1. משחקי הלמי אכפת
היי שלום, זה שוב אני ממטיר גשם על המצעד לכבודה של לינוי אשרם, ואתם בטח זוכרים מה כתבתי לפני כמעט שנה (מה אכפת לכם, תקליקו, תבדקו את האמינות שלי):
"עם כל הכבוד לזכייה של לינוי אשרם בשלל מדליות בתחרות הבינלאומית האחרונה, מדובר בהישג - וסליחה על הורדת הזקפה הלאומית - חסר משמעות. גביע העולם היא תחרות משנית, בסך הכל הכנה לאליפות העולם, בטח ובטח שלא מגרדת את היוקרה של האולימפיאדה. ובמקצועות השוליים האלה (שוב סליחה מכל חובבי ענף ההתעמלות האמנותית) לכל דבר אחר אין באמת חשיבות".
עכשיו תחליפו את המילים "גביע העולם" ב"משחקים אירופיים", ורסנו את התלהבותכם.
אין לי כוונה לקחת שום דבר מהכישרון המוכח של לינוי אשרם, לא מהיכולות שלה, לא מההישגיות, לא מעצם הניצחונות. אבל זה לא משנה אם היא הייתה זוכה בשתי מדליות, שלוש מדליות, ארבע, חמש, 19 או 198 מדליות. אלה משחקי סכום אפס, שאפילו לא נחשבים במירוץ להשגת הקריטריון לאולימפיאדה.
ובענף איזוטרי כמו התעמלות אמנותית (שוב סליחה מכולם), הדבר היחיד שחשוב ומשמעותי זו האולימפיאדה. כל השאר זו התלהבות פרובינציאלית מביכה.
אז כן, ניפגש בטוקיו 2020, ושם (אם הקלקתם על הקישור למעלה וקראתם עד הסוף) התחייבתי לחבוט בעצמי באלה במידה שאשרם תזכה במדליה. stay tuned.
2. אנה פניה יפנו
כל מי שחושב שהעובדה שאלונה ברקת נכנסה לטרפת רכישות שחקנים הקיץ מעידה על הכוונה שלה להישאר בכדורגל ובהפועל באר שבע - עלול להתאכזב קשות. לדעתי מדובר בדיוק במקרה ההפוך.
ברקת, שאחרי הכישלון המוחץ בבחירות האחרונות חזרה לנהל בפועל את הקבוצה, זו שאת זכויות הניהול עליה העבירה לאסי רחמים - עושה הכל כדי לדאוג לעתיד המועדון ולוודא שהוא לא יתרסק אחרי העונה האומללה האחרונה. כמו הורים שרוצים שהילדים שלהם יהיו מסודרים למקרה שחלילה יקרה להם משהו, ומטפלים בכל החסכונות, המסמכים, הצוואות וכל שאר הבירוקרטיות - רק שיוכלו ללכת (לפוליטיקה) בלב שקט ככל האפשר.
אלונה תעשה הכל כדי לתת לברק בכר את כל הכלים הדרושים - לפחות בתחילת הדרך - כדי שבאר שבע תחזוור להיות קונטנדרית מאיימת על כל התארים. מה שהבאר שבעים צריכים לייחל לו הוא שהבוסית תיכשל גם הפעם בזירה הפוליטית (אולי זו הסיבה שהימין החדש קיבלה כל כך מעט קולות בעיר בבחירות האחרונות). ממילא ברקת תרמה לבאר שבע הרבה יותר כבעלי הקבוצה מאשר הייתה תורמת כחכברת כנסת זוטרה.
3. חגיגה בסנוקר
לא רק אלונה בשגעת קניות, גם משה חוגג, ובכן - חוגג. בית"ר ירושלים שלו מנסה הכל כדי להילקח ברצינות כמועמדת לאליפות - למרות המינוי של רוני לוי למאמן. זה כולל הוצאת סכומים מופרכים על שחקנים עם פוטנציאל. בעצם למה אני אומר מופרכים - השווי של שחקן הוא בדיוק הסכום שקבוצה מוכנה לשלם עליו.
בכל מקרה, שלל ההחתמות המקומיות של חוגג, כמו גם של ברקת, לא משנות. אין בשוק הישראלי אף שחקן שהוא בגדר שובר שוויון. כלומר יש, אבל עם הכסף שהוא עושה בסין הוא יכול לקנות את כל השוק הישראלי.
3. קוד פרוץ
הריעו למנהלת הליגה שהכריזה על קוד אתי חדש שייכנס לתוקפו בעונה הקרובה. הנה כמה סעיפים מיותרים במיוחד:
- "על הגורמים בקבוצות להימנע מהתבטאויות אשר יש בהן כדי לפגוע, לבזות, להשפיל, להעליב, או להקניט קבוצה יריבה, או כל גורם מקצועי או אחר הקשור לקבוצה אחרת, באמצעות התקשורת או המדיה החברתית של המועדון". בקיצור אתם רוצים לשעמם. טראש טוק הוא חלק מהמשחק, חלק מהדיאלוג עם האוהדים. אם זה נעשה בצורה טובה - זה משעשע במיוחד. אסור להקניט? מהו ספורט בלי להקניט?
- "הקבוצות, בעליהן, נציגיהן או כל בעל תפקיד או גורם רשמי מטעמן מתחייבות להימנע מפנייה או מניהול מו"מ עם שחקנים או מאמנים תחת חוזה". לפי חוקי התאחדות הכדורגל העולמית, לקבוצה אסור לפנות לשחקן תחת חוזה מבלי לקבל את הסכמתה של קבוצתו. כלומר הסעיף הזה הוא כבר חלק מהחוקים גם של הכדורגל בארץ. אז מה הצורך הרב בלחדד את המובן מאליו, שלא לומר הכתוב בחוק? זה אפילו לא פופוליזם זול - זה סתם מטומטם.
-"בעלי הקבוצות וההנהלות יתבקשו להנחות ואף יוודאו שגורמי הקבוצה לא מגיעים למתקנים תחת השפעת אלכוהול או סמים, אף אם הדבר מותר על פי הדין. הם גם צריכים להנחות ולוודא שאף גורם בקבוצה לא מעשן, סיגריה, נרגילה וכו', במתקנים של הקבוצות". ראשית, לגבי האלכוהול והסמים: אם קבוצה משאירה אצלה שחקן שהגיע לאימון/משחק כשהוא שיכור או מסומם ולא מעיפה אותו קיבינימט - היא טיפשה וחסרת חוליות ברמות אחרות. שנית, לגבי הסיגריות: החוק הישראלי כבר אוסר על עישון במגרשי ספורט. מדוע גם הסעיף הזה צריך להופיע בקוד אתי? חוק זה חוק. שלישית, לגבי הנרגילות: מה זה עסק של המנהלת איך השחקנים בוחרים להירגע אחרי אימון? זו לא חדירה לפרטיות?
כל כך הרבה קשקושים, כל כך הרבה נייר מיותר. הנה מה שהייתם צריכים לכתוב: אל תעשו שום דבר שאסור על פי חוק. בעצם - גם זה אמור להיות מובן מאליו. כל השאר - ניסיון פתטי לייצר יחסי ציבור למנהלת וליו"ר שלה.
4. הו קפטן מיי קפטן
"האם את מתרגשת ללכת לבית הלבן?" נשאלה קפטנית נבחרת ארה"ב בכדורגל, מייגן ראפינו. זאת אחרי שהנבחרת האמריקאית, ששולטת באופן מוחלט במונדיאל הנשים שנערך בימים אלה, ופייבוריטית לקחת את הטורניר. להגיע לפגישה עם נשיא ארה"ב הוא מנהג ארוך שנים של הקבוצות והנבחרות האלופות ונחשב פעם לכבוד גדול.
אבל בבית הלבן יושב נשיא שוביניסט, מיזוגן, גזען, נבער, אינפנטיל, לעומתי, שכבר הספיק להיכנס לקרבות מילוליים עם הספורטאים הגדולים של התקופה (והספיק להגיב גם לראפינו, זה לא שיש לו משהו טוב יותר לעשות). לבקר אצל נשיא כזה זו לא תעודת כבוד - אלא עלבון לאינטליגנציה, לשכל הישר, לספורט ולהומניזם.
"האם את מתרגשת ללכת לבית הלבן?", נשאלה מייגן ראפינו וענתה את התשובה המתבקשת היחידה: "פפפ, אני לא הולכת לבית הלבן המזדיין". איזו מלכה