1. כלום ושום ד-VAR
המשחק בין בית"ר ירושלים להפועל באר שבע הוכרע בגלל טעויות שיפוט. קשה להתווכח עם העובדה הזו. פנדל שלא היה ונשרק לטובת ב"ש; פנדל שהיה ולא נשרק לטובת בית"ר; תודה, שלום וביי. אגב, זה קורה מדי פעם בכדורגל, אבל אפשר להתנחם בכך שמערכת ה-VAR תיכנס לפעולה בפלייאוף העליון כבר ב-16.3. כלומר לא בטוח שבית"ר יכולה להתנחם - בכל זאת בגלל ההפסד לבאר שבע לא בטוח שהיא בכלל תהיה בפלייאוף העליון.
בכל אופן, לבית"ר מגיע להרגיש מקופחת בעקבות ההפסד, אבל היא לקחה את הקיפוח הזה כמה צעדים קדימה. מיד עם שריקת הסיום הקבוצה הוציאה הודעה רשמית לפיה "באיגוד השופטים החליטו שלא רוצים את בית"ר בפלייאוף העליון". זו קונספירציה ילדותית במיוחד לחשוב שראשי איגוד השופטים התכנסו בדירת מסתור באישון ליל ובלחיצת יד סודית סיכמו על מה שהס מלהזכירו ולו ברמז - להתנכל לבית"ר.
הלאה: מאור בוזגלו, מי שאחראי לפנדל שלא היה ונשרק (הכשיל שחקן מחוץ לרחבה), קרא לשופט המשחק אלון יפת "אפס" - והורחק משלושה משחקים. אפשר היה לקרוא לזה להט הרגע - אם בוזגלו לא היה מוחלף בדקה ה-67 וניגש ליפת בתום המשחק. אגב, בדיון בבית הדין טען בוזגלו שיפת "דיבר אלי בחוסר כבוד וזלזול לאורך המשחק והשמיע הערות ציניות וביקורת על ההחמצות". זו טענה חמורה מאוד שחבל שיפת לא נדרש להגיב אליה. אם היא נכונה - הוא לא צריך לשפוט יותר כדורגל. אם היא שקרית - העונש של בוזגלו צריך להיות חמור יותר. במקרה כזה, אלון יפת יכול גם לשקול להגיש תביעת דיבה נגד בוזגלו, למשפחה כבר יש ניסיון בסוג הזה של התביעות. רק בשבוע שעבר נדחה הערעור של אבא יעקב שחויב לשלם יותר מרבע מיליון שקלים לעיתונאי מוטי פשכצקי לאחר שקרא לו "שקרן". מה שכן - חומר לעונה השלישית של "הבוזגלוס" כבר יש בערימות.
2. כבה האור
את הפרק הזה של "המתחזים" לא תראו בטלוויזיה: אור אינברום, כדורגלן בית"ר ירושלים (סה"כ שבוע רגוע שם בבירה) הגיע לבית החולים כדי לקבל טיפול בידו, אבל משום מה הציג את עצמו בשם אחר תוך שהוא משתמש בתעודת זהות של קרוב משפחה - וככל הנראה מסתמך על הגזענות המוטמעת בחברה הישראלית לפיה ממילא כל האתיופים דומים.
אלא שבבית החולים שמרו על עירנות, זיהו את ההתחזות, ואינברום נשלח לחקירה במשטרה בחשד לקבלת דבר במרמה. כן, זה אותו אינברום שרק לפני חודש וחצי הסתבך בקטטה עמוק-עמוק לתוך ליל הסילבסטר, בשעה שכדורגלן מקצועני לא אמור להיות בה מחוץ לבית, נדקר ברגליים והושבת מפעילות. השחקן סירב לשתף פעולה עם המשטרה - למרות כל ההערכות שהוא ידע מי האנשים שדקרו אותו.
יש כמה תהיות שעולות מהסיפור המוזר הזה, אבל העיקרית שבהן היא למה אינברום לא הזדהה בבית החולים בשמו האמיתי? זה לא שהוא מגה-סלב שחושש מהדלפה למדורי הרכילות ו/או מהתנפלות מעריצים על בית החולים אם ייוודע שהוא שם. ההתחזות הזו מעוררת חשד שיש כאן משהו מעבר, שאולי אינברום לא רצה שבקבוצה ישמעו על הפציעה החדשה.
אחרי הדקירה בסילבסטר, כתבתי כאן שנראה שהיא הייתה בכוונה תחילה - דווקא ברגליו של הכדורגלן - ושעושה רושם שהסיפור רחוק מלהסתיים. האם מדובר עכשיו בספיח של אותה תקרית? חתך ביד משבר זכוכית צריך להיות די עמוק כדי להצריך ממך להגיע לבית החולים. זה מרגיש כמו יותר מסתם צירוף מקרים.
בבית"ר לא נקטו נגדו בסנקציות בפרשה הקודמת וסביר להניח שעכשיו הם מתחרטים. יותר מדי הסתבכויות בשביל שחקן שרחוק מאוד במעמדו המקצועי מלהרשות לעצמו לחשוב שיחליקו לו על דברים כאלה. בטח לא פעמיים. אינברום כנראה כבר לא יסיים את החוזה שלו בבית"ר, וצריך לקוות בשבילו שלא ייפתח עליו חוזה במקום אחר.
3. חמסה חמסה
אחרי שעזב את ריאל, כריסטיאנו רונאלדו חזר למדריד בפעם הראשונה יחד עם יובנטוס לדרבי הפרטי שלו מול אתלטיקו בשמינית גמר ליגת האלופות. הרבה אהבה בין הצדדים אין שם. רונאלדו, שמתקשה לשחזר את יכולת ההבקעה בקבוצה החדשה, ירד מהמגרש עצבני אחרי שיובה הפסידה 2:0 וסימן לקהל את המספר 5 עם היד.
במקרה ומישהו החמיץ או לא הבין את הג'סטה, הוא חזר עליה לעיני העיתונאים והוסיף: "לי יש חמישה גביעים ולאתלטיקו אפס". זה נכון, רונאלדו אכן זכה חמש פעמים בליגת האלופות. הוא ימשיך להגיד שהתארים האישיים לא מעניינים אותו, אבל ברשותכם - פחחח. רונאלדו רודף אחרי התואר השישי שיציב אותו כשחקן שזכה הכי הרבה פעמים בגביע (יחד עם פרנסיסקו חנטו, עוד שחקן עבר של ריאל), והוא מתוסכל, כי כמו שזה נראה כרגע - התואר הזה לא יגיע העונה ואולי בכלל לא.
עכשיו מכיוון שהאגו שלו ממשיך לנהל אותו, כפי שעשה לאורך כל הקריירה, הכדורגלן הכל כך גדול הזה הגיב כמו הילד הקטן, השחצן והמתנשא שהוא (טוקבקיסטים אוהבי רונאלדו: אבל על התנועה המגונה של מאמן אתלטיקו דייגו סימאונה אתה לא כותב נכון? אז הנה: פויה)
4. דני בוי
כשדני אבדיה אמר בראיון ל"אולפן שישי" לפני חמישה חודשים שהוא "רוצה להצליח יותר מעמרי כספי", הוא ספג ביקורת על החוצפה שלו. אבל זו לא הייתה חוצפה - זו הייתה הצבת מטרה לגיטימית. כל ספורטאי (וכל אדם) צריך לשאוף להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו, וכדורסלן צריך לכוון הכי גבוה שאפשר. הגיוני שאבדיה, תלמיד כיתה י"ב ושחקן מכבי ת"א, ירצה לשחק ב-NBA. אין סיבה שלא ירצה לעשות דברים שכספי - שכבודו במקומו מונח - לא עשה - כמו למשל להיבחר גבוה יותר בדראפט ולקבל חוזה מובטח בשכר טוב יותר; למשל להציג מספרים יציבים יותר; ולמשל לשחק בפלייאוף.
השבוע עשה הנער מהרצליה עוד צעד גדול בכיוון כשנבחר לשחקן המצטיין במחנה "כדורסל ללא גבולות" בו השתתפו עשרות שחקנים צעירים מבטיחים מרחבי העולם לעיני נציגים בולטים של קבוצות ה-NBA, וחיזק את מעמדו כבחירת דראפט גבוהה מאוד בעוד כשנה וחצי. כדי שזה יקרה, אבדיה זקוק לשני דברים: להמשיך לעבוד קשה באימונים אישים - ואת זה הוא עושה; ולקבל דקות משחק כדי שיוכל להשתפשף ולצבור ניסיון - וזה עוד לא ממש קורה. לא ברמות הגבוהות בכל אופן.
במכבי ת"א, עם כל ההערכה לאבדיה והרצון לראות אותו מתקדם, מתקשים לשחרר ולתת לו מספיק זמן פרקט ביורוליג. הוא שותף בארבעה משחקים בלבד - בחלק כלל לא התלבש - ושיחק בהם 14 וחצי דקות. במצטבר - זה לא מספיק. ברור שהאינטרס הראשון של מכבי הוא מכבי, והם לא מחוייבים לתת לילד להתגלח על הזקן שלהם (לא בטוח שהוא מתגלח באופן כללי), אבל אבדיה הוא ההבטחה הגדולה ביותר של הכדורסל הישראלי, אולי אי פעם, בטח בעשור האחרון. אסור לתת לו להתפספס.