אם אתם עוקבים אחרי המדור שלנו בשנתיים האחרונות, בטח שמתם לב שאנחנו נוהגים לסקר באופן קבוע את סיפורו של העולם התחתון בדרום אמריקה - ולעיתים, גם נותנים הצצה אל החיים והמוות של פעילים שונים בקרטלים ששולטים ביבשת הלטינית, ובעיקר לאלו של שכירי החרב – אלו שמכונים שם "סיקריוס" (Sicarios).

בעבר, כתבנו כאן על קורותיו של חוליו סנטנה מי שהפך לרוצח שכיר בברזיל עוד לפני שמלאו לו 20 שנה, ובפעם אחרת סיקרנו את קורות חייו הטראגיים של "הצרצר" - הנער שהפך לאחד הרוצחים המובילים של משפחת הפשע "לה פמיליה מיצ'ואקנה" - אחת ממשפחות הפשע הכי אכזריות בלטינו-אמריקה.

אם יש משהו שלמדנו מהמהעקב אחרי הסיפורים האלה, הוא שחייו של רוצח שכיר בעולם התחתון של מרכז ודרום אמריקה הם כמעט תמיד אכזריים, מורכבים, מלווים בטראומות איומות, ולא תמיד הם אלו שאחראים על גורלם.

חלקם, כמו סנטנה למשל, מצליחים לצאת ממעגל הפשע, בזמן שאחרים מתדרדרים לשימוש בסמים קשים ואלכוהול – כמו במקרה של "הצרצר". דבר אחד מאחד את כולם - לנצח הם יישארו רדופים על ידי הזכרונות האיומים מעברם.

זהו בדיוק סיפורו של שכיר חרב לשעבר שהתראיין לאחרונה לאחד מכלי התקשורת באמריקה בעילום שם, וחשף צדדים נוספים בחייהם של אלו שעוסקים במקצוע האכזרי בעולם: "אני רצחתי אנשים וערפתי להם את הראש. עיקר העבודה שלי הייתה בשנת 2008, ובאותה תקופה הייתי מקבל חוזים בכל יום, לפעמים אפילו כמה ביום".

אותו רצח שכיר, אשר הוסגר לפני כמה שנים לארה"ב וכעת הוא מרצה שם עונש מאסר, נהג לעבוד בתקופתו בשירות קרטל סינלואה ותחת הבוס הגדול חואקין "אל צ'אפו" גוזמן לוארה.

בדומה ל"צרצר", גם אותו רוצח שכיר נהג לחכות מדי יום לחוזים שלו בדירת מסתור, ומקבל מסרונים לטלפון ובהם כל המידע הרלוונטי לחיסול: המטרה, המיקום, וגם הסכום שירוויח אחרי שיבצע את עבודתו.

"ברוב המקרים החיסול עצמו לא היה החלק הבעייתי של העבודה - אלא מה שקורה אחריו,, הוא מספר. "כלומר, אתה מגיע, יורה למטרה כדור בראש והוא נופל. אחר כך מתחילה העבודה האמיתית כשצריך להוריד לו את הראש".

לטענתו, הוא פעל רוב הזמן באזור חוארז,אשר במדינת צ'יוואווה, ובאותו ריאיון שנתן מהכלא לסוכנות ידיעות מקומית במקסיקו, סיפר שהחוזים שקיבל וזכורים לו יותר מכל היו אלה של אנשים חשובים בקהילה – בין אם זה קצין משטרה מקומי שהחליט להפסיק את תשלומי הפרוטקשן או פוליטיקאי שהחליט לתת חסות לעבריין מתחרה.

View this post on Instagram

A post shared by @hood_badassery on

בהמשך אותו ראיון יוצא דופן, סיפר המתנקש לשעבר והאסיר בהווה כי העולם התחתון של מקסיקו השתנה מאוד מאז מאסרו. לדבריו, בתקופתו, רוצחים שכירים היו משתכרים כ-15 אלף דולר לחיסול. רובם היו "מקצוענים", אנשים עם עקרונות, קודים מקצועיים וכבוד. היום, הוא אומר, הסיפור הוא כבר אחר לגמרי.

"היום כל אחד חושב שהוא יכול להיות מתנקש", הוא מסביר. "כל ילד ברחוב יכול לשלוף אקדח ולקרוא לעצמו סיקריו. הם פועלים בלי לדפוק חשבון לכלום. הם רוצחים כל דבר שזז, בין אם זה נשים או ילדים", הוא אומר ומוסיף כי עבד למעלה משני עשורים עבור קרטלים שונים במקסיקו, ולאורך השנים, המראות המחרידים אליהם נחשף "עשו את שלהם".

"בכלא החלטתי לחזור בתשובה", סיפר למראיין בזמן שאחז בספר הברית החדשה. "שיניתי את דרכיי, אבל הזכרונות עדיין מכבידים עליי. המון פעמים אני מוצא את עצמי נזכר במראות הקשים, בפרצופים של אנשים, ובכדורים שחודרים לגולגולות. זה חרוט לי בתודעה, זה העול שלי".

משפחה או "משפחה"?

חזרה בתשובה, כך מתברר, היא לא מחזה נדיר בקרב שכירי חרב מקסיקניים. למעשה, אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בעשורים האחרונים הוא של גלדינו מלדו קרוז (מי שכונה "אל מלדו"), והיה חבר בקרטל "לוס זטס", עד שנעצר בשנת 2014.

בריאיון לסוכנות ידיעות מקסיקנית, תיאר בזמנו קרוז את המציאות היומיומית והמחרידה של לעבוד תחת "אל פטרון" (אוסיאל קרדנס גוליאן), מנהיג קרטל המפרץ לשעבר, ואחד העבריינים האכזריים ביותר בהיסטוריה של מקסיקו.

לדבריו, אחד המקרים הקשים ביותר שזכורים לו הוא הפעם ההיא בה "אל פטרון" חשד שיש בשורותיו "מלשין", והוא גם ידע מי הוא - סירו חוסטו הרננדז.

על פי החשד גוליאן, אותו חוסטו התקבל לארגון תחת זהות בדויה והסתיר את העובדה שהוא אחיו של אוסקר גררו סילבה (קצין נוסף בארגון). בהיותו פראנואיד מטורף, "אל פטרון" קבע שמדובר בבגידה לכל דבר, ובעיקר ראיה לכך שלא ניתן לסמוך על חוסטו.

וכך, במהלך ישיבה של בכירי "לוס זטס", הוא הכריח את כולם להישבע לו אמונים, ומאוחר יותר הוא ניגש אל אוסקר ואמר לו שאחיו פועל עם הרשויות ומדובר בחפרפרת ומלשן.

"גוליאן טען בפניו של אוסקר כי בגללו של חוסטו המשטרה הפדרלית חוקרת את אשתו ומנהל הסמים האמריקאי (DEA) יודע הרבה יותר מדי דברים שהם לא אמורים לדעת", סיפר קרוז בראיון שנתן מהכלא. "הוא התפוצץ עליו מזעם ואמר לו: 'כאן, מי שמחרבן צריך לנקות אחריו! זה הכלל'".

הסיפור הזה כלל כמובן גם את אוסקר וכל שאר האנשים שישבו באותה בישיבה. ההחלטה הייתה בידיו, הוא יכול לעמוד מאחורי אחיו או לבחור ב"משפחה" – אוסקר בחר ללכת עם "המשפחה", וכמובן שלמרות החלטתו - הזוועה והאימה היו רחוקים מלהסתיים.

"אל פטרון" לקח את אוסקר, קרוז ושאר סגניו שנכחו בישיבה ונסע איתם לבית מחסה נידח. שם ראו כולם את  חוסטו, אחיו של אוסקר כאמור, אחרי שכבר הספיק לקבל מכות רצח: "השיניים שלו היו מפוזרות על הרצפה", סיפר קרוז. "משם, זה רק הלך והחמיר".

סגניו של גוליאן החלו לרסק לאחיו של אוסקר את הבהונות עם פטיש, ולטענת של קרוז הם היכו אותן חזק כל כך, שכל מה שנשאר היה בשר. לאחר מכן, כולם החלו לבעוט בו בחוזקה, בזמן שחוסטו התחנן בפני אחיו שיעזור לו – אבל זה רק החמיר את המצב.

"הצרחות שלו רק הדליקו אותנו עוד יותר", סיפר קרוז. "חלק מהאנשים התחילו ליהנות מהעינויים שביצענו בו, שאחד האנשים לקח סכין והוריד לחוסטו חתיכה מהלחי. בזמן הזה 'אל פטרון' עמד מהצד עם אוסקר וביקש מכולם לוודא שחוסטו סובל".

קרוז מתאר כיצד בכירי לוז זטס החלו לפשוט לחוסטו את העור בעודו בחיים, ולאחר מכן, אחד הנוכחים הצמיד אל איבר מינו חזיז ופוצץ אותו. בשלב הזה, גוליאן החליט שזה מספיק, והושיט לאוסקר אקדח 9 מ"מ בשביל שיהרוג את אחיו. בסופו של כל התהליך המחריד, "אל פטרון" ניגש אל אוסקר וחיבק אותו בחוזקה.

"אוסקר, איבדת היום את אחיך, אבל זכית במשפחה שלך", אמר לו גוליאן. "20 אחים ואני, כולנו עכשיו חלק מהמשפחה שלך. בזכות הבגידה הזו - נוצרה האחווה שלנו. אל תחשוב על זה בתור טרגדיה, אלא בתור הטקס שאיחד את כולנו".

קרוז סיכם את האקט המחריד וסיפר כי הזיכרון מאותו ערב מציף אותו בכל יום מחדש: "אי אפשר לתאר את הסיטואציה הזו באמת. אתה מרגיש פחד גדול, אבל הוא לא נורא בגלל שהוא מלא באדרנלין. אתה רוצה לראות עוד. עוד דם, עוד מכות. אתה רוצה לשמוע את הצרחות. זה לא גירוי מיני, כי אתה לא עושה סקס, אבל הריגוש דומה מאוד. באותם רגעים, פשוט לא רציתי להפסיק".