הותר לפרסום: היחידה המרכזית במחוז החוף הודיעה הבוקר (חמישי) כי פענחה את רצח מור טויזר ז"ל בקריית אתא בתאריך בסוף חודש אוקטובר. הבוקר הוגשה לבית המשפט הצהרת תובע טרם הגשת כתב אישום כנגד 6 חשודים תושבי המרכז והצפון בחשד למעורבותם ברצח.

ראשיתה של החקירה בתאריך 31.10.22 עם קבלת דיווח בשעות הערב על אדם פצוע ירי בקריית אתא. כוחות משטרה ורפואה שהגיעו למקום זיהו את הקורבן (29) תושב קריית ביאליק שפונה למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה במצב אנוש כאשר הוא מורדם ומונשם. כעבור מספר ימים נקבע מותו של טויזר בבית החולים.

בתום הערכת מצב מיוחדת ובשל מורכבות החקירה החליט מפקד מחוז החוף, ניצב יורם סופר, להפקיד את החקירה בידי היחידה המרכזית (ימ"ר) מחוז חוף לאחריה החלה להתנהל חקירה סמויה בפיקודו של רפ"ק תומר קסלסי ובמהלכה התחקה צוות החקירה אחר זהות החשודים.

בתאריך 13.11.22 בתום חקירה סמויה ואיסוף מגוון רב של ראיות הקושרות את החשודים לביצוע המעשה, הפכה החקירה לגלויה עם מעצרם של 6 חשודים ע"י בלשי הימ"ר בסיוע לוחמי יחידה 33 (הגדעונים) בלהב 433 בשלושה מוקדים: רמלה, טבריה וקריית אתא. החשודים, תושבי רמלה, טבריה וקריית אתא בשנות ה 20 - 40 נעצרו והובאו לחקירה בחשד לרצח, קשירת קשר לפשע ועבירות נוספות.

צוות החקירה גילה כי היה מדובר בטעות בזיהוי וכי החשודים התכוונו לפגוע בקורבן אחר, צעיר בשנות ה 20 לחייו, תושב אחד הכפרים בצפון הארץ, עמו היה להם סכסוך שהחל בגלל ריב בינו לבין אחת החשודות. מבדיקה התברר כי היעד המקורי לחיסול ובת זוגו הכפישו עבריין מהצפון והוא שלח חוליית חיסול לרצוח אותו משום שפגעו בכבודו. בטעות הם ירו במור טויזר בראשו וגרמו למותו.

לבקשת המשטרה, מעצרם של החשודים הוארך מעת לעת בבית משפט השלום בחיפה ולתקופה העולה על 34 ימי מעצר באישור היועץ המשפטי לממשלה והבוקר כאמור, הגישה פרקליטות מחוז חיפה לבית משפט השלום בחיפה הצהרת תובע נגד החשודים טרם הגשת כתב אישום בעבירות המיוחסות להם ובקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

טויזר בן ה-29, עובד חברת "רפאל" ואב לבת 4, היה בעת הרצח דרכו חזרה הביתה מתיקון האופנוע במוסך בעיר. נהג מכונית נצמד אליו, ירה לעברו מספר כדורים ונמלט מהמקום. טויזר נפצע באורח אנוש ומאוחר יותר מת מפצעיו בבית החולים רמב"ם.

רוית טויזר, אלמנתו, סיפרה בחודש שעבר לניב רסקין: "השעה הייתה שמונה וחצי בערב. חיכיתי למור בבית, הייתי לבד עם הילדה. התקשרתי לפלאפון שלו וענה לי מישהו שאמר שירו לו בראש. התחלתי לצעוק, ביקשתי מהר שוטר. השוטר ענה לטלפון ושאל, 'זה בעלך?'. אמרתי לו שכן. הוא ביקש פרטים, תעודת זהות. נתתי לו, שאלתי: מה קורה איתו? הוא אמר 'אני לא יכול להגיד לך'. התחלתי לצעוק ולהשתולל, הוא אמר שעובדים עליו באמבולנס".

"ניתקתי וישר התקשרתי לאבא שלי. אבא נסע לבית החולים רמב"ם עם אחי הגדול. אחרי ארבע דקות הגיעה אליי בת דודה שלי, היא הייתה אמורה לבוא אליי גם ככה כי היינו אמורים לחגוג שנה בדיוק לבית החדש. היא לקחה אותי לאמא שלי כי הילדה לא רצתה לעזוב אותי, היא הרגישה שמשהו קורה. באה חברה שהחליפה אותי, הילדה הייתה מוכנה להישאר איתה. עליתי לבית החולים ומשם זה היה נראה כמו נצח".

כשאת מבינה שעבריינים רצחו אותו, אדם נורמטיבי לחלוטין, מה עבר לך בראש?
"עד השנייה שראיתי אותו זה היה לא ייאמן בכלל. הוא יצא מהעבודה ב'רפאל' ונסע למוסך כדי לקחת את הקטנוע שלו מתיקון ולחזור הביתה. הילדה ואני חיכינו לו כי למחרת בחירות, חופש. בשעות האלה הילדה בדרך כלל לא ערה, אבל באותו הערב היא כן הייתה ערה כי חיכינו לו. הוא לא חזר. מצוק איתן, מהמלחמה בעזה, הוא כן חזר. הוא היה לוחם בהנדסה קרבית, שני חברים שלו נהרגו לידו, הקצין שלו נפצע. אבל מפה, מליד הבית, הוא לא חזר. זה לא ייאמן".