אישה מלואיזיאנה שהאנס שלה קיבל משמורת בלעדית על הבת שלה שנולדה כתוצאה מהאונס אומרת שהוא מעולם לא הואשם, הודות לקשריו עם המשטרה המקומית - והאשימה אותו כי הוא תקף מינית את בתם תוך שימוש בסמים.
קריסטה אבלסת', כיום בת 32, טוענת שג'ון בארנס אנס אותה ב-2005 לאחר שקיבלה ממנו טרמפ הביתה בפונצ'אטולה, עיירה של 6,000 תושבים צפונית לניו אורלינס.
היא הייתה אז בת 16, והוא היה בן 30. גיל ההסכמה בלואיזיאנה הוא 17, כלומר גם אם היא הסכימה המעשה נחשב לאונס סטטוטורי - עבירה פלילית שדינה, במקרים החמורים ביותר, מאסר עולם.
האם הנשואה לחמישה סיפרה ל-DailyMail.com כי היא מאמינה שהתוקף שלה ניצל ממאסר משום שהוא עובד עם המשטרה. בארנס מנהל חברת עיצוב גרפי, ומשטרת פונצ'אטולה היא בין לקוחותיו.
"הוא איים עלי בגלוי, ואמר שהוא מחובר היטב במערכת המשפט ובבתי המשפט", אמרה אבלסת'. בתשובה לשאלה מדוע הוא נמלט מהעמדה לדין, אמר אבלסת' כי התקלה היא "בתוך מערכת המשפט. אני חושבת שאנשים יכולים לחבר אחד ועוד אחד", הוסיפה.
ב-25 בפברואר האשימה אבסלת' במסמכי בית המשפט את בארנס בהתעללות מינית בבתם. "ילדה קטינה יצרה איתי (אבסלת') קשר ב-23 בפברואר 2022 בחשד שאביה סימם ותקף אותה מינית שני לילות ברציפות", נכתב במסמכי בית המשפט.
אבלסת' הצהירה כי בית החולים לילדים בניו אורלינס אישר "ראיות לתקיפה מינית" של בתה. בראיון לכלי תקשורת מקומיים אמרה: "בתי, ילדה קטינה, היא תוצר של הנאשם שאנס אותי כשהייתי ילדה בת 16".
"אני חושדת נתן לי סמים כדי להרגיע אותי מכיוון שלא יכולתי לזוז בזמן שהוא אנס אותי", הוסיפה. "עכשיו נטען שהוא ביצע את אותו פשע מתועב בבתנו בת ה-15".
ב-18 במרץ, ההאשמות נדחו על ידי בית המשפט, שמצא כי "ראיות רפואיות אינן תומכות בטענות בעתירה". ב-20 במרץ היא איבדה את המשמורת על בתה, ונאלצה לשלם לבארנס, בן 46, מזונות ילדים. יתרה מכך, היא אומרת שבארנס חוסם את שיחות הטלפון היומיות של האם ובתה בצו בית המשפט.
"המשפחה שלי מביישת אותי, אבל היום לא אכפת לי"
על פי הדיווחים, אבלסת' איבדה את המשמורת על בתה לאחר שנתנה לה טלפון, ואפשרה לה לערוך שיחות מיניות עם החבר שלה ולפרסם על כך בטיקטוק. לשאלה מה מצבה של הנערה היום, השיבה אבלסת': "אני לא יודעת".
בארנס, שנשאל לגבי ההאשמות, השיב: "התגובות נמצאות בתיעוד הרשמי של מסמך בית המשפט". לדבריו, אבלסת' אמרה לבתם להמציא את הטענות על התעללות מינית, במטרה לעצור אותו.
הוא טען במסמכי בית המשפט כי אבלסת' מאפשרת למתבגרת לקיים יחסי מין עם החבר שלה, וכי הטלפון שימש לזוג כדי "לקיים יחסי מין" זה עם זה. כמו כן, התלונן כי הילדה נלקחה לייעוץ ללא כל צורך וללא רשותו. השניים ייפגשו בבית המשפט ב-15 ביולי.
פרשת האונס החלה כשאבלסת' הלכה ב-2005 לבר עם שניים מחבריה, כי אחד מהאחים של חבריה היה בבר. בארנס היה מיודד עם האח, אבל אבלסת' מעולם לא פגשה אותו. "לא הכרתי אותו", אמרה בתקיפות. האדם שהסיע אותם לבר רצה לעזוב, ובארנס אמר שהוא יסיע את אבלסת' הביתה.
חבריה קיבלו הסעות הביתה עם אנשים אחרים, והשאירו את אבלסת' ובארנס לבד במכוניתו. אבלסת' אמרה שהיא "שיכורה מאוד". "ג'ון בארנס הציע לקחת אותי הביתה," הסבירה אבלת', בדו"ח משטרתי מאוחר יותר. "במקום להביא אותי לביתי, ג'ון בארנס הביא אותי לביתו. :הוא המשיך לאנוס אותי".
אבלסת' לא סיפרה לאיש - לא לחבריה או להוריה - שהיא נאנסה. "הרגשתי שאנשים יביישו אותי", אמרה. "הם היו אומרים, את לא היית צריכה לעשות את זה. הם מביישים אותי עכשיו. אבל בשלב הזה, לא אכפת לי".
אבלסת' אמרה שמשפחתה מאמינה שהחבר שלה דאז הוא האב. "כולם הניחו שהוא האבא והוא רק רצה להיות". לשאלה אם הוא יודע את הנסיבות, ענתה אבלסת': "אני לא יכולה לדבר על זה".
היא מעולם לא שקלה להפסיק את ההריון. הייתי מבועתת, אבל אף פעם לא הייתי בספק". אמרה. "אני מניחה שהאינסטינקט האימהי נכנס פנימה".
בחמש השנים הראשונות לחייה של בתה, אבלסת' גידלה את הילדה בשלווה. היא מעולם לא ראתה את בארנס שוב למרות שהזוג מתגורר באותה עיירה קטנה, היא הצליחה להימנע מלהיתקל בו.
"הפעם היחידה שאי פעם הגעתי לאותה סביבה כמוהו הייתה כשאותה חברה שאיתה הייתי בבר רצתה לעצור בבר ולהגיד שלום לאחיה. ובארנס היה איתו. כנראה שהוא שאל עליי. אבל אין לי מושג מה הוא אמר".
ב-2010, עולמה של אבלת' התהפך כשנודע לבארנס שהוא אביה של הילדה. עד היום היא אינה יודעת איך הוא גילה. "לא יכולתי להגיד", ציינה.
בדיקת DNA הוכיחה שהילדה שלו. לאחר מכן פתח בארנס בהליכים משפטיים, בניסיון לשלול מאמה את המשמורת על הילדה. "הוא הביא אותי לבית המשפט פעמיים או שלוש בשנה - הוא הגיש והגיש בקשות כל הזמן", אמרה.
"זה היה מתיש רגשית. כל אותן שנים של הוצאות משפט וחובות". באוקטובר 2011 פסק בית המשפט לזוג משמורת משותפת.
היא מאמינה שדו"ח התקיפה המינית שהגישה נגדו למשרד השריף של מחוז טנגיפהואה לא נחקר ביסודיות. "זה מעולם לא הוקצה לבלש, ושום דבר מעולם לא נחקר", טענה אבלסת' בראיון לתחנת הטלוויזיה המקומית.