הנה כמה דברים שקרו בארבע השנים האחרונות: נשיא המדינה הורשע באונס; שחקן ישראלי הגיע ל-NBA; גלעד שליט חזר הביתה. הנה משהו שלא קרה בארבע השנים האחרונות: ניצחון של מכבי תל אביב בדרבי בליגה.
פעם חשבתי שזה אני. את הדרבי האחרון שלי במגרש ראיתי אי שם בשנת 2000. הפסדנו 1:0 משער מוקדם של מילאן אוסטרץ. זו הייתה הפעם השלישית ברציפות שנכחתי בהפסד בדרבי, מה שהוביל למסקנה הבלתי נמנעת: אני מנחוס. אבל בשנים האחרונות מתחוור לי יותר ויותר – זה כנראה לא אני.
ארבע שנים. תנו לי לחדד זאת: ארבע פאקינג שנים. ארבע שנים שבהן ראינו את הפועל זוללת תארים בזמן שאנחנו מביכים את עצמנו עם תקציבי ענק שטרם נראו בארץ ורוכשים שחקני על לכאורה, לא מצליחים לסיים גבוה מהמקום השלישי, נכשלים בגביע המדינה מול קבוצות מליגה נמוכה, כשהגביע היחיד שהצטרף לארון המפואר בשנים הללו הוא זה של גביע הטוטו האומלל וחסר החשיבות. ארבע שנים מבזות שבהן ראינו אוהדים צהובים שמחים בגלל תיקו בדרבי – בגלל תיקו, לעזאזל! – כאילו אימצו בעצמם את הסטנדרטים הנמוכים של אוהדי הפועל של פעם.
כולנו באותה סירה עם חורים
אפילו בעונה כזאת, שבה הבלגן בצד השני של הכביש מצליח להתעלות על מה שקורה אצלנו, האוהדים האדומים יכולים לפחות להתנחם בדרבי. כי שלא יובן לא נכון – גם אם דרבי הוא מעבר לכדורגל, במשחק הערב יש הכל חוץ מכדורגל, בעיקר כי הכדורגל ששתי הקבוצות מציגות השנה כ"כ מחורבן. וגם כך שתי הקבוצות איבדו עניין בליגה השנה: מכבי מדשדשת במרכז הטבלה והפועל הפסידה את המרוץ לאליפות לקריית שמונה.
יש עוד הרבה מן המשותף בין שתי הקבוצות: שתיהן פיטרו העונה מאמנים שהיו חלום רטוב של האוהדים, וכעת מסתפקות בתחליף זמני וחיוור. בשתיהן האוהדים מסוכסכים עם הבעלים: אם במכבי יש חוסר שביעות רצון מתמשך מהניהול בשלט רחוק של מיטש גולדהאר, וארגוני אוהדים קיצוניים שהביאו בשנים האחרונות יותר נזק מתועלת, ועל הדרך גרמו ליותר חשש ופיק ברכיים אצל השחקנים מאשר תחושת ביטחון וגאוות יחידה, הרי שבהפועל יש מחאה חריפה נגד אלי טביב (שכמו גולדהאר הגיע במיוחד מחו"ל כדי לצפות במשחק), שבאה לידי ביטוי בקללות, שלטים, חרם, ולפי החשד גם השלכת רימון עשן לביתו בתל אביב. צרפו לכך את קטע הווידאו המודלף שבו קפטן הפועל וואליד באדיר מצולם כשהוא חובט בבן קבוצתו האומלל עמרי קנדה, ותבינו שכבר מזמן התנאים לא היו בשלים כ"כ.
מה עוד צריך לקרות כדי שסופסוף ננצח בדרבי, שואל את עצמו האוהד הצהוב המתוסכל. ואם לא הפעם – אימתי? חברים, דיברתי עם אמי, היא אומרת שהגיע הזמן.
מה זה נבדל?
לנשים שצלחו את הטור עד כה, הנה כמה טיפים כיצד תתנהלו נכון הערב, מכיוון שלמרות שאתן חושבות שבן זוגכם הוא האדם המתחשב בעולם – גם הגבר הנאור ביותר הופך לניאנדרטל פרימיטיבי בזמן דרבי. ולכן, הנה ארבעה טיפים לזכר ארבע השנים השחונות:
1. אל תגידו "אבל יש 'ארץ נהדרת'... תקליט את המשחק ותראה אחרי". אירועי ספורט רואים כשהם קורים.
2. אל תשאלו שאלות תוך כדי (למה עצרו? למה שרקו? מה זה נבדל? מי זו אמא של השופט?). אל תשאלו כלום, אל תדברו, אם יש מצב שלא תנשמו – בכלל טוב. אם אתן חייבות בכל זאת לשאול משהו, עדיף שזה יהיה: אתה רוצה עוד בירה מאמי?
3. אל תציינו שהשחקנים של ברצלונה יותר חתיכים. זה לא הדבר היחיד שהם יותר.
4. אל תגידו: אבל איתם הבקיע והוא בכלל עיוור. לשחקנים של מכבי יש לקויות חמורות מאלה.