מור טויזר, תושב קריית מוצקין, נורה למוות בעת שרכב על האופנוע שלו בקריית אתא. חוקרי היחידה המרכזית במשטרת מחוז חוף פתחו בחקירה ועצרו ביממה האחרונה שישה חשודים בחשד למעורבות ברצח, מתוכם שני אחים וקרוב משפחה שלהם. לפי גורמים במשטרה, לטויזר אין קשר לעולם הפשע והעצורים נשכרו לחסל עבריין מהקריות וטעו בזיהוי.
"לטויזר אין שום קשר לעולם הפשע. מדובר בטעות. היעד היה עבריין בכיר שנוהג לרכב על אופנוע", סיפרו גורמים במשטרה.
טויזר בן ה-29, עובד חברת "רפאל" ואב לילדה בת ארבע, היה בדרכו חזרה הביתה מתיקון האופנוע במוסך בעיר. נהג מכונית נצמד אליו, ירה לעברו מספר כדורים ונמלט מהמקום. טויזר נפצע באורח אנוש ומאוחר יותר מת מפצעיו בבית החולים רמב"ם.
רוית טויזר, אלמנתו, סיפרה הבוקר לניב רסקין: "השעה הייתה שמונה וחצי בערב. חיכיתי למור בבית, הייתי לבד עם הילדה. התקשרתי לפלאפון שלו וענה לי מישהו שאמר שירו לו בראש. התחלתי לצעוק, ביקשתי מהר שוטר. השוטר ענה לטלפון ושאל, 'זה בעלך?'. אמרתי לו שכן. הוא ביקש פרטים, תעודת זהות. נתתי לו, שאלתי: מה קורה איתו? הוא אמר 'אני לא יכול להגיד לך'. התחלתי לצעוק ולהשתולל, הוא אמר שעובדים עליו באמבולנס".
"ניתקתי וישר התקשרתי לאבא שלי. אבא נסע לבית החולים רמב"ם עם אחי הגדול. אחרי ארבע דקות הגיעה אליי בת דודה שלי, היא הייתה אמורה לבוא אליי גם ככה כי היינו אמורים לחגוג שנה בדיוק לבית החדש. היא לקחה אותי לאמא שלי כי הילדה לא רצתה לעזוב אותי, היא הרגישה שמשהו קורה. באה חברה שהחליפה אותי, הילדה הייתה מוכנה להישאר איתה. עליתי לבית החולים ומשם זה היה נראה כמו נצח".
כשאת מבינה שעבריינים רצחו אותו, אדם נורמטיבי לחלוטין, מה עבר לך בראש?
"עד השנייה שראיתי אותו זה היה לא ייאמן בכלל. הוא יצא מהעבודה ב'רפאל' ונסע למוסך כדי לקחת את הקטנוע שלו מתיקון ולחזור הביתה. הילדה ואני חיכינו לו כי למחרת בחירות, חופש. בשעות האלה הילדה בדרך כלל לא ערה, אבל באותו הערב היא כן הייתה ערה כי חיכינו לו. הוא לא חזר. מצוק איתן, מהמלחמה בעזה, הוא כן חזר. הוא היה לוחם בהנדסה קרבית, שני חברים שלו נהרגו לידו, הקצין שלו נפצע. אבל מפה, מליד הבית, הוא לא חזר. זה לא ייאמן".
מה המשטרה אומרת לך?
"כרגע אני יודעת בדיוק מה שאתם יודעים. לא יודעת איזו טעות נפלה שם ואיך זה הגיע למצב הזה, מור בסך הכל רצה להגיע הביתה. חשוב לי שהבן אדם שעשה את זה ייתן את הדין שלו, זה הדבר הראשון שאני רוצה שיקרה".
איך מסבירים את זה לבתכם הקטנה?
"יש כאן מעורבות פסיכולוגית ועובדים סוציאליים. אני מתעדכנת איתם כדי לדעת איך לדבר עם הילדה. יום אחרי זה ישר דיברנו איתה, הסברנו לה שאבא קיבל מכה. אין ברירה, צריך להגיד לה את האמת: אבא לא חוזר הביתה, אבא מת. אבא בבית העלמין. היא קצת מפנימה, לא יכולה להגיד שמבינה לגמרי, אבל היא בוכה ומתגעגעת. היא רוצה אותו, מחכה לו".
איך תמשיכי מפה? איך תאספי את השברים?
"אני מאוד חזקה בשביל הילדה. אני לא מראה לה שאני שבורה, אבל אני גמורה. אני צריכה להרים אותה למעלה, אסור לי לשקוע איתה ביחד. אני צריכה להמשיך לגדל אותה, אבל הם פירקו אותנו".
יש פה סיפור גדול יותר, על הקלות הבלתי נסבלת שאנשים מסתובבים עם נשקים ורוצחים.
"מור דיבר איתי על זה לפני שלושה שבועות בדיוק. ישבנו על הספה בסלון, אהבנו לראות חדשות, כמו בכל בית בישראל היום. הוא אמר, 'רוית, עוד מעט לא תהיה מדינת ישראל'. שאלתי אותו מה זאת אומרת, למה הוא מתכוון, והוא אמר: 'הכל פה נהיה כל כך קליל, כל הפשע ברחובות'. נסענו לאילת לא מזמן והיינו צריכים ממש לתכנן את הדרך שלנו, ברמה הזאת. למה במדינה שלנו אנחנו צריכים להגיע למצב כזה?".