תופעת הפרוטקשן בצפון: יניב סבירסקי, מגדל צאן ובקר מהיישוב מיצר שברמת הגולן, פרסם פוסט שבו תיאר את הנזק העצום שנגרם לעסק שלו כיוון שסירב לשלם דמי חסות: "נשרף לנו 3,000 דונם מרעה, צריכים לקנות חציר ב-250,000 שקלים. יחי הפרוטקשן, תחי מדינת ישראל. תחי משטרת ישראל. איפה אתם? אין לנו חיים, אנחנו פושטים רגל".
הבוקר סיפר סבירסקי, "30 שנה אני בשירות הביטחון, מתוכן 25 שנה בגולני. נתתי את חיי למדינה. לא גידלתי את ילדיי, אשתי למעשה גידלה את הילדים. אשתי ואני הגענו לרמת הגולן להקים משפחה וליישב את הארץ. אנחנו ממש אוהבים את מדינת ישראל. אשתי אשת חינוך, העסק שלי זה גידול צאן ובקר. במקביל, התחלנו לבצע עבודות להקמת מערכת סולארית".
"לפני שלושה שבועות פנו אליי שני ילדים בני 17-18 על טרקטורון ושאלו אם מישהו שומר עליי. אמרתי להם שהם צריכים שמירה, לא אני. והנה, שלושה שבועות לאחר מכן - שרפו לי את המקום. שרפו לנו את כל החציר, את כל השטח".
נתקלת בנערים הללו קודם לכן?
"הם עוקבים אחרינו, יודעים מתי אנחנו מגיעים, מתי אנחנו הולכים. כשאתה נמצא בכביש הגישה, הם מחכים לך. הם יודעים עם איזה רכב אתה נוסע. הם מגיעים אלינו עם טרקטורון, נטמעים בתוך המטיילים. הייתי ליד נחל מיצר כשהם פנו אליי ושאלו: 'מה קורה? מי שומר עליך?'. ככה זה מתחיל. אמירה-שתיים והם רוצים שתמשיך את הדיון. אני סילקתי אותם".
מה קרה ביום ההצתה?
"היינו בשטח אחרי השעות שלנו, כי במקרה באותו יום היה לי חיסון שנתי לכל העדר. משרד החקלאות היה אצלי עם הווטרינר והעובד שלי, הם חיסנו את העדר בסככות הטיפולים שיש לנו. שם למעשה ביצעתי מערכות סולאריות, כדי שיהיה לנו חשמל במקום לעבוד עם גנרטורים. הם רצו לשרוף את הסככה עם הסולארים וכל מה שעשינו שם, אבל פתאום הם ראו שאנחנו עובדים בשטח. הם לא ציפו שנהיה שם. הם הלכו לקצה השטח והדליקו אותו בתקווה שזה יגיע אלינו. כל הרוח הייתה מערבית ולקחה את האש למקום אחר. אומנם הסככות לא נשרפו, אבל כן כל שטחי המרעה ואוכל הבהמות. אין לנו כרגע גרם אוכל, וגם ככה אנחנו במצב שכל הענף נמצא בקריסה גדולה".
מה הנזק, כלכלית?
"בין 250 ל-300 אלף שקלים. עדיין אין לנו שמאי. אין לנו ביטוח, כי חברות הביטוח לא מוכנות כבר לבטח את החקלאים. אם הן בכל זאת מסכימות לבטח, הפרמיות מאוד גבוהות וזה לא כלכלי לבטח. גם במקרה שקורה משהו, חברות הביטוח מתנערות. השאלה שלי קשה מאוד: אני את החיים שלי נתתי למדינה, לשמור על אזרחי מדינת ישראל, על הגבול. איפה המדינה כשאני צריך אותה? איפה משטרת ישראל? איפה המודיעין? איפה המדינה החזקה שיודעת לעשות כשהיא צריכה? למה החיים שלנו הולכים לאבדון? אשתי ואני הקמנו משפחה, כל מה שצריך לתרום תרמנו, אנחנו אנשים שרק רוצים לתת. למה זה מגיע לנו? איפה המדינה שתגן עלינו?".
פנית למשטרה?
"לא פניתי למשטרה, אין טעם. לפני שלושה שבועות גנבו לחבר שלי 20 פרות מהמכלאה. הגיעה המשטרה, לקחה דיווח, מצאו צילום של המשאית שהעמיסה. קרה עם זה משהו? לא קרה כלום. הבן אדם הפסיד 200 אלף שקלים".
אתה יודע מי אלה שפנו אליך, מאיזו משפחה ויישוב הם?
"לא. אני יודע להעריך, לא יודע מדויק. אף אחד לא פנה אליי ואמר 'בוא תשלם', הם רוצים שאתה תבוא ותחפש אותם. קודם כל הם שורפים, אחר כך תחפש אותם. אם תחפש, אתה תמצא אותם. זו לא בעיה".
מה עושים הלאה?
"שומרים כל לילה. אנחנו לא נתייאש, לא נשלם לאף אחד. כל החיים אנחנו עובדים, בנינו מאפס את מה שיש לנו, גם אשתי וגם אני. הגענו ממקום אחר כדי ליישב את הגולן. אנחנו משנת 2001 פה, מיישבים. הזזנו אבנים בידיים בשביל ליישב. לא הגיוני שאנחנו באים להיות החלוץ ואחר כך לא יהיה מי שיגן עלינו".