בספטמבר 2012 ביער קק"ל הסמוך לישוב עוספיה שלמרגלות הכרמל אב ושני ילדיו שעסקו בגיזום העצים זיהו ביער שרידי גופה. אחד האחים חשד שמדובר בגופתו של חייל נעדר ומיהר להתקשר למוקד 100 של המשטרה ולדווח על הגופה. שוטרים ואנשי רפואה הגיעו בבהילות ליער. שרידי הגופה נלקחו לבדיקה. חודש לאחר מכן הגיעו הממצאים של בדיקת די.אנ.אי מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר שקבעו סופית שמדובר בגופת החייל הנעדר. לאחר מציאת הגופה התברר לבני המשפחה שמשרד הביטחון הציע פרס של 10 מיליון למי שימצא את גופתו.
האב ושני ילדיו פנו לעמותה שפעלה מטעם משרד הביטחון ודרשו לקבל את הפרס - כ-40 מיליון שקל - אבל נתקלו בסירוב מוחלט. העמותה טענה שהיא פורקה שנה לפני שנמצאה הגופה ולכן הפרס לא מגיע למוצאים.
הפרשה התגלגלה לבית המשפט. בתחילה התביעה נדחתה בגלל שהתובעים ביקשו פטור מתשלום אגרה של כמיליון שקל, אבל הם הגישו את התביעה מחדש ודרשו את קבלת הפרס.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את תביעתם של השלושה וכי הם מצאו את הגופה בעת שביצעו עבודות גיזום ביער וגם ככה אחד מהם הצהיר שהיה מתקשר למשטרה ומעדכן אותה בעניין. השופט מתח ביקורת על כך שהמדינה לא טרחה להודיע על ביטול הפרס לאחר שהעמותה הפסיקה את פעילותה בינואר 2012, שמונה חודשים לפני מציאת הגופה.
השופט ציין בפסק הדין כי לו הייתה סמכות בחוק הוא היה מתגמל את התובעים שכן במעשיהם הביאו למציאת הגופה ולחיסכון במשאבים מצד המדינה.
התובעים החליטו לא לוותר והגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, שלאחר בחינה מעמיקה קיבל בשנת 2019 את הערעור וחייב את המדינה לשלם לאב ובניו סכום של 39 מיליון שקל. אביו של החייל, ששמע על החלטת בית המשפט, טען בתגובה שלא מגיע להם לקבל את הפרס. "העמותה נסגרה אחרי שהם מצאו את הגופה", טען האב השכול.
הפרשה נפתחה מחדש לאחר שאחד התובעים ואשתו פתחו בהליכי גירושין. האישה הגישה נגדו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ודרשה לקבל שליש מסכום הפרס: כ-3.8 מיליון שקל. לדבריה בעת מציאת הגופה היא הייתה נשואה ולכן מגיע לה חלק מהפרס שבו זכה. היא ציינה כי התגרשה ממנו בגלל אלימות ויחס משפיל שנקט כלפיה.
"ברגע היינו נשואים והוא מצא את הגופה וקיבל את הפרס מגיע לי לפחות שליש ממנו", טענה האישה, "הוא התקשר אליי מיד לאחר מציאת הגופה ואמר לי: 'הפרס שלנו', שנחיה חיי רווחה ולא יחסר לנו כלום. רק אחרי שהתגרשנו גיליתי שהוא שהוא זכה יחד עם אביו ואחיו בפרס".
היא חשפה לטענתה שבעלה לשעבר הציע לה מיליון שקל תמורת הוויתור מצידה על כך שהאחריות לגידול בנותיהן יעבור אליו. הבעל לשעבר הגיש כתב הגנה שבו ביקש לדחות את התביעה על הסף. לדבריו, בעת שהוא אחיו ואביו מצאו את הגופה הם לא ידעו שמדובר בגופת החייל אלא רק לאחר הזיהוי הסופי. לטענתו, התושבים בעיר לא ראו בעין יפה את העובדה שקיבלו פרס עבור מציאת הגופה והם ספגו איומים וגידופים.
הוא הכחיש שאמר לאשתו ש"הפרס שלנו" ושהבטיח לה מיליון שקל לאחר שיקבל את כספי הזכייה. השופטת פסקה כי הבעל לשעבר ישלם לתובעת-גרושתו סכום של 1.5 מיליון שקל.
גם לאחר הפסיקה, הדרמה בפרשה לא הסתיימה. האישה לא ויתרה והגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה ודרש לקבל מחצית מכספי הזכייה - כ-7 מיליון שקל.
השופטים קיבלו באופן חלקי את הערעור ופסקו שהאישה תקבל 36 אחוז מסכום הפרס וקבעו כי הבעל לשעבר ישלם למערערת - גרושתו - כ-4.2 מיליון שקל.
השופטים ציינו בפסק הדין כי חלקו של הבעל לשעבר בפרס יהיה גבוה מגרושתו. האם זה סוף פסוק בפרשה? לא בטוח. הבעל לשעבר יוכל לערער על ההחלטה או להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון לבטל את פסק הדין.