השנה הייתה 2015. קאג' מילר, סבתא חביבה בת 50 ותושבת דרום קליפורניה, נשארה לבדה בביתה כשהטלפון שלה צלצל והשיחה המזוהה שלה הראתה שבצד השני של הקו חיכה לה משרד השריף של מחוז סן דייגו. מילר מיהרה לענות, רק כדי לגלות שהוצא נגדה צו מעצר לאחר שלא הגיעה לזימון חבר מושבעים שלה.ר.

"התייצבתי לזימון חבר מושבעים רק לפני שלושה חודשים", אמרה מילר ההמומה לאדם בצדו השני של הקו, כשהיא משוכנעת שמדובר בתרמית. "אני רוצה לדבר עם הממונה עלייך". הסגן נענה לבקשתה ומסר לה מיד את מספר הטלפון של משרד השריף.

כששמילר התקשרה למספר שקיבלה כמה דקות מאוחר יותר, היא נענתה על ידי מערכת לניתוב שיחות של המשרד ולחצה על הספרה 3 כדי להגיע למחלקת שירותי בתי המשפט. כמה רגעים לאחר מכן ענה לה קפטן דווייט גריסון.

קפטן גריסון אישר את דבריו של האדם שדיבר איתה לפני כן וטען שהוצא נגדה צו מעצר בגין אי-התייצבות בבית המשפט לזימון חבר מושבעים. למעשה, הוא אפילו אמר שהוצאו נגדה שני צווי מעצר, ולצערו שוטרים ככל הנראה יגיעו לעצור אותה תוך כמה שעות. למרות זאת, הוא הציע לה פתרון קליל למצב. "את יכולה לשלם לי עכשיו קנס של 989 דולרים ואז לקבל החזר אחרי שתסבירי את המצב לבית המשפט", אמר הקפטן. "אם לא השוטרים שיגיעו לביתך יעצרו אותך ואת תהיי במעצר עד שבתי המשפט יחזרו לפעול. כלומר עד יום שני".

מילר אמנם עדיין הייתה סקפטית לגבי כל הסיטואציה, אבל בשלב הזה היא החליטה שהיא לא שווה את הסיכון ונענתה לבקשתו של קצין המשטרה. כשעה מאוחר יותר, היא נסעה לחנות וולמארט, ובהתאם להוראותיו של קפטן גריסון, ביקשה לבצע העברה של כל סכום הקנס באמצעות חברת MoneyGram.

כמה דקות לאחר מכן, כששוחחה עם קצין המשטרה שוב, הוא אמר לה שהתשלום לא עבר והיא תיאלץ לבצע העברה נוספת. מיואשת וזועמת מילר החליטה לנתק לו בפרצוף ולחכות ששוטרים יבואו לעצור אותה – זה לא קרה. ביום שני בבוקר היא כבר התקשרה למשרד השריף של מחוז סן דייגו ונחרדה לגלות שנפלה קורבן של תרגיל עוקץ מתוחכם.

"קל יותר לקחת כסף מאנשים שיש להם"

ממצאי חקירת המשטרה העלו כי אותו "קפטן גריסון" איתו דיברה מילר היה בעצם פושע מורשע שריצה עונש מאסר בכלא אוטרי שבמדינת ג'ורג'יה, כ-3,000 ק"מ מזרחית לקליפורניה.

שמו האמיתי של אותו אסיר היה ג'וסף טייט, סוחר סמים שישב כבר שנתיים מאחורי הסורגים אחרי שהורשע בסחר ונידון ל-40 שנות מאסר. כמו כן, השותף שלו לתא, ג'סי לופז, שריצה 10 שנות מאסר על שתי הרשעות שוד, היה הסגן עמו דיברה מילר באותו הבוקר.

הסבתא מקליפורניה הייתה רק קורבן אחד בעוקץ של מאות אנשים שגלגל יותר מ-300 אלף דולר בתקופה של שנתיים. כמו הונאות רבות, השיטה הייתה פשוטה למדי: שני האסירים העמידו פנים שהם שוטרים, ובאמצעות טלפונים סלולריים, כמה אפליקציות וכושר שכנוע אדיר, הצליחו לגרום לאנשים להעביר להם מאות ולפעמים גם אלפי דולרים, לרוב מבלי לעורר חשד.

View this post on Instagram

A post shared by Access Unlocked (@accessunlocked)

השניים נהגו להשיג טלפונים חכמים בדרכים שונות (בין אם להבריח אותם מעבר לחומות בית הסוהר עם רחפנים או לשחד סוהרים) ואז להשקיע שעות ארוכות בתחקיר שנועד למצוא את הקורבנות הטובים ביותר. אחרי שהפרשה התפוצצה וכל המעורבים נחקרו על ידי הבולשת האמריקאית (FBI), לופז הסביר לבלשים איך החליטו למי להתקשר.

"לרוב ניסינו למצוא אנשים שגרים בשכונות אמידות", סיפר לפז. "קל יותר לקחת כסף מאנשים שיש להם ושפוחדים ללכת לכלא. הורדתי לטלפון הנייד אפליקציה של תיווך בתים והייתי מחפש את הנכסים שעולים מיליון עד 3 מיליון דולרים. כשהייתי מוצא את הבתים האלה, היינו מתקשרים לכל מי שגר בסביבה מתוך הנחה שאין שם אנשים בקראוונים".

לופז היה משתמש בשירות אינטרנטי מיוחד שהיה מטשטש את מספר הטלפון וגורם לו להיראות כאילו הוא מתקשר ממשרד השריף המקומי. לרוב הוא היה מתקשר בעיקר בשעות הצהריים, בתקווה שאף אחד לא יענה לטלפון, אז הוא היה משאיר הודעה במשיבון הקולי עם אותו מונולוג מוכר לגבי אי-התייצבות לזימון חבר מושבעים.

לופז הוסיף בחקירתו כיצד הם השתמשו בכל אמצעי שיכלו להעלות על הדעת בשביל לגרום לתרמית להישמע אמיתית, ובאחד הימים הוא אפילו הוריד קבצי סאונד שונים של תחנת משטרה רק כדי שיוכל להשמיע אותם בזמן השיחות שלהם.

"אני שיחקתי את תפקיד השוטר הפשוט והדביל, בזמן שטייט היה הקצין הרציני", סיפר לופז. "כשאני הייתי עונה, הייתי אומר להם שאני רק יודע שהוצא נגדם צו מעצר ושאם הם רוצים פרטים נוספים, הם ייאלצו להתקשר לקפטן גריסון. כלומר לטייט. כל פעם אותו סיפור, הם צריכים לשלם קנס או עירבון בשביל לא לשבת במעצר והם יכולים לעשות את זה עם העברה בנקאית של MoeyGram".

ההעברה הייתה רק חלק אחד בהונאה – השלב הבא היה להלבין את הכסף. פה נכנס לתמונה רג'ינלד פרקינס, אסיר שריצה מאסר על הלבנת הון. ממצאי החקירה העלו שפרקינס הפעיל כנופייה של נשים מחוץ לבית הסוהר שכל תפקידם היה למשוך את הכסף של קורבנות העוקץ ולהעביר אותו לחשבונות שונים, זאת אחרי שהן היו לוקחות נתח קטן מכל תשלום (כ-10% בממוצע). מאוחר יותר חשף פרקינס בפני בלשים שהוא כנראה הלבין יותר ממיליון דולר בזמן שריצה את עונשו בכלא אוטרי, חלק ממנו הגיע כמובן גם מטייט ולופז.

סכומי הכסף האלו הועברו מאוחר יותר לאסירים, שעשו איתם כאוות נפשם – בין אם זה להשתמש בהם בשביל לקנות מצרכים בקנטינה של הכלא, לקנות סמים או חפצים אסורים, ואפילו לשלוח את הכסף לבני המשפחות שלהם מחוץ לכותלי בית הסוהר. בסופו של דבר, כל המערך שלהם התמוטט אחרי חקירה בת שנתיים של יחידת ההונאה של ה-FBI, שכללה בין היתר את עבודתם של חוקרים סמויים וגם, בעיקר, את עדותה של קאג' מילר.

בינואר 2016, פרקליטות מדינת ג'ורג'יה הגישה כתבי אישום נגד 51 חשודים במעורבות בתרגילי העוקץ: ביניהם ג'סי לופז, ג'וסף טייט, 17 אסירים נוספים, 15 סוהרים מושחתים ועוד 17 אזרחים. כולם הואשמו בסעיפים שונים, כולל מתן שוחד לקצין כליאה, הברחת טלפונים ניידים לבית הסוהר, הונאה והלבנת הון. כמעט כל החשודים במבצע הודו בהאשמות המיוחסות להם, כולל לופז, טייט ופרקינס. בגזר הדין, השופט סטיב ס. ג'ונס התייחס להשתלשלות האירועים והביע זעזוע אדיר מהמעשים.

"לרוב כשאני דן אדם למאסר אני אומר לו: 'אתה מהווה סכנה לחברה ולכן אתה תלך לכלא'", אמר השופט. "עכשיו אני למד שאסירים עדיין יכולים להוות סכנה לחברה גם אחרי שהם נכנסו לכלא. הסכום שנגזל מאזרחים מוערך ביותר ממיליון דולר. זה בלתי נתפס שאתם בכלא ואתם עדיין יכולים להוציא מאנשים כל כך הרבה כסף".


לופז הודה באשמה כחלק מעסקת טיעון עם הפרקליטות ונידון לשלוש שנות מאסר על תנאי אחרי שהעיד נגד שניים מעמיתיו לעוקץ. בשיחה עם כתבים מקומיים, הוא טען שהשלים עם מעשיו ואמר שההודאה הייתה הדבר הנכון לעשות. "גרמתי סבל להרבה אנשים, ובשביל לתקן את העוול הזה, אני חייב לתקן את המצב – גם אם זה אומר להעיד חברים שלי או עצמי. אני מוכן לעשות את כל מה שצריך".