1. שובר שוויון
לא צריך את האפליקציה החדשה כדי להבין שרוג'ר פדרר הזדקן. שועל הקרבות הוותיק (עוד מעט בן 38) שפעם שלט ביד רמה ובזרוע מנחיתה על עולם הטניס - הפך להיות כינור שני/שלישי (ולפרקים גם מעורר רחמים).
חיים שלמים עברו עלינו במהלך הכמעט חמש שעות של גמר ווימבלדון בין פדרר לנובאק ג'וקוביץ'. אנשים שכחו לאכול, לשתות ולנשום. חלקם שכחו שיש להם ילדים שצריך לטפל בהם, לקלח ולהשכיב לישון. זו הייתה רכבת הרים מסעירה - לגמרי אחד מחמשת משחקי הטניס הגדולים בהיסטוריה - ואף אחד לא רצה לרדת מהמתקן.
פדרר, בשירת ברבור מופלאה, נלחם על המורשת שלו, על מפעל החיים שלו, על המיצוב שלו כטניסאי הגדול אי פעם. אבל הוא שיחק נגד קיר, וכשאתה משחק נגד קיר אתה במגרש אחר, ומנטלית אתה נאבק נגד עצמך. והחוזקה המנטלית של מי שהיה פעם קרחון, נמצאת בדעיכה מתמדת. אפילו נמסה.
ג'וקוביץ', לעומתו, הוא האייסמן האולטימטיבי. לעזאזל, הוא אפילו לא חגג אחרי הניצחון האדיר שלו, כאילו היה אחרון הכדורגלנים שמסרבים לשמוח אחרי כיבוש שער נגד קבוצה שפעם שיחקו בה דקה וחצי.
אבל גוקוביץ' נמצא בזון אחר. הוא ממוקד מטרה: קודם כל לעקוף את רפאל נדאל בטבלת הזכיות בגרנד-סלאמים, ואז לכבוש את הפסגה. אחרי זה נראה מי יפקפק אז לקרוא לנולה הגדול מכולם.
מספיק היה להסתכל על הפרצוף של פדרר כשג'וקוביץ' קרא לו בסיום "אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים" כדי להבין את התסכול-עצבים-מצוקה-הבנה של מה שעלול לקרות ממש עוד שנים מעטות. "אחד" השחקנים הגדולים, אמר ג'וקוביץ', לא "השחקן הכי גדול". אאוץ'.
הסיכוי של פדרר לחזור ולקחת עוד תואר אחד גדול נראה נמוך במיוחד. הוא רק צריך לקוות לנפילה של ג'וקוביץ' בדרך. גם העובדה שהיה שותף לעוד גמר אדיר לא תנחם אותו. או כמו שענה למראיינת שאמרה לו שזה משחק שנזכור לנצח: "אני אנסה לשכוח".
2. בן חזר הביתה
אם לא יקרה משהו דרמטי בשבועות (ולמעשה בימים) הקרובים, עמרי כספי יחזור באופן סופי ורשמי למכבי תל אביב אחרי קריירה ארוכה של 10 שנים בליגה הטובה בעולם.
כלומר, החוזה כבר קיים, ויש גם סיכום עקרוני (ושכר עתק במונחים של מכבי), אבל כספי עוד מבקש הזדמנות אחרונה לנסות ולהישאר ב-NBA. העניין הוא שכספי מחפש לשחק רק בקבוצת פלייאוף. בכל זאת, מדובר בשחקן הפעיל עם הכי הרבה דקות משחק ללא הגעה לפלייאוף. שיא מפוקפק במיוחד. הבעיה היא שקבוצה שרוצה לקחת ברצינות את שאיפות פוסט העונה שלה, לא תוכל להסתכן בהחתמה של כספי, למרות שהוא מסתפק בשכר מינימום לשחקן במעמדו.
כספי פציע, הרבה להחמיץ משחקים בעונות האחרונות, והיכולות ההו-כה מפורסמות שלו כבר לא באות לידי ביטוי על המגרש. לא השלשות, לא התנועה בלי כדור. נשארה רק האנרגיה, וזה לא מספיק לקבוצה גדולה. אגב, לא בטוח שזה יספיק כדי להביא את מכבי ת"א לפלייאוף היורוליג.
השאלה היחידה שצריכה להישאל בהקשר של החוזה עם כספי, היא האם, כמו בחוזה האחרון שלו בקבוצה, גם הפעם תהיה התחייבות לדקות משחק.
3. זהו ערן וזה אלון
הצמד שכבש השבוע ערן זהבי בליגה הסינית, העמיד אותו על 207 שערי קריירה בליגה (ישראל, איטליה וסין). יותר מכל שחקן ישראלי לפניו. זה כמובן לא עבר בשקט אצל אווירון אחד, שגם שנים לאחר שקורקע מתעקש להמשיך לעוף על עצמו.
אלון מזרחי, האיש שפעם אמר שלזהבי לא היה מקום בנבחרת ישראל של 1999, מיהר להגיב להישג, שהדיח אותו מצמרת הכובשים של כל הזמנים, בצורה טיפוסית: "הכובש הגדול ביותר במדינת ישראל מאז קום המדינה זה אלון מזרחי", אמר מזרחי, שמנהל פנקסנות אדוקה.
"בכל המפעלים והמסגרות אלון מזרחי במקום הראשון עם 339 שערים", הוסיף האווירון. "ערן זהבי עם 290 במקום השלישי. לפני שבועיים הוא עבר את עודד מכנס עם 283 שערים". איזה כישרון מבוזבז, ודאי היה יכול להימצא לאלון מזרחי מקום בנבחרת רואי החשבון של 2019.
תראו, אפשר להבין את אלון מזרחי. מה כבר נשאר לו חוץ מלהיאחז בטבלת הכיבושים. עובדה שאת דבריו סיים אלון מזרחי במשפט: "בעוד 10 שנים, כשישאלו מי מלך השערים של ליגת העל יגידו אלון מזרחי". זה אולי נכון, אבל מה לעשות שבראי ההיסטוריה אלון מזרחי ייזכר הרחק מאחורי זהבי. לא משנה כמה פעמים אלון מזרחי יגיד אלון מזרחי.
4. טיל
משטרת איטליה החרימה מאגר עצום של כלי נשק בעיר טורינו מקבוצה ניאו נאצית שמקושרת עם ארגון האוהדים הקיצוני של יובנטוס. בין כלי הנשק שנתפסו: אקדחים, תתי מקלע, קליעים חודרי שיריון, ולקינוח, ככה בקטנה - טיל קרקע-אוויר.
מה עושים אוהדים, מה עושים ניאו נאצים, עם פאקינג טיל? ובכן, לפי אחד הדיווחים, החמודים האלה רצו למכור את הטיל הזה - מהסוג שנמצא בשימוש ע"י צבא קטאר - בסכום שמתקרב לחצי מיליון אירו. אתם יודעים, זה ודאי היה עוזר לקבוצה שלהם, שזה עתה רכשה את מתייס דה ליכט ההולנדי תמורת 75 מיליון אירו - הרכש השלישי הכי יקר בתולדות הקבוצה (אחרי כריסטיאנו רונאלדו וגונסאלו היגוואין).
האמת שזה לא צריך להפתיע שקבוצות ניאו נאציות הסתננו לארגוני האוהדים באיטליה. הליגה האיטלקית סובלת לא מעט מגילויי אנטישמיות ביציעים. אנטישמיות שבאה לידי ביטוי גם מחוץ למגרשים.
אבל טיל? לתומי חשבתי שהטיל היחיד שמקושר ליובנטוס זה רונאלדו, שמשגר בעיטות קרקע-אוויר קטלניות. אז זהו, שלא.
#Italy's police operation on far-right militants in the north; an impressive amount of weapons has been seized, even an air-to-air (?) missile!
A #ForzaNuova member has been arrested.
Police is investigating on a network of people who fought in #Ukraine, #Donbass. pic.twitter.com/WB4tE3zgQL
5. מה יש בשם?
אחרי שהשלימו עם רוע הגזרה של החתמת שחקן בעל שם המפליל כערבי, עלי מוחמד, בבית"ר ירושלים - כינסו השבוע ראשי לה פמיליה ישיבת חירום כדי להחליט איך להתמודד בכל זאת עם העלבון הצורב והמכה שנפלה עליהם. הרי לא ייתכן שמוחמד יכבוש שער לטובת הקבוצה והם יצטרכו לקרוא בשמו בגרון ניחר ולצהול עד אין קץ: "מוחמד אתה גדול! אוהבים אותך מוחמד!".
טובי המוחות של ארגון הטרור ישבו עד שעלה עשן לבן מראשיהם (או שזה היה עשן סיגריות) ולבסוף הייתה להם הארה: "פברגאס!". נקרא לעלי מוחמד "פברגאס". אחרי הכל, זה היה הכינוי שלו כששיחק בנתניה, לאור יכולותיו שהזכירו את ססק פברגאס. רק שבנתניה לא רעדו מלהעלות את השם מוחמד על בדל שפתותיתהם. זה פשוט היה עוד משהו לאוסף. ואילו בבית"ר: אוי ואבוי אם אחד מיושבי טדי יקרא בשם המפורש באופן מחמיא ומשמח ולא בתוספת איחולי מיתה.
לאחר שהיו מרוצים מהתוצאה, העבירו ראשי לה פמיליה מסר לאוהדים ובו הדגישו: "שכולם יחפשו גזענות במקום אחר", וממש בהמשך הוסיפו: ״"לא הייתה לנו בעיה עם עלי אל פאז מוחמד. אף פעם לא הייתה וגם לא תהיה, ודרך אגב, השחקן עצמו, מתוך שיחות והבנה איתו, תמך ואהב את הכינוי ‘פברגאס’ שיהיה לו בטדי". אני רק יכול לתאר לעצמי איך הלכה השיחה הזו:
- מה קורה פברגאס אבא?
- מה?
- פברגאס! אחינו!
- אני עלי.
- פברגאס!
- עלי מוחמד, כתוב לי על החולצה.
- פברגאס נשמה מתים עליך, איזה פברגאס אתה יא גבר.
- א… אוקיי… אתם צריכים עזרה? תרומה?
- קטעים איתך פברגאס
- אם אני אגיד "פברגאס", אתם תניחו לי?
- פברגאס
- פברגאס
- ביי פברגאס.