התיקון לחוק לשמירה על ביטחון הציבור, שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן מקדם במרץ, מעניק לכל שוטר שתנוח עליו הרוח את הזכות לערוך עליכם חיפוש - מתי שבא לו, איפה שבא שלו, גם אם אתם לא נראים חשודים וחורשי מזימות, גם אם אין לכם בליטה שנראית כמו נשק. סתם ככה. באתם לו לא טוב בעין, הופ! – לפתוח תיק, לפרוש ידיים ורגליים לצדדים, להוציא כל מה שיש בכיס. "חוק המישוש" קוראים לזה במכבסת המילים שלנו. איזה שם חמודי ולא מזיק. חוק המישוש. מישושי. מתוקון כזה. כאילו לקוח ממשחק ילדים. הוסיפו תיקון לחוק הטאקי שקובע שאם יש חשש שלמישהו יש "אחרון" והוא לא הצהיר עליו – מותר יהיה לערוך עליו חיפוש. בטח אם חושבים שהוא מסתיר 2+ בשרוול.
התיקון החדש הוא הרבה יותר מזאב בעור של כבש. הוא פותח דלת למסיבה של כל הסטריאוטיפים האפשריים. הרי אם אני – גבר אשכנזי חנון – אלך ברחוב עם בליטה בחולצה בצורה של אקדח, רובה או טיל, סביר שלכל היותר אשאל בנימוס אם יש עליי נשק, ולאחר מתן תשובה שלילית אמשיך לדרכי. אבל אם מישהו בעל "חזות ערבית" רק יישב ברחוב ויקלף תפוח, או יכתוב משהו בעט, או סתם יהיה חמוש בחוש הומור מחודד וקסם אישי מתפרץ, כוחות הביטחון ידאגו לעצור אותו על המקום, בלי צורך לתת סיבה. מספיקה גחמה.
זה מה ש"חוק המישוש" יעשה: הוא ייתן לגיטימציה ויד חופשית לשוטרים להפר זכויות אדם בסיסיות תחת האצטלה של "ביטחון הציבור". אני לא רוצה להעלות על הדעת את התורים לבידוק ביטחוני שייוצרו עכשיו באמצע מדרכות הומות. לא יהיה מנוס מלסמן, בנוסף לשביל לאופניים ושביל להולכי רגל, גם שביל למחבלים פוטנציאליים. יותר מזה: אתמול, יום אחרי הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע, לא תוגברה שם האבטחה ולא הוצבו מגנומטרים במקום. אז אולי כדאי להתחיל מהדברים הבסיסיים שמקנים לפחות מראית עין של תחושת ביטחון (שלא לומר – הפקת לקחים) לפני שקופצים למקדם פאניקה של שוטרים-ממששים בכל צומת.
אבל למה לעצור ב"חוק המישוש"? מה לגבי "חוק הראייה"? למה להסתכן במגע מיותר עם חשוד שיכול לשלוף משהו ולפגוע בך כשאפשר להסתמך על מבט מרחוק ולעצור כל מי שרק נראה מסוכן בעין בלתי מזויינת? חבל לסכן חיים. ואולי גם "חוק השמיעה": ברגע ששוטר שומע מרחוק מישהו צועק "הוא מחזיק מטרייה!" הוא יוכל להזעיק תגבורת ולעצור את המפגע המאיים. ו"חוק הריח": שוטר שמריח אצל עובר אורח רמות גבוהות מהמותר של עמבה, או כוסברה, או שעועית – אין עילה מוצדקת מזו כדי להוריד אותו מהרחוב ולמנוע סכנה מיידית לציבור הרחב. ותחשבו בעצמכם מה אפשר לעשות עם "חוק הטעם".
וצריך לחשוב גם על פן אחר: השוטרים, בעיקר הבכירים שבהם, ידועים (לכאורה) כאנשים שטופי הורמונים שמתקשים לשמור על פיהם ועל ידיהם. כעת, שוטרים שהתאפקו כל שירותם מלהטריד מינית, יוכלו לעשות זאת באלגנטיות בחסות התיקון החדש, בעזרת המשפט המנצח "זה אקדח בכיס שלך או שאתה סתם שמח לראות אותי?", שילווה במישוש יסודי של כל חלקי הגוף.
התיקון החדש מצטרף לשטף הגזענות שמציף את המדינה בשבועות האחרונים (ובאופן כללי). מעלילות הדם בקבוצות ווטסאפ של הורים ועד ערים שרוצות למנוע מעובדים ערבים להיכנס לשטחי מוסדות הלימוד, ובראשן עיריית גבעתיים שבוחנת האם ניתן להחליף את כל עובדי הניקיון הערבים בבתי הספר בעובדים ממוצא אריתראי. מירי רגב, שלפני כמה שנים כינתה את האריתראים "סרטן", ודאי תברך על היוזמה. כמה מהר הפכו מי שרק לאחרונה היו אויבי העם מספר 1, פושעים ואנסים מסוכנים, לחבל ההצלה מהמחבלים (זאת, כמובן, אם לא מחליטים שהם בעצמם מחבלים ועושים בהם לינץ'). מושא השנאה אולי משתנה, אבל הגזענות היא אותה גזענות.
ולא שגזענות היא מילה גסה היום. להפך - הרי לשנוא ערבים זאת לא גזענות, כפי שלמדנו מהפייסבוק, אלא "ערכים". ואתם יודעים מה אומרים: אין ערכים – אין פיגועים.