5. עמוד הזהב
סליחה על ניפוץ הבועה כבר בהתחלה, אבל הידיעות על הפיכתו של מקצוע הריקוד על עמוד לענף אולימפי היו מעט מוקדמות. זה כמובן לא אומר שזה לא יקרה, וראינו כבר איך הוועד האולימפי מנסה באופן נואש לרדוף אחרי קהלים חדשים צעירים – למשל, כשהפך את הסקייטבורד לספורט אולימפי, וכעת בוחן את האפשרות שגם ענף הגיימינג יהפוך לכזה. טוב, האתלטים האלה באמת עושים דברים מופלאים עם כל השרירים שהם מאמצים בזמן לחיצה על הג'ויסטיק (ואנחנו כפסע ממדליה עתידית בתחום).
מה שכן קרה הוא שהריקוד על עמוד קיבל הכרה רשמית כענף ספורט, וזה אומר שהעומדים בראשו (תופתעו לגלות שיש דבר כזה - ההתאחדות הבינלאומית לריקודים על עמוד, שהוקמה אי שם בעשור הקודם) יוכלו להגיש בקשה להתקבל לאולימפיאדה. ואין לי ספק שהאישור יגיע. אחרי הכל, מדובר בתחום פופולרי בכל רחבי העולם, וגברים ודאי ישמחו לשבת מול המסך ולנתח את התרגילים בעין מקצועית מבלי הצורך להמציא תירוצים לאישה. גם אם יובטח שמעמד האישה בתחרות לא יוזל, שהלבוש יהיה בטוב טעם, שהמתמודדות יהיו בעלות עבר נקי ועם חלקי גוף מקוריים, ושהניקוד לא יתבצע לפי כמות השטרות שידביק הקהל למתעמלות, זה עדיין "ספורט" שסוחב איתו הרבה יותר מדי סטריאוטיפים זולים. אבל היי - אם זה יביא רייטינג, למי אכפת.
4. די, גיא
עוד שבוע עם תצוגה מביכה של מכבי חיפה, עוד שבוע עם ראיון סהרורי של המאמן גיא לוזון שבטוח שהקבוצה שלו משחקת נהדר וחסר לה כל הזמן רק גרוש ללירה כדי להיות בפסגה, עוד שבוע שהוא עוקץ את האוהדים שלא עומדים ב-100 אחוז מאחוריו ומאחורי השחקנים. הוא כבר הספיק להתנצל על פליטת הפה הנוכחית - תוך שהוא משווה את המזג שלו למאמנים אירופאים גדולים כמו קלופ וקונטה. כי שיגעון גדלות היא לא מילה גסה (היא שתיים).
קל מאוד להבין את התסכול והזעם ההולכים וגוברים אצל האוהדים הירוקים, שלא ראו אליפות כבר שבע שנים. אבל לכל מי שמתבונן מבחוץ מדובר באירוע קומי מתגלגל בכיכובו של המאמן. מקלל, משתולל, גונב דעת, לוזון לא מפסיק להיות נאמן לתדמית שלו. לצערו, התדמית הזו בנויה גם משורה של מועדונים שפיטרו אותו או שהתפטר מהם בעשור האחרון (ארבעה, כשבתווך שימש שלוש שנים כמאמן הנבחרת הצעירה, משרה שבלתי אפשרי לאבד כשיו"ר ההתאחדות הוא הדוד שלך). כבר כתבתי כאן (שוב ושוב) שלא ברור מי הם האנשים שממשיכים למנות אותו למרות הרקורד הכל-כך אומלל, וגם עכשיו ברור לחלוטין שהאיש לא יסיים את העונה על הקווים בסמי עופר. יש לי תחושה שגם הבוס יעקב שחר, שהופך עם השנים לספק דמות טראגית-ספק זקן מהחבובות, יודע את זה, מתחרט על ההבאה של לוזון ומחכה להזדמנות הנכונה להיפטר ממנו. אחרת חיפה באמת תהיה הבדיחה העצובה של הליגה.
3. ביי, גיא
עודד קטש לא חיכה הרבה זמן מאז המינוי שלו לאמן את נבחרת ישראל, והתחיל במלאכת ניקוי האורוות והצערת השורות. גיא פניני, יוגב אוחיון והילדה של ההלפרינים נופו מהסגל (או במילים מכובסות יותר: סיכמו על פרידתם), ובמקומם זומנו כוכבי נבחרת העתודה שקטש הצעיד לגמר אליפות אירופה וכבר מכירים את דרכו של המאמן.
אה, ונחשו מי עוד זומנו? כארם משעור וג'ייק כהן - שניים שהבריזו, כל אחד מסיבותיו שלו, ממחנה האימונים האחרון של הנבחרת לקראת אליפות אירופה, וזכו לקיתונות של ביקורת, בעיקר מצד איגוד הכדורסל. אחרי כל הרעש, באיגוד הסתפקו בקנסות מגוחכים של כמה אלפי שקלים בודדים לכל אחד, ללא השעיות. כי הרתעה זה חשוב.
שלא יהיו טעויות: מי שלא רוצה להיות בנבחרת לא צריך להיות בה. זה לא באמת שירות מילואים כמו שאוהבים להציג. אבל גם להיכנס בהם בתקשורת וגם להקל עליהם בעונשים מוציא את הסיפור קצת פאתט.
לא שציפינו למשהו אחר מאיגוד הכדורסל, שלא מחמיץ שום פארסה שהוא יכול להשתחל אליה. וכך המאמן הלאומי החדש לא רק קיבל אישור מיוחד לאמן קבוצה במקביל, אלא יוכל גם לפרשן את משחקי מכבי ת"א ביורוליג. מאמן-פרשן - יצור כלאיים שרק טובי המוחות בישראל יכולים להנדס.
2. שאו ציונה נס ודגל
כנראה שדגל ישראל חשוב כל כך לשרת התרבות והספורט מירי רגב רק כשהיא יכולה לגזור אותו, כלומר ממנו, קופון פופוליסטי. הנה: כאשר נאסר על הג'ודאים הישראלים להתחרות באבו דאבי תחת סמלי המדינה, ובמקום זאת לשאת על בגדיהם את אותיות איגוד הג'ודו העולמי, הציע יו"ר איגוד הג'ודו הישראלי משה פונטי לשרה לבטל את השתתפות נבחרת ישראל. והשרה, שהדגל תפור לה ליד, ענתה לפונטי שזה בסדר, שיסעו וינצחו "דווקא במקום שלא רוצים לראות את דגל ישראל מתנופף ואת ההמנון מושמע", כדי שהספורטאים, חלילה, לא ייפגעו.
זה לא יהיה מופרך לחשוב שאם היה מדובר באירוע עם אפיל ציבורי גבוה יותר, רגב הייתה עולה על בריקדות, מילולית, ומונעת בגופה ביזיון כזה. מצד שני, לפי גורמים באיגוד הג'ודו הציעה רגב שדגלי ישראל יהיו מקופלים בתיקיהם של הספורטאים, ובמידה ויזכו במדליה - ישלפו אותם במפתיע. עכשיו זה כבר קלאסיק רגב.
שלא יהיו טעויות: זו החלטה שערורייתית של איגוד הג'ודו העולמי, שאם לא היה כזה פחדן היה צריך לאיים בהוצאת התחרות מהאמירות. אבל זו גם הוכחה נוספת לכך שככל שזה מגיע לשרת הספורט, מדובר בהרבה דיבורים ומעט מאוד מעשים.
1. נער הזהב
ארבע דקות תמימות הספיק עמרי כספי לשחק בבכורה שלו במדי גולדן סטייט ווריורס עד שהפציעה ממנה התאושש החמירה והוא נאלץ לרדת מהמגרש. בפרק הזמן הזה הוא קלע שתי נקודות, שהתבררו כדרמטיות במיוחד. אילולא הן, המשחק לא היה מגיע לסל ניצחון שנפסל בעשירית השנייה האחרונה.
כספי לא יכול להרשות לעצמו לייצר את הרושם שהוא פציע, כי לאף אחד לא תהיה סבלנות להמתין לו, בטח לא לקבוצה שכל דבר מלבד אליפות ייחשב לכישלון מבחינתה.
מה שכן - עונת ה-NBA שנפתחה השבוע בסערה תעמוד בסימן המעקב האובססיבי אחרי המספרים של הישראלי, בדומה ואולי אפילו יותר ממה שקרה בארץ במהלך הקדנציה של דיוויד בלאט בקליבלנד. צריך רק לקוות שהסיומת לא תהיה זהה, כי עוד היעדרות אחת או שתיים כזו - וכספי עלול להיחתך מהאלופה עוד לפני שסטף קרי וקווין דוראנט ילמדו להגיד "חומוס".