יום ראשון השבוע, השעה 8 וחצי בבוקר. ראש ארגון הפשע יצחק אברג'יל ממתין באגף ההפרדה באחד מבתי הכלא במרכז הארץ לקבלת גזר הדין בעניינו. הוא דרוך, שלא כמו בימים שקדמו לשמיעת גזר הדין שבהם היה במצב רוח מרומם והאמין שיש סיכוי שיזכו אותו. אך הפרוטוקול שהגיע לתאו לא בישר טובות.
שלושת שופטי בית המשפט העליון יוסף אלרון, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ פרסמו אז את החלטתם על הערעור שהגיש אברג'יל על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב – שגזר עליו שלושה מאסרי עולם ועוד 30 שנה. ראש ההרכב, השופט אלרון, כתב כבר בהקדמה לגזר הדין כי הוא דחה את מרבית ערעורו של אברג'יל וקבע שירצה שלושה מאסרי עולם ועוד 22 שנות מאסר, מתוכן 11 חופפות.
429 עמודי הפרוטוקול ציינו לפרטי פרטים את חלקו של אברג'יל וכל אחד מאנשיו בפרשה, ופירטו כיצד פעל ארגון הפשע שלו ברמה בינלאומית כשהפיץ סמים ברחבי הגלובוס בשווי של כרבע מיליארד שקל.
"יצחק אברג'יל עשה המון טעויות בניהול ארגון הפשע שלו", מנתח קצין משטרה בכיר, "הארגון נוהל באופן שכונתי, הוא בעצמו נתן את ההוראות לחיילים שלו ולא צד שלישי. הוא למעשה חשף את עצמו לאפשרות שביום מן הימים האנשים הכי קרובים אליו יפלילו אותו. הוא לא ידע לתחזק את האנשים שעבדו בשבילו, לצ'פר אותם. הקמצנות הובילה אותו בין היתר לסיום הקריירה שלו".
יצר הנקמה
תיק 512 נחשב לתיק הדגל של הפרקליטות והמשטרה. בדבר אחד יש תמימות דעים – יצר הנקמה של אברג'יל שגרם לו לנסות לחסל בכל מחיר את העבריינים זאב רוזנשטיין ופליקס אבוטבול, אותם ראה כמעורבים בחיסולו של אחיו יעקב, עלה לו ביוקר.
"יצחק סמך על אנשים, והם בגדו בו. תקעו לו סכינים בגב", מציין עבריין ממרכז הארץ, "לפעמים הוא היה תמים מדי. במשך שנים רבות הוא סימן את זאביק כיעד לחיסול בכל מחיר, יותר מדי אנשים בארגון של יצחק ידעו שהוא מתכוון לרצוח אותו. הנקמנות הזו פירקה לו את הארגון ושלחה אותו לכלא לכל החיים".
פעמיים ניסה אברג'יל לחסל את רוזנשטיין. פעם אחת בגני התערוכה בתל אביב ופעם שנייה בפיגוע הפלילי הראשון בתולדות מדינת ישראל שאירע בדצמבר 2003 בצ'יינ'ג ביהודה הלוי. אנשיו של אברג'יל הניחו מטען חבלה רב עוצמה על גג המבנה, שהתפוצץ כמה שניות לאחר שרוזנשטיין עבר במקום. יעד החיסול יצא עם שריטה קלה אבל שלושה בני אדם נרצחו ו-37 נפצעו. על פי החשד אברג'יל היה מעורב גם בחיסולו של פליקס אבוטבול בכניסה לקזינו שלו בפראג באוגוסט 2002.
הפיגוע הפלילי ביהודה הלוי הביא להקמת יחידת להב 433, המטפלת בארגוני הפשע בישראל. במרוץ השנים המשיכו הפרקליטות והמשטרה לחקור את הפיגוע הפלילי בניסיון לפענח את התיק ולהעמיד את המעורבים לדין. מאחורי הקלעים גויסו שבעה עדים שהסכימו להפליל את אברג'יל ואנשיו -העיקר לא לשבת מאסרי עולם בכלא.
אחד מעדי המדינה המרכזיים בפרשה, שכונה "בומבי", חשף בפני חוקרי המשטרה כי "כל מה שיצחק היה אומר היה קדוש. כשיצחק אמר ל'פרק' (לחסל) אז עושים לא שואלים שאלות". לצד זאת, הוא תיאר את הקמצנות של אברג'יל. "האחים אברג'יל (הכוונה ליצחק ואחיו מאיר) זנחו את חברי הארגון. לנו לא היה כסף לעשות שבת. והוא ומאיר בנו בתים, רכשו מכוניות והעסיקו חמישה שומרי ראש כל אחד".
"עשיתי המון בשביל הבן אדם הזה אבל הוא עשה רק בשביל עצמו", הוא הוסיף, "אם לא הייתי מכיר אותו כל כך טוב הייתי מנהל את התיק ולא נהיה עד מדינה. כל עוד הוא כאן לא שווה להילחם בשבילו, ואני אומר את זה לכל אחד מהנאשמים...אם הוא היה גבר (הכוונה לאברג'יל) אני לא הייתי מניאק".
נפילתו של אברג'יל וההחלטה לדחות את ערעורו מעלות תהייה בקשר ליורשו, אך מסתמן כי בנו הסודי, העבריין שלו שלום סעדה, כנראה לא ייכנס לנעליים של אביו. "אף אחד לא יכול לרשת אותו", סיפר עבריין שהיה מקורב לאברג'יל.