מאוד נוח לפטור את פרשת התבטאויותיו של הרב הצבאי הראשי החדש אייל קרים ב"יאללה יאללה". כשאין לך הסבר טוב, זלזול בטיעון שמנגד יעשה את העבודה. וכך, מקורביו של קרים נזעקו להגן עליו, ועיתונאים דתיים מיהרו להמעיט בחשיבות התשובה שנתן לגולש באתר "כיפה" לגבי אונס בשדה הקרב - לפיה, בשורה התחתונה, "מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה" - ונתלו בהבהרה לדברים שפרסם קרים בזמנו.
אז בואו נעשה סדר: ראשית, ההבהרה המדוברת נכתבה באורח פלא שעות אחדות לאחר פרסום הטור המקורי שלי, לפני קצת יותר מארבע שנים. מוזר שהוא לא נדרש להבהיר את הדברים קודם לכן, אלא רק לאחר שהם קיבלו פומבי בתקשורת. שנית, אותם סנגורים מטעם ושלא מטעם, לא קפצו אז למיקרופונים כדי לפרש את קרים, אלא רק עכשיו, כשהדברים יכולים לפגוע בו ובמינויו. האם חשבו בזמנו שזו התבטאות תקינה? ושלישית - דובר צה"ל.
דפוק וזרוק
לפני פרסום הטור ב-2012 שלחתי לדובר צה"ל סדרת שאלות בעקבות פסיקתו של קרים. נציגים שונים של דו"צ ניסו בתחנונים, במספר לא קטן של שיחות, להוריד אותי מהאייטם. באף אחת מהשיחות המקדימות הם לא שללו את דברי הרב. רק אחרי שהטור פורסם ביקשו אנשי דובר צה"ל למסור את תגובתם הרשמית, כנראה מתוך בהלה וחשש מנזק עתידי שיכול להיגרם לקרים.
גם תגובת דו"צ כעת, כשההתבטאויות הוצפו שוב, לא עושה חסד עם קרים. לדבריהם, הפסיקה שלו "הייתה תשובה פרשנית ולא הלכתית-מעשית" - כלומר, קרים הצדיק את הופעתו של ההיתר בתורה, אבל זה לא שהוא קורא לחיילים לצאת ולאנוס בעתות מלחמה.
ולבסוף, זה מה שכתב הרב עצמו בהבהרה המדוברת: "דין 'אשת יפת תואר' נועד לגרום לחייל לחזור מכוונתו לקחת את השבויה לאישה, על ידי סדרת פעולות שמצניעות את יופייה ומדגישות את אישיותה ואת צערה". ומהי אותה סדרת פעולות, אתם שואלים? שתגלח את ראשה, שתעשה את ציפורניה (כך מופיע בספר דברים), שתתאבל על משפחתה – שסביר להניח נהרגה בקרב ע"י אותו חייל וחבריו – "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ". כלומר דפוק וזרוק בגרסה הצבאית.
בשום מקום לא הסביר הרב, או מי מטעמו, מדוע כשנשאל "האם מותר בימינו לחייל צה"ל לאנוס בחורות בזמן לוחמה, או שדבר זה אסור?", התשובה שלו לא הסתכמה במילה אחת: לא (ואם הוא חייב להרחיב אז: "לא, אסור לאנוס, לא במלחמה ולא שלא במלחמה, ואני ממליץ לך על טיפול"). תחת זאת בחר קרים בפלפולי פלפולים והסתבך סביב עצמו כדי לנסות לפרש את הדברים. גם ההבהרה הנוספת שלו לראש אכ"א כעת, לפיה "אין שום היתר בעתות שגרה וחירום לפגוע מינית בנשים", מרגישה בבחינת לצאת ידי חובה ומעט מאוחרת מדי.
נשים, נשים, שק של סנטימנטים
וגם אם היינו מקבלים את כל ההתפלפלויות וההבהרות בדיעבד של קרים, מכריו ומוקיריו, צריך להזכיר שוב שזו לא החלקה ולא מקרה חד פעמי. הרב הצבאי הראשי החדש התנגד לפני כעשרים שנה לגיוס נשים לצה"ל. בנוסף, הוא לא נדרש להבהיר תשובה אחרת לשאלה באתר "כיפה"; כשנשאל "מדוע אסור לאשה להעיד במשפט? זו לא אפליה?", ענה קרים: "אתה צודק שזוהי הפליה של האישה לטובה, מכיוון שאופייה הסנטימנטלי אינו מאפשר לה לעמוד בחקירות שתי וערב של בתי המשפט".
זו תשובה שוביניסטית, מבזה ומיזוגנית. נכון, לא חסרים רבנים כאלה, ומעמדן של נשים ביהדות הוא לא מהמשובחים. אבל זה לא יכול לעבור כשאתה נמצא בגוף כמו צה"ל. תוסיפו לזה שלל פסיקות שנויות במחלוקת נוספות מהעבר שצצו כעת – על סירוב פקודה, על הומואים ועוד – ותקבלו תמונה עגומה של מי שאמור להיות איזושהי סמכות רוחנית בצבא.
נדמה לי שזה קצת מעקר מתוכן את דבריה של סיון רהב מאיר – שבעצמה העידה כי אינה מכירה את קרים – לפיהם "אני מוכנה להתערב מראש שהרף שהוא מציב לתלמידיו גבוה יותר מהרף הנוכחי בצה"ל ביחסי חיילים-חיילות".
יש כאן בעיה עם אופיו הלא סנטימנטלי של קרים. ומי שצריך להציב רף גבוה הוא צה"ל באשר לאנשים אותם הוא ממנה לתפקידים בכירים. הרב אייל קרים לא צריך להיות אחד מהם.