הוא הוא הוא
עומד ילד בן 11, רואה אדם כהה עור מולו, ומחליט לפצוח בנהמות ובתנועות של קוף. בחיים זה לא היה קורה סתם כך ברחוב - רק במגרש כדורגל.
עומד ילד בן 11, רואה מולו אדם שונה ממנו, וכשהוא מושפע מהסביבה לידו, מגיב בצורה הפריטימיבית והגזענית ביותר שיכולה להיות.
עומדים ההורים של הילד בן ה-11, שחלילה מלערער על החינוך שנתנו לו בבית, וכעת רק חרדים מהשיימינג שנעשה לבנם. בלי מילת ביקורת, בלי התנצלות, בלי לקיחת אחריות. רק חלילה שמישהו יצביע על הילד שלהם ויכנה אותו בשמות גנאי.
עומד נשיא מועדון מכבי חיפה יעקב שחר ועושה כל שביכלתו כדי לגמד את התקרית החמורה מצד אוהדי הקבוצה שלו. גזענים? אנחנו? הוא מתמם. הרי אפילו השופט לא שמע את הקריאות, ובכלל - הנה ציפור ("היה מעשה ונדליסטי במתחם של מחלקת הנוער שלנו, שנעשה ככל הנראה על ידי מקורבים לבית״ר"), למה עליה אתם לא מדברים? "בואו לא נעשה מכל זבוב פיל". כן, קריאות גזעניות של אוהדים הן זבוב.
עומדת שרת הספורט מירי רגב, ומגנה בכל תוקף את הקריאות הגזעניות אותן היא מכנה "חציית קו אדום ברור ומובהק", שמשאירות את הספורט הישראלי "בצילם של אירועים שאסור שיקרו באירועי ספורט בפרט, ובחברה הישראלית בכלל", וממשיכה עם "מקומם שדווקא בשבוע בו צוינו 81 שנים לליל הבדולח, אנו נאלצים להתמודד עם תופעות פסולות כאלה. אנו, העם היהודי המשמש אור לגויים, לא יכול לשבת בחוסר מעש ושתיקה אל מול קריאות גזעניות מכל סוג שהוא".
מילים כדורבנות. מעניין איך היא הייתה מגיבה למישהי שקראה לעובדים הזרים "סרטן בגב האומה", שהצטלמה עם אוהדי ארגון הטרור הגזעני "לה פמיליה" כשהם לבושים בחולצות של כהנא, ונראיתה מחוייכת באצטדיון טדי כשמסביבה שרים לבני סכנין "שיישרף לכם הכפר", אה רגע.
כן זו הקלאסיקה המוכרת מבית מדרשה של מירי רגב הגזענית, המסיתה, המפלגת, חוצת הקווים האדומים, ובאופן כללי אירוע שאסור שיקרה בחברה הישראלית. הרי אם הקריאות האלה לא היו מופנות לעבר שחקן בית"ר ירושלים היא לא הייתה פוצה פה. עובדה.
קונטה, למרבה הצער, הוא לא השחקן הראשון שמופנות כלפיו קריאות גזעניות. חפשו היטב בגוגל את תגובותיה הנחרצות של שרת הספורט למקרים האלה. כלום לא מעניין אותה, רק הקריצה לבייס שלה בליכוד. ושכל השאר יישרפו.
יורד מהאולימפוס
כריסטיאנו רונאלדו הוחלף במשחק כדורגל. פעמיים. בתוך שבוע. כריסטיאנו רונאלדו, אחד השחקנים הגדולים אי פעם, שרק האגו שלו מהווה תחרות לכישרון שלו, הוחלף. בשני מקרים שונים. והאדמה לא רעדה. כלומר בפעם השנייה שזה קרה רונאלדו סינן כמה מילות ברכה למאמן שלו ונטש את האצטדיון לפני סיום המשחק, אבל חוץ מזה - האדמה לא רעדה.
אני בטוח שעבור מי שבעיני עצמו הוא אלוהי הכדורגל עלי אדמות, עצם המחשבה שניתן להחליף אותו בשחקן בשר ודם היא חילול הקודש, אבל ראו איזה פלא - יובנטוס הסתדרה בסדר גמור גם בלעדיו. יותר מזה - שערי הניצחון שלה בשני המשחקים הובקעו כשרונאלדו כבר לא היה על המגרש.
האם אלוהים יכול לברוא כדור שאפילו הוא לא יכול להבקיע? מתברר שכן. האם מישהו יכול להעיז להגיד לו אדוני (אדוניי) אתה לא מספיק טוב כרגע, ולא להפוך מיד לנציב מלח? מתברר שכן. האם אלוהים יכול להמטיר את חרון אפו, עברה וזעם, משלחת מלאכי רעים, ולא לקבל אפילו קנס קטן? מתברר שכן.
אחרי הכל, הוא עוד עלול לארוז את הוד כבודתו ולהחליט לעבור לקהילה סוגדת אחרת.
האמת צריכה להיאמר: רונאלדו נמצא בתקופה פחות טובה. יחסית כמובן. הוא מבקיע, אבל פחות, והסחורה שהוא מספק לא מזכירה את רונאלדו של השנים האחרונות. ככה זה, גם אלוהים הוא לא מה שהיה פעם.
לבן על לבן
על המגרש הפועל ת"א נגד קריית שמונה, על הגבעה בחוץ שני חבר'ה עם נרגילה, ועוד בחורה שאולי, ואולי לא (אבל אולי כן), מסניפה סם כלשהו. אין ברירה, כנראה שהדרך היחידה לצפות בשעמום המתקרא כדורגל מרכז-טבלה ישראלי היא ע"י צריכת אמצעים משפרי חווייה. לכאורה.
חגורה שחורה
עם יד על הלב - מה יותר הלחיץ אתכם השבוע: שנבחרת ישראל תיאלץ להעביר משחק בית במוקדמות היורו לחו"ל, או שנבחרת ארגנטינה וליאו מסי יבטלו את ההגעה שלהם לישראל למשחק ידידות חסר משמעות? אל תענו לי.