"אני מיואש ולא רוצה למות בכלא. נגמרו לי הכוחות וקשה לי פה. תוציאו אותי כבר מכאן לפני שיהיה מאוחר. כל פעם אומרים לי עוד שבוע, עוד חודש, ובינתיים אני נרקב פה. איבדתי את שמחת החיים שלי. אני כבר לא מאמין לכלום. כל החיים שלי נעצרו ואני עובר שבעה מדורי גיהנום".
אלו הן מילותיו המתחננות של הישראלי נתי חדד, העצור בכלא שבקוסומוי, לבני משפחתו שביקרו אותו בימים האחרונים בעקבות הבשורה על דחיית ההחלטה האם לשחררו מהכלא לדצמבר הקרוב.
חדד (35), נשפט כזכור לארבע שנות מאסר בגין הפעלת מרפאה שלא כחוק ואספקת כדורים ללא מרשם למטיילים שפנו אליו לעזרה. הוא יושב כבר כמעט שלוש שנים בכלא התאילנדי, זאת לאחר שריצה גם עונש מאסר של שנה וחצי בגין מציאת אקדח במרפאה אותה ניהל ולטענתו לא היה שייך לו.
חדד, שמוכר היטב למטיילים הישראלים בקוסומוי כמי שעזר לרבים מהם שטיילו באזור והיו זקוקים לסיוע רפואי, נלחם על העברתו לישראל כדי שיוכל לרצות את יתרת עונשו בארץ ולקבל טיפול רפואי הולם.
בספטמבר האחרון היו אמורים בכירי מערכת המשפט התאילנדית לדון בבקשתו להוציאו מהכלא ולהעבירו לישראל בעקבות בקשתם של שרת המשפטים דאז, איילת שקד, והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, אבל ברגע האחרון שוב הוחלט לדחות את הדיון בבקשה - הפעם לדצמבר.
וכך, זוהי כבר השנה השלישית שחדד מעביר את תקופת החגים בכלא התאילנדי בתנאים לא קלים. "חשבתי שישחררו אותי כבר בפסח הביתה, אבל זה לא קרה", מירר חדד בבכי בשיחה עם קרוב משפחה שביקר אותו לאחרונה.
"אני עובר פה גיהנום. אתם לא מבינים מה קורה לי. יש ימים שאני לא רוצה לקום בכלל מהמיטה כי אין לי בשביל מה. כולם חוגגים את החגים עם המשפחות שלהם, אוכלים, נהנים, לבושים בבגדים יפים, ואני פה דועך עם מדי אסיר. אני מתגעגע לאוכל של אימא שלי, לריחות של לחם טרי. כל יום אומרים לי: 'נתי עוד רגע אתה יוצא', ואני פה מנסה לראות את האור, אבל רואה רק חושך וחושך אין סופי. נגמרה לי התקווה והאור רק הולך ונעלם".
אמו של חדד, נורית, כתבה לבנה מכתב בו היא מתארת את הימים הקשים שעוברים עליה בדאגה לבריאותו. "אני מוצאת את עצמי עוד ראש השנה בלעדיך, והנה יום כיפורים קרב ובא ואתה מאחורי סורג ובריח. היה לי חלום ותקווה שהנה קרבה השעה ואתה כבר עולה על המטוס וזוכה סוף סוף להגיע לארצך ומולדתך, אך החלום התנפץ כמו רימון בתוך גופי", כתבה חדד.
"נשמתי יושבת בוכיה וזועקת בקולי הצרוד, השבור והחסר אונים. אני זועקת ודואגת לבריאותך. אתה דועך מול עיני. אין לי יום ואין לילה. אני פוחדת כמו עכבר שמא יאונה לך רע. שואלת את עצמי: 'מה יהיה, עד מתי? מאין יבוא עזרי. הרי עשית טוב בני. דאגת, טיפלת ותרמת לבריות".
בהמשך הוסיפה נורית כי מבקשת מאנשים להתפלל למען בנה. "יום הכיפורים הוא יום קדוש. אנא שאו תפילה לבורא עולם שיחוס על הנפש המעונה של הילד הזה שנעצרו לו החיים. נתי היה שם בשביל כולם בגולה, ועכשיו אתם תהיו כאן בשבילו בתפילותיכם", כתבה האם שהבטיחה לבנה שלא תרפה לרגע ממלחמתה לשחררו מהכלא ולהביאו לישראל בריא ושלם.
"לא אשקוט ולא ארפה עד אשר אחזיר אותך לזרועותי, לארצך ולמולדתך", סיימה נורית את מכתבה, ומקפידה למרות הכל לשדר אופטימיות זעירה בנוגע לשחרור בנה מהכלא בדצמבר הקרוב. "אני מנסה שלא להתייאש וחייבת להיות חזקה בשביל נתי ולקוות שהפעם הם ישחררו אותו", חתמה בכאב.