מאחורי כל רוצח סדרתי, ישנם חייו שקדמו לבחירתו ליטול את חייהם של אחרים. רבים מהרוצחים סבלו מאוד בילדותם – עברו התעללות, הוטרדו מינית או נזנחו ולמדו להוציא את כעסם על אחרים על מנת להחזיר לעצמם את תחושת הכוח והשליטה. סיפורו של ג'פרי דאהמר, שהורשע ב-17 מקרי רצח, אינו שונה מאלו.
דאהמר נולד במילווקי, ויסקונסין, ב-21 במאי 1960, וגדל בתא משפחתי מרוסק. אביו, ליונל, ואמו ג'ויס, התמודדו עם דיכאון קשה, ורבו בלי סוף. דאהמר עצמו תואר כילד נמרץ ושמח עד גיל 4, כאשר נראה היה שניתוח לתיקון בקע כפול חולל שינוי אצל הילד. מאופק באופן ניכר, הוא נסוג יותר ויותר בעקבות לידת אחיו הצעיר והמעברים התכופים של המשפחה. כך בשנות העשרה המוקדמות שלו, הוא היה מנותק, מתוח ובעיקר חסר חברים. דאהמר טען שהכפייתיות שלו כלפי נקרופיליה ורצח החלו בסביבות גיל 14, אך נראה כי התמוטטות נישואי הוריו והליך הגירושים המכוער שלהם כמה שנים לאחר מכן היו הזרז להפיכת המחשבות הללו למעשים.
לאחר שנחשפה דרכו האפלה של ג'פרי, ליונל, האב, הפך לאחת הדמויות המעניינות בפרשה. הוא הרבה לדבר על תחושותיו, כתב את הספר "סיפורו של אב", והתראיין בכמה הזדמנויות. המסר העיקרי שדאג להעביר הוא שלא היה לו כל מושג שהוא מגדל תחת קורת הגג שלו רוצח סדרתי וכן הוא הודה שפספס "דגלים אדומים" שיכלו להעיד על כך.
מערכת היחסים עם ג'פרי, והתגובה לכך שבנו היה רוצח סדרתי: מי הוא ליונל דאהמר?
ליונל דאהמר נולד ב-29 ביולי 1936, בווסט אליס שבוויסקונסין שם בילה גם את רוב חייו. הוא היה כימאי במקצועו, והתעסק בנושא בריאות האישה. הוא התחתן עם ג'ויס פלינט, ולשניים נולדו שני ילדים – ג'פרי, ודיוויד.
למרות שהוא לא נכח הרבה בבית, בשל לימודי הדוקטורט שלו, הוא עשה מאמץ על מנת לבנות קשר עם בנו הבכור והשניים מצאו להם פעילות משותפת שנויה במחלוקת – הלבנת עצמות של מכרסמים שמצאו מתים מתחת לביתם. מדובר היה בלא יותר מסקרנות מדעית עבור ליונל, אבל עבור ג'פרי נראה שהחיות המתות הותירו רושם עמוק יותר.
ואכן, לליונל וג'ויס לא היה מושג שג'פרי הפך לעצמו להרגל לאסוף חיות מתות. בריאיון בשלב מאוחר יותר לרשת CNN הם טענו כי הוא לא סיפר להם מעולם שהוא בילה את ימיו בחיפוש אחר חיות מתות כשהיא בן 12-14.
"הסימנים היחידים שראיתי היו ביישנות וחוסר רצון לעסוק באינטראקציות חברתיות, דברים כאלה. אבל באמת אין סימנים גלויים מכל סוג שהוא", הסביר ליונל דאהמר במהלך ראיון עם אופרה ווינפרי ב-1994.
נראה כי הבעיות האישיות של ליונל וג'ויס היו אלו שהפנו את תשומת ליבם מהתנהגותו החריגה של ג'פרי. ב-1978 השניים סיימו את מערכת היחסים ביניהם בהליך גירושים מכוער, בו כל אחד האשים את השנייה ב"אכזריות והזנחה". חודש בלבד לפני שהגירושים נחתמו באופן סופי, ג'פרי דאהמר הרג את הקורבן הראשון שלו – סטיבן היקס, בבית משפחתו בעיר באת', אוהיו.
במשך 13 השנים הבאות דאהמר חיפש גברים, בעיקר אפרו-אמריקאים, בברים של הקהילה הגאה, בקניונים ובתחנות אוטובוס, פיתה אותם לביתו עם הבטחות לכסף או מין, ונתן להם אלכוהול מרוכז בסמים לפני שחנק אותם למוות. לאחר מכן הוא היה מבצע מעשים מיניים עם הגופות לפני שביתר אותן ונפטר מהן, ולעתים קרובות שומר על הגולגולת או איברי המין שלהם כמזכרות. הוא צילם לעתים קרובות תמונות של קורבנותיו בשלבים שונים של תהליך הרצח, כדי שיוכל להיזכר בכל מעשה לאחר מכן ולחיות מחדש את הזוועה.
למרות שלליונל לא היה מושג מה בנו עושה, נראה שהוא חש שמשהו לא כשורה עם ג'פרי. לאחר שג'פרי נעצר ב-1989 בגין תקיפה מינית מדרגה שנייה, ליונל כתב לשופט בתיק והתחנן בפניו שיתערב. "יש לי הסתייגויות לגבי הסיכויים של ג'ף כשייצא לרחוב. חוויתי תקופה מאוד מתסכלת בניסיון לעודד אותו להתחיל טיפול", הסביר ליונל דאהמר. "אני מאוד מקווה שתוכל להתערב כדי לעזור לבן שלי, שאני אוהב מאוד ושעבורו אני רוצה חיים טובים יותר. עם זאת, אני מרגיש שזאת אולי ההזדמנות האחרונה שלנו ליזום משהו מתמשך והכוח בידייך".
כידוע, "ההזדמנות האחרונה" הוחמצה וג'פרי המשיך במסע ההרג שלו. מסע שהגיע לסיומו בשנת 1991 – כשאחד הקורבנות הצליח להימלט ולהודיע למשטרה.
"אני עדיין אוהב את הבן שלי, תמיד אשאר לצידו"
על הפשעים של בנו שמע ליונל לראשונה לאחר המעצר. ולמרות שקיבל את הבשורה בזעזוע רב, הוא החליט לעמוד לצד ג'פרי. "התקרבנו מאוד מאז מעצרו", אמר בריאיון ב-1994, "אני עדיין אוהב את הבן שלי, תמיד אהיה לצידו".
ואכן, הוא עמד בהבטחתו. ג'פרי נשפט ונידון ל-15 מאסרי עולם, וליונל עמד לצידו לאורך הדרך והמשיך לבקרו גם כשהיה מאחורי סורג ובריח. לצד זאת, הוא המשיך לתהות לאורך השנים מה הוביל את בנו להפוך למפלצת. "כמדען, אני תוהה אם הפוטנציאל לרוע גדול שוכן עמוק בגנים שחלקנו. אלו שאנו מעבירים לילדינו בלידה", כתב בספרו.
דבר אחד בטוח בקשר של השניים – למרות מעשיו המזוויעים, אביו של דאהמר מעולם לא התנער ממנו. האב המסור המשיך להתקשר לג'פרי על בסיס שבועי ולבקר אותו מדי חודש. כשג'פרי נרצח על ידי אסיר אחר ב-1994 ליונל התאבל עמוקות על בנו. "זה הרס אותי, השפיע עליי מאוד", אמר בריאיון לרשת אמריקאית.