השגריר
הדבר הראשון שעשיתי כששמעתי שדיוויד בלאט חולה בטרשת נפוצה היה להתקשר לאבא שלי. אוקיי זה לא מדויק. הדבר הראשון היה לתפוס את הראש ולהגיד: "וואו, וואו, וואו", ואז ללכת לקרוא את האייטם שוב, ואז לנסות לנסח את המחשבות שלי. אבל לגמרי הדבר הרביעי-חמישי היה להתקשר לאבא שלי.
אבא, אמרתי לו, לא תאמין למי עוד יש טרשת נפוצה. יכולתי לשמוע את החיוך שלו מהצד השני של הקו כשהוא שמע את השם המפורסם. בכל זאת, יש רק כמה אלפים בודדים של חולי טרשת בישראל, וכשלמאגר הזה מתווסף מישהו כמו בלאט, אני בטוח שזה מילא את אבא שלי בקצת גאוות יחידה. "מה אתה אומר", הוא ענה, "מ-ה א-ת-ה א-ו-מ-ר".
טרשת נפוצה יכולה לתפוס אותך בכל מיני מקומות. תלוי מתי אובחנת, תלוי בסוג הטרשת, תלוי בחומרתה, תלוי בבן אדם. ובכל מקרה זו מחלה שעולם הרפואה טרם מצא לה פתרון. הדבר היחיד שניתן לעשות, וגם זה לא תמיד, הוא להאט את ההתדרדרות שלה עד כמה שאפשר.
בלאט, על פי עדותו, חווה בעיקר חולשה ברגליים, עייפות, ובעיות באיזון וכוח. ייתכן שמצבו יחמיר, עד כדי חוסר יכולת ללכת ויותר מזה, וייתכן שיישאר במצבו הנוכחי תקופה ארוכה. הלוואי. רק בריאות ואריכות ואיכות חיים.
בכל מקרה, האינטנסיביות שכרוכה באימון ברמות הגבוהות היא לא בדיוק הדבר הכי מומלץ עבורו מבחינה בריאותית. זה קשה לקבל וקשה לעכל. המאמן המצליח ביותר בתולדות הספורט הישראלי, מי שזכה בתארים מקומיים ובינלאומיים עם קבוצות מישראל ומחו"ל, זכה באליפות אירופה לנבחרות, במדליה אולימפית, והגיע כפסע מלהיות אלוף ה-NBA, הג'נטלמן הקשוח הזה, יודע שהמעבר לקריירה חלופית צפוי לקרות מוקדם מהמתוכנן, והתייחס לכך בעצמו.
שלא תהיה טעות: בלאט לא צריך את הרחמים שלכם. הוא אדם חזק, עם סביבה אישית ומקצועית תומכת, סביר שהוא יבוז לכל ניסיון לחמול עליו. הוא לא שם. אני בטוח שכל עזרה שיבקש או יזדקק לה תעלה לו בדמים.
בינתיים, באולימפיאקוס, הוא אמור לאמן רק ביורוליג. הורדת הליגה של הקבוצה לליגה השנייה וההחלטה להופיע בה עם שחקנים משניים, באה בתזמון מושלם, ותקל על בלאט בעונה הקרובה. הוא אולי יצטרך לשבת יותר על הספסל, אבל אל דאגה - גם משם הוא יכול לצעוק על השופט ולקבל עבירה טכנית.
לגבי העונה שאחריה והלאה - בלאט אמר בראיונות השבוע שהוא לא יודע עד מתי יאמן, וש"תמיד הרגשתי שיש לי משהו יותר חשוב לעשות שאני רוצה… לא יודע אם קשור לכדורסל, אולי דיפלומטיה".
בעתיד הרחוק יותר, לא מן הנמנע שדיוויד בלאט יוכל לעבוד בשירות משרד החוץ או משרד ההסברה הישראלי. כרגע, בלאט הוא השגריר הטוב ביותר שיכול להיות לטרשת הנפוצה: פרצוף מוכר, יכולת רטורית מהמעלה הראשונה, מוטיבציית שיא, ואם יגרום להעלאת המודעות למחלה (הארורה) הזו, זה יהיה אולי חשוב יותר מכל מה שעשה עבור הכדורסל בישראל.
מה שכן - אני צריך להתקשר לאבא שלי יותר.
התחזית
ליגת העל בכדורגל, בעלת השם הקליט ליגת הבורסה לניירות ערך, תפתח מחר (שבת), וזה הזמן לכמה הימורים (משחק המילים מכוון) לקראת העונה הקרובה:
האלופה: ביכולת הנוכחית שלה, אם מכבי ת"א תיקח אליפות גם השנה, אפשר לסגור את הליגה. מי שהייתה בעונה שעברה האלופה הדומיננטית בתולדות המדינה, שזכתה בפועל בתואר כבר בחודש מרץ, וסיימה עם פער מטורף של 31 נקודות מהמקום השני - מציגה בינתיים פתיחה עונה אומללה וכושלת במיוחד באירופה. רכש לא מספק (היה רכש בכלל?), תצוגות נרפות ואימון חסר מעוף. הבעיה? לפחות בשלב הזה אין שום קבוצה אחרת שנראית כאילו היא יכולה לתת פייט לצהובים, ולכן השאלה היחידה היא איך וכמה זמן ייקח למכבי להתאושש מההדחות המשפילות ואיזה פור היא תתן לליגה. ואז - האם לשם שינוי היא תכין את עצמה כמו שצריך לקמפיין האירופי של 2020/21. בקיצור מכבי אלופה, יותר בגלל היריבות שלה.
היורדות: הקרב על הירידה מסתמן כקרב מרובע: שתי העולות החדשות הפועל כפר סבא וסקציה נס ציונה, יחד עם הפתעת העונה הקודמת הפועל חדרה ומ.ס אשדוד. העלייה של נס ציונה לליגת העל היא תקלה. אין לה אחיזה במציאות ואין לה באמת בסיס אמיתי שאפשר לבנות עליו להמשך. הפועל כבר סבא היא קבוצה עם מסורת בליגה הראשונה וחוסר יציבות משווע כבר שנים. את חדרה יאמן העונה אורי, הבן של אלי גוטמן, שכבר התחיל לערבל את התקשורת כפי שלמד מהבלנדר הגדול בבית. ואשדוד? אשדוד ניצלת מירידה ברגע האחרון כבר כמה שנים. בסוף המזל הזה ייגמר. התחזית: נס ציונה ואשדוד ייפרדו מליגת העל בסוף העונה.
הקוסם: יוסי אבוקסיס עושה ניסים בבני יהודה, אין דרך אחרת לתאר את זה. בכל עונה הוא מצליח לייצר קבוצה מנצחת ומפתיעה למרות שהבעלים ממשיך למכור את השחקנים שאבוקסיס מטפח, ואז משאיר אותו עם סגל צעיר יותר ומנוסה פחות. יש משל מוכר על בעל אורווה שמטעמי חיסכון נתן בכל פעם לסוס שלו פחות ופחות לאכול כי ראה שהסוס עושה את העבודה שלו בכל זאת, עד שיום אחד הוא הפסיק לתת לו לאכול בכלל והסוס מת. מחזיקת הגביע נראית שוב כמישהי שתתברג בצמרת, למרות שגם הקיץ נמכרו שחקנים בולטים שלה. הקרדיט הזה הוא אך ורק לאבוקסיס. מעניין מתי ייגמר לו הסוס.
האתנחתא הקומית: מכבי חיפה שוב נראית נוצצת על הנייר ויוצאת בהצהרות, והפועל ת"א שוב מדגימה איך לא מנהלים נכון קבוצת כדורגל. חיפה אמנם סיימה במקום השני בעונה הקודמת (כזכור, בפער של 31 מהראשונה), אבל באותה מידה הייתה יכולה לסיים רביעית. אם לא כדורגל - לפחות שהשתיים האלה יישארו הבדיחה הצפויה של הליגה.
האצטדיון: תיעוד התקדמות העבודות וההכנה לפתיחת העונה של בלומפילד גבל במופרכות. המכה של הכדורגל הישראלי, שהיה מיועד במקור להיפתח לפני כמה חודשים, קיבל רק אתמול (חמישי) את האישורים לפתיחת הליגה. ובכן, הייתי השבוע בבלומפילד, ראיתי את הדשא מקרוב, בחנתי את תאי השירותים, כבשתי את השער הראשון בתולדות בלומפילד המחודש (בעיטה ממטר לשער ריק, זה מה שהאחראי על הדשא הרשה לי לפני שהוא קורא לאבטחה). הוא אולי קיבל את אישורי משרד התמ"ת, אבל הוא עוד לא מוכן.
המשפחה: המאבק של משה חוגג בארגון הגזעני לה-פמיליה ראוי להערכה. הרצון שלו לספק כמה שיותר שקט למועדון כדי שהשחקנים יוכלו להתרכז בכדורגל הוא מבורך. הבעיה היא שגם הכדורגל נתקל במוקש עם הפציעה הכואבת של מיכאל אוחנה שיחמיץ כמה חודשים במקרה הטוב. נותרנו עם עלי "פברגאס" מוחמד, שהציפייה היחידה היא שיבקיע בטדי כמה שיותר, רק כדי לשמוע את הלה-פמיליות נחנקים כשהם מריעים לשחקן עם השם הכי ערבי ששיחק בקבוצה.