד עינינו. אני קורא לציבור: תחשבו פעמיים לפני שאתם מבקשים עזרה, כי עוגמת הנפש עלולה להיות כפולה".
"נתנו במשטרה הנחייה שלא מתעסקים עם טלפון סלולרי גנוב או פריצה, אלא שפה יש אירוע חם. היא יודעת איפה הטלפון שלה", המשיך ארליך, "הבחור שהיה איתי ידע איפה הטלפון שלו. קדימה, תזיזו את התחת שלכם, תעשו משהו, תעזרו לתפוס אותם. למה נועדה המשטרה אם לא לעזור לאזרח במצוקה?".
