1. לוז מייסלף
"הנה המאזן של גיא לוזון כמאמן בעשור (פלוס) האחרון: 2007 - התפטר מהפועל ת"א; 2008 - התפטר ממכבי פתח תקווה; 2010-2013 - אימן את הנבחרת הצעירה (משרה שבלתי אפשרי לאבד כשהבוס - יו"ר ההתאחדות דאז אבי לוזון - הוא הדוד שלך); 2014 - פוטר מסטנדרט ליאז'; 2015 - פוטר מצ'רלטון; 2017 - התפטר מהפועל ת"א, מונה למאמן מכבי חיפה ופוטר בדצמבר של אותה שנה. רשימת הישגים מפעימה ללא ספק. מה שלא פחות מפעים הוא העובדה שקבוצות ממשיכות להחתים אותו למרות הרקורד הזה" (נכתב ממש בטור הזה, 31.5.18 עם מינויו של לוזון למאמן בית"ר ירושלים).
אני לא מסוג האנשים שאוהב להגיד "אמרתי לכם" (סתם, אין בנאדם שלא אוהב להגיד את זה), אבל באותו הטור גם חזיתי שלוזון לא יסיים את העונה בבית"ר. שיערתי שגם לא יגיע לסוף 2018 על הקווים בטדי. כתבתי דברים דומים שנה קודם לכן כשמונה למאמן מכבי חיפה. והנה וידוי: אינני גאון גדול בכדורגל. אז למה מה שברור לכל אחד שרואה וקורא קצת כדורגל, ממשיך להוות אתגר עבור בעלי קבוצות גדולות בישראל?
לוזון, באופן שיטתי, מוכר אשליות, לא ברור אם בחלקן הוא מאמין, או שהוא חושב ששידור ביטחון עצמי וישירות מעידים על כך שהוא יודע מה שהוא עושה. או שהוא גונב דעת, או שהוא חי בהכחשה (לא יודע מה יותר גרוע). אקורד הסיום שלו בדיעבד, היה הראיון אחרי התיקו מול אשדוד, שם התייחס להחלטה לא לכלול את ערן לוי בסגל בתור "הכי קלה בחיים שלי. ברגע שהמשקל שלו ואחוזי השומן שלו הם לא במדדים של ספורטאי ואני לא מרוצה מרמת האימון שלו - אין לו סיכוי לשחק". וזה אותו לוי שכיכב בשנה שעברה בנתניה וזומן לנבחרת ישראל כשלא היה במשקל שונה מהיום.
רק היה חסר שלוזון יפצח בדקלום ערן השמן בבטן יש לו בן.
לבעלים החדש של בית"ר, משה חוגג, לא באמת הייתה ברירה. לוזון "הוביל" את הקבוצה למקום האחרון ולפתיחת העונה הגרועה ביותר שלה מזה 50 שנה. לוזון אמנם הגיע כנדוניה של הבעלים הקודם אלי טביב, אבל בואו לא נשכח שאותו חוגג השווה את לוזון רק לפני חודשיים למאמן ליברפול יורגן קלופ. אז אולי לוזון לא היחיד שמוכר אשליות ו/או חי בהכחשה.
גיא לוזון איש משפחה, וזה בהחלט לא נעים לאבד את מקום עבודתך כל כך הרבה פעמים. ביטחון תעסוקתי זה חשוב, בטח ובטח כשיש לך ילדים. אני מניח שהפיצויים סבבה סך הכל, ועדיין זו לא צורה ואני לא מקנא בו ובמשפחתו. עם זאת, הבנאדם צריך להיות מודע למגבלות שלו. וללוזון יש תקרת זכוכית שמסתיימת אי שם במכבי פתח תקווה.
המועמד העיקרי להחליף את גיא לוזון בבית"ר הוא ניר קלינגר. עוד מאמן שנכשל (כמעט) פעם אחר פעם שנים ארוכות, ומפוטר/מתפטר סדרתי מקפריסין ועד שעריים. פרט להבלחה רגעית בעונה הקודמת, בה זכה בגביע המדינה עם הפועל חיפה, לא נרשמו לזכותו הישגים אמיתיים כבר יותר מעשור. אבל קלינגר רוצה לנצל את הרגע ולקפוץ מדרגה, גם אם זה אומר לנטוש בתחילת/אמצע העונה את השחקנים שלו. בבית"ר כבר הודיעו שהם לא מתכוונים להחתים מאמן שנמצא תחת חוזה - ועל זה נאמר פחחחח - זה היה רמז, דק כמו הכרס של ערן לוי, שהם פשוט מחכים שקלינגר יתפטר מחיפה. והנה, הפלא ופלא, קלינגר אכן התפטר! איזה צירוף מקרים מטורף! הסיבה כמובן: המצב בהפועל חיפה.
עכשיומעניין כמה זמן צינון יידרש עד שהוא ימצא את עצמו על הקווים בטדי. בכל זאת, שלא יאשימו אותו בזילות מעמד המאמן. אגב, הערכה גסה שלי? גם החוזה הזה לא יגיע לסיומו הטבעי.
2. SO-LOW HAIFA
איך היה לך השבוע חיפה? הרגשת ריקה, נטושה? שום דבר לא קורה, שום דבר לא זז? כל הזמן מבטיחה לעצמך שרגע, משהו עומד לקרות, אבל יודעת שזה רק רעיון?
כי ככה בדיוק מרגישים האוהדים שלך, מכבי חיפה. לקראת עוד עונה כושלת, עונת פלייאוף תחתון, עונה שמתחילה בהבטחות וקורסת לתוך עצמה כל פעם מוקדם יותר.
נכון, המאמן פרד רוטן מביך את עצמו ואת המועדון גם על המגרש וגם בעמדת הראיונות. נכון, השחקנים לא מצליחים להתעלות לרמה שמצופה מהם, ונכון, המנהל המקצועי מו אלאך לא מצליח להשתלט על הכאוס ולעשות בקרת נזקים ובינתיים נותן גיבוי לעמיתו ההולנדי (ההולנדים הרי ידועים בלשמור על חברים בשעת סכנה קיומית) - אבל לכשלונות המתמשכים של מכבי חיפה כבר שנים יש רק כתובת אחת: הבעלים יעקב שחר (אגב, הוא גם זה הבעלים האחרון לפני אלה של בית"ר שמינה את גיא לוזון למאמן).
מי שפעם התגאה בטביעת עין חדה סובל כנראה מקטרקט קשה (מטאפורית!). בכל מקרה, שחר בינתיים שותק. סביר שהוא נאכל מבפנים, כועס ברמה לא בריאה, אולקוסית, אבל בפועל לא עושה כלום, לפחות כך זה נראה. זה בטח לא פשוט לראות את הבייבי שלך, שפעם היה אימת הליגה, הופך לבדיחה מתגלגלת. אולי זה הזמן ששחר ימסור את המפתחות למישהו לא מותש, שיש לו חשק להציל את מכבי חיפה מעצמה. כי כמו שזה נראה כרגע - הספינה החיפאית טובעת והקברניט נרדם בשמירה
3. אוראל לגויים
ברצלונה בלי ליאו מסי המגובס לא נתקלה בבעיות מיוחדות בליגת האלופות השבוע; אחרי פרשת האונס - כריסטיאנו רונאלדו פגש את האקסית המיתולוגית מיונייטד והראה לה מה זה יחסים בכפייה. אבל בינינו, הגיבור האמיתי של המחזור הוא השופט הישראלי אוראל גרינפלד שניהל את המשחק בין ריאל מדריד לוויקטוריה פלזן.
גרינפלד, כמו יהודי גלותי טיפוסי, תיאר בהתלהבות את היחס שקיבל משועי עולם הכדורגל: "התגובות מטורפות - מכל רחבי אירופה ומהארץ", סיפר והתגאה: "אמרו לי דברים טובים משתי הקבוצות. הנשיא של ריאל נכנס לחדר ההלבשה, לחץ לי את היד ושמח מאוד לראות שהגיעו שופטים מישראל ועשו עבודה מצוינת… במהלך המשחק היה לי שיח עם כמעט כל שחקני ריאל. למשל בייל בהתחלה חשב שהייתה קרן אז הוא הגיע עם תנועות ידיים ואמרתי לו: 'היי, אתה יכול לדבר איתי בכבוד בלי ידיים' … דיברתי גם עם ראמוס שספג כרטיס צהוב ועם מודריץ' שניסה להשהות את המשחק פעמיים…".
זה נשמע כמו כנס מעריצים, ולא כמו אירוע מקצועני. מדהים שגרינפלד הצליח לראות משהו עם כל הסתנוורות הכוכבים. באמת, נדיר ששופט משוחח עם שחקנים במהלך משחק, נדיר ששחקנים מתלוננים על שיפוט והשופט עונה להם. כמה פרובינציאלי אתה יכול להיות בנאדם? מזל שלא דפקת סלפי תוך כדי משחק.
שפטת בליגת האלופות, עשית עבודה טובה, צוינת לחיוב בדוח. הדבר היחיד שאתה צריך לומר הוא: שמח שעשיתי את התפקיד שלי כמו שצריך, מקווה להמשיך לשפוט ברמות הגבוהות ביותר. תודה.
4. יאללה מכות
המרדף של לברון ג'יימס אחרי הגדוּלה, זה שהביא אותו לקבוצה השלישית בקריירה (רביעית אם סופרים שתי קדנציות בקליבלנד), נתקל בינתיים במעצור. הלוס אנג'לס לייקרס מוצאים את עצמם עם פתיחת עונה מקרטעת, ג'יימס מעמיד מספרים שלא הולמים את מעמדו, ואת ההצגה גנב בינתיים חבר קבוצתו רייג'ון רונדו שפצח בקטטה עם שחקן יוסטון כריס פול במהלך משחק ואולי/ואולי לא גם ירק עליו. לא אלה הכותרות שלברון חשב עליהן כשעבר לעיר המלאכים.
רונדו לא טלית שכולה תכלת, אבל מי ששיחק עם פול לא בוחל בטינופים עליו. עד כדי כך שאחד העיתונאים אמר ש"האמת היא שכריס פול, כשאתה מנתח את ההיסטוריה של המכות המלוכלכות שלו, הוא השחקן הכי מלוכלך בדורו, ואולי בהיסטוריה של הליגה". גיא פניני בתגובה: דברו איתי כשפול יקרא ליריב שלו נאצי ויאחל לאבא שלו סרטן בראש.
>> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר
5. "אנצח את הסרטן ואני אחזור, אני עוד אחזור"
ה-WWE הוא הצגה, ספורט בידורי. אבל מה שקרה שם השבוע רחוק מאוד מלהיות מתוסרט. רומן ריינס, אלוף ה-WWE הודיע בשידור חי שהוא מוותר על התואר ויוצא לחופשה. הסיבה: הסרטן שלו חזר.
זה לא חלק מהעלילה, לא קטע משחק, לא ניסיון לזכות בלב הקהל. זה על אמת. ריינס, שחלה לראשונה בלוקמיה לפני 11 שנים והתגבר עליה, הסתיר את המצב הבריאותי שלו והימם את כולם. מעטים בהנהלה ובחדר ההלבשה ידעו משהו. ריינס - ג'ו אנואי בשמו האמיתי - עמד בגבורה במונולוג שלו. כשירד מהזירה, חיבק את חבריו לצוות דין אמברוז וסת' רולינס. חיבוק ארוך, כואב. אחריו, השלושה לא התביישו לנגב את הדמעות, לעיני עשרות אלפי הצופים באולם ועוד כ-2.5 מיליון איש בבית.
זה לא מובן מאליו, להתוודות ככה על מצב בריאותי קשה. צריך להסיר את הכובע בפני ריינס על האומץ, ובפני החברה שלא ניצלה את המחלה כדי להפוך אותו לחביב הקהל כחלק מסיפור סוחט דמעות.
אם קיים במקום כלשהו ילד עם לוקמיה שישאב השראה מהסיפור של האלוף שחלה והחלים - זה יהיה גדול יותר מכל חגורת אליפות שריינס/אנואי זכה ויזכה בה בקריירה שלו.