יש כמה כשלים בהצהרתו של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך אמש, בכנס לרגל יום האישה, לפיה המשטרה לא תטפל עוד במכתבים אנונימיים המעלים חשד לעבירות שביצעו שוטרים, ובכלל זה תלונות על מעשים מגונים והטרדות מיניות.
הכשל הראשון הוא חוקי. לפי פקודת המשטרה "איסור הטרדה מינית, פגיעה מינית והתנכלות במשטרה", שפורסמה רק לפני כמה חודשים, תלונה על הטרדה מינית יכולה להיות מוגשת במישרין למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). מח"ש הוא גוף עצמאי ובלתי תלוי הכפוף לפרקליטות המדינה ולא למפכ"ל. לכן אין למפכ"ל סמכות להחליט אילו תלונות יטופלו שם ואילו לא. כלומר, אם שוטרת תרצה להגיש תלונה אנונימית למחלקה לחקירת שוטרים, אין אף אחד במשטרה שיוכל למנוע זאת ממנה, ואף אחד שימנע מהמחלקה לטפל בתלונה.
אם אלשיך לא מכיר את הפקודה הזו ו/או את ההפרדה בין המשטרה למח"ש, זה חמור. אם הוא מכיר והחליט לומר את הדברים בכל זאת – זה חמור הרבה יותר, משום שמההנחיה שלו עולה נימה של חוסר אמון במתלוננות, שלא לומר איום מרומז.
הכשל השני הוא כשל אתי/פיקודי. אלשיך נאם מיד לאחר יועצת המפכ"ל לענייני נשים, שאמרה בין היתר שתלונות אנונימיות הן אחד הכלים הבסיסיים בחקירות של הטרדות מיניות. כלומר, במחי משפט אחד ביטל אלשיך את דבריה של מי שאמורה להיות אמונה על התחום. מה זה אומר על היחס של המפכ"ל לנשים שתחתיו? מה זה אומר על היחס שלו לחקירת הטרדות מיניות? שלא לדבר על העובדה שאלשיך דיבר, כאמור, בכנס לרגל יום האישה (!) ולעיני מאות שוטרות. כמה חסר טאקט וחסר רגישות אפשר להיות? אני משוכנע שאלשיך איבד הרבה מאוד נקודות אצל הקצינות שלו, וזה פשוט לא חכם.
הכשל השלישי של אלשיך הוא הכשל הערכי. מעבר לעובדה שאלשיך כנראה לא מודע – או, לחלופין, פוסל את האופן שבו מתחילות חקירות על הטרדה מינית – הוא מסמן כאן למעשה את הדרך גם למתלוננות שאינן שוטרות. שימו לב למשפט המדהים הבא של אלשיך מאותו כנס: "המכתבים האנונימיים הפכו לתרבות של חיסול חשבונות במשטרה". במילים אחרות, רוח המפקד היא שתלונה על הטרדה מינית היא לא יותר מנקמה. למה שאזרחית שהוטרדה מינית, וגם כך מתחבטת בייסורים אם להגיש תלונה או לא וחוששת מהחשיפה, תרצה להתלונן במשטרה שזה מה שחושב מפקדה?
אם היה מדובר בארגון נקי ומהוגן, שאחוז גבוה מהתלונות על הטרדה מינית בתוכו היו מתבררות כעלילות שווא – מילא. אבל הרי יש שורה ארוכה של בכירים במשטרה שפוטרו או התפטרו בגלל תלונות כאלה, ביניהם סגן המפכ"ל לשעבר ניצב ניסים מור, מפקד מחוז ירושלים לשעבר ניצב ניסו שחם ומפקד מחוז ש"י ניצב קובי כהן.
נכון, התיק נגד ניצב רוני ריטמן, מפקד יחידת להב 443, נסגר. אבל הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. ואם להיטפל לקטנות: התיק נגד ריטמן לא נסגר מחוסר אשמה, אלא מטעמים כמו "הרף התחתון של עבירות המין" ועיתוי הגשת התלונה. זו לא גאווה גדולה (ומי שירצה להזכיר שגם ניצב חגי דותן לא הועמד לדין פלילי על הטרדה מינית, זה נכון – אבל במסגרת הסדר הטיעון הוא הודה במעשים).
ספק רב אם אלשיך לא היה מודע למה שהתרחש במשטרה טרם מינויו. אבל במקום לנצל את הבמה ולהודיע על מהפכה בטיפול בהפקרות אצל הבכירים, שחושבים שמעמדם מאפשר להם לעשות מה שהם רוצים עם הניצב שלהם; במקום להודיע על יד קשה ואפס סובלנות בכל הנוגע להטרדות מיניות; במקום זאת, אלשיך בחר במה שאפשר להגדיר כתקיפה של מי שמעלות על דעתן להתלונן באופן אנונימי.
אני אמנם לא שוטר, אבל אם אלשיך כל כך רוצה תלונות לא אנונימיות, הנה אחת: מפכ"ל המשטרה, אתה מטריד אותי, ודבריך מטרידים נשים בפרט ואזרחים בכלל. אתה צריך להתבייש.