1. סליחה שהברזתי
לכבוד: הוד מעלתה, הסניורה מירי רגב, שרת הספורט של איסראל, ירום הודה
גבירתי הנעל (נעלה? עברית שלי בינוני)
אני מרכין ראש ומתנצל על כך שלא הגעתי לשחק עם נבחרת ארגנטינה בירושלים, עיר הקודש, בירתו של עם ישראל לנצח נצחי נצחים. במעשה נלוז זה ביישתי את השרה שנלחמת בחירוף נפש למען קיום המשחק על פי דרכה, ולא הייתה מוכנה לקבל שום דרך אחרת. עוויתי, פשעתי, והוספתי חטא על פשע כשאילצתי את כבודה לשקר במצח נחושה כדי להגן על שמה הטוב בכך שאמרה שאיומים על חיי הם אלה שכפו עלי את הביטול, והבאתי אותך, אדם מאופק ומעודן, להשפיל את עצמך ולהשוות את הסיטואציה לטבח הספורטאים הישראלים במינכן.
אין לכך מחילה, גבירתי, ואני מצטער מעומק ליבי ונפשי שמעשיי האיומים חייבו אותך לדבר הנורא הזה.
אנא, סלחי לי. מאז אותה הברזה חיי אינם חיים. כולם ראו מה קרה לי ולנבחרת ארגנטינה במונדיאל בגלל הקללה שהטלת עלינו. בבושת פנים הודחנו ובחיפוי ראש הודעתי על פסק זמן. אעשה כל שיידרש כדי ליישר את ההדורים בינינו - אפילו להחרים את הקולנוע הישראלי.
שלך בהכנעה,
לאו מסי.
(נ.ב: את נראית מדהים, שאף אחד לא יגיד לך אחרת)
2. סליחה שהמטרתי
לכבוד: רון חולדאי, ראש עיריית ת"א
מכובדי,
מילא העובדה שדחפת לחילול שבת בבניית הגשר באיילון (וראית מי מאיתנו ניצח, כן?), אבל לרגע קטן בשנה האחרונה התבלבלת לחשוב שאתה זה אני, מוריד טל ומטר, משיב הרוח ומוריד הגשם, ונמהרת ללהג על כמות ימי הגשם בתל אביב בשנה. רון, אני יודע שבעיני עצמך (ויש מצב שבעיני עוד אי-אלו פתיים) אתה נחשב כל יכול, אבל בוא - אלוהים אתה לא.
כשאתה מצהיר ברברבנות שאין טעם לבנות גג לאצטדיון בלומפילד החדש כי "גג יקר בשביל שני ימי גשם בשנה", ברור לך מה אני אאלץ לעשות, גם אם זה אומר לתת את היומיים גשם האלה כבר בתחילת ספטמבר. זלזלת באוהדים ולא הותרת לי ברירה - ואתה יודע כמה אני אוהב כדורגל. מצטער שהעמדתי אותך במקום, ככה לפנים, אבל היי - לפחות לא אמרתי לך לבנות תיבה. ראה זאת כדיר באלאק להבא.
שלך,
אדוני אלוהייך
3. סליחה שהתלוננתי
לכבוד: אנתוני וארן, בית"ר ירושלים
כשאתם ואתן מקיימות יחסי מין, אני לא צריכה להתערב, גם אם האקט האמור אינו לרוחי. חצי דקה של סרטון שרץ בוואטסאפ לא יכול לשקף את מה שקרה לפניו או אחריו. אין להגדיר סקס, אפילו אם מעורבים בו יותר משני או שתי גברים כ"אונס קבוצתי נורא", ללא ראיות או עדויות, בטח ובטח אם האישה המעורבת מתעקשת שזה היה בהסכמה. התלונה שלי למשטרה הייתה מעשה פזיז, כזה שנישא על גבי פופוליזם זול שקצת פגע באג'נדה שאנחנו מנסות ומנסים לקדם. עשיתי טעות בכך שטענתי שהגשת התלונה עשתה לך רק טוב משום שלאחריה התברר שהאירוע היה בהסכמה. עבירות מין הן דבר חמור שאסור להקל בהן ראש, ואתה לא ביצעת אחת כזו. צר לי על הזילות.
בברכה,
ח"כ מרב מיכאלי, המחנה הציוני והציונית
4. סליחה שפקפקתי
עמרי,
לא חשבתי שתתחיל את העונה העשירית שלך ב-NBA. לא חשבתי שתתחיל את התשיעית. גם לא את השמינית. לא הערכתי נכון את העמידות שלך, את העיקשות, את הרעל בעיניים. אחרי כמעט כל פציעה ועונה חלשה שלך חשבתי שזה הסוף, או לפחות תחילת הסוף. אחרי כל עונה ללא פלייאוף חששתי שהמנחוס יגמור אותך. אחרי הניפוי מגולדן סטייט שיוויתי לחשוב שתישבר.
אבל אתה חזק, אתה סלע, אתה ספורטאי אדיר, ויש לך כדורסל לא רע בכלל. בשלהי הקריירה שלך בארה"ב (זו לא עקיצה, עמרי, אתה תהיה בשנה הקרובה בן 31, יש לך פחות שנות משחק לפניך מאשר מאחוריך), אני רוצה לומר שהיא הייתה לעילא ולעילא, מעל ומעבר לציפיות, אולי אפילו של עצמך. אין הרבה כדורסלנים אירופאיים עם קילומטראז' כמו שלך בליגה הטובה בעולם ואתה לגמרי שייך להיכל התהילה של היבשת.
בהצלחה בעונה הקרובה, מאחל לך לטעום פלייאוף לפני הפרישה, אומרים שזה מתוק.
שלך בשלשות,
זוהר
4. סליחה שנחלשתי
ערנוש,
אני מתגעגע אליך. מתגעגע לפיו-פיו בצהוב, מתגעגע לתחושת הביטחון שאיתך יהיה בסדר ומתגעגע לתארים שהבאת. מאז שעברת לסין אני מוצא שאני מהלל אותך פחות, חושב עליך פחות, מעריץ אותך פחות. אתה יודע איך זה - רחוק מהעין רחוק מהלב. ויש גבול לכמות הכדורגל הסיני שבנאדם יכול לראות. אני מצטער שקצת נשכחת מהלב שלי, מצטער שהפעם האחרונה שראיתי את ה-3:2 ההוא בדרבי הייתה לפני יותר מחודשיים, מצטער שאני לפעמים כותב עליך דברים לא חיוביים כשאתה בנבחרת. אני חלש ובגלל זה קורה שלעתים אני שוכח כמה אתה דגול, כמה אתה מוזהב.
מה יפות הן שתי עיניה, אש הלהבה
מבטים שלחו אליה, אש בתוך ליבה
"לי נגנו", ביקשה היא, "לי נגנו בקול".
"לא נפסיק", אמרה היא, "עד יעלה האור".
ערן, ערן זהבי
ערן זהבי
ערן זהבי
ערן ערן ערן
אוהב אותך בקטע הכי גברי שיכול להיות,
זוריק
(אגב, לא יקרה כלום אם תזמין פעם לאיזה קפה בגוואנגז'ו)
5. סליחה שקראתי
אני קורא את הטוקבקים שלכם. זה תמיד משעשע לראות את התגובות שיוצאות מגדרן כדי לפגוע. אני לא נפגע, להפך. ביקשתי והתעקשתי לא לצנזר תגובות לטורים שלי - למרות המדיניות של האתר. לדעתי צריך לתת פורקן לטינופים ובמה לתת הרמה. זה מעיד על החומר האנושי של המטקבקים בעילום שם, וזה הפרצוף האלמוני והפחדני שלהם. אז הנה מדגם מייצג מהחודשים האחרונים (ניקיתי את שגיאות הכתיב והתחביר):
טיפש, מטומטם, מתנשא, מביך, אתה מגעיל אותי, מאחל לך את מה שאני לא מאחל לשונאים שלי, כתב בדיחה, תחזור לגיא פינס, פתטי, יש לך קול מרגיז עם שיניים ולשון מוזרים, כל טמבל נהיה כתב, רכלן רדוד, סמרטוט רצפה, יא אפס, מסריח, המיץ של הזבל, מקומך בעזה, וזוהר ישראל = בן נאצי ממורמר שנשארו יהודים בחיים.
כל עוד אתם ממשיכים להקליק ולהתעצבן, כנראה שאני בכל זאת עושה משהו טוב.
שנה טובה מתוקים שלי
>> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר