משישי בלילה, שניות אחרי סל הניצחון של טייריס רייס שהעלה את הצהובים באופן סנסציוני לגמר היורוליג, הטלפון שלי לא מפסיק לצפצף. טלפונים, סמסים, הודעות בפייסבוק. ואפילו אלה שמכירים אותי כמכביסט אדוק רוצים לדעת אם אני עצוב בעקבות ההישג הזה.
למה עצוב? כי לפני חודש, בעיצומה של סדרת ההצלבה מול מילאנו, כתבתי שלטווח הארוך עדיף שהקבוצה לא תעלה לפיינל פור. ובכן, על העובדה שאני לא עצוב יעידו הילדים של החבר אצלו ראינו את המשחק, שהתעוררו משאגות השמחה; יעידו השכנים שוודאי היו מעדיפים להעביר את ליל שישי שלהם בלי להתמודד עם רעש בווליום של מסיבת קריוקי פרועה; יעידו הרגליים שלי שעדיין מכווצות מרוב קפיצות באוויר, ויעיד אבא שלי שלא יכולתי לענות לשיחת הטלפון ממנו כי הגרון שלי נשנק והדמעות זלגו בלי שליטה.
אז לא, לא עצוב.
מצד שני, ההשלכות של החזרה למילאנו יתחילו להתבהר רק בפגרת הקיץ. רמז: אל תתפלאו אם גם לקראת העונה הבאה ייבנה סגל חדש בתקציב נמוך. היי – ואל תתפלאו אם ז'יז'יץ' שוב יהיה סנטר פותח.
אבל רגע – מה זה היה? לא, מה זה היה? כדורסל לא היה שם. פער הרמות האמיתי בין צסק"א למכבי התבטא בשליטה מוחלטת של הרוסים בשלושת הרבעים הראשונים. ואז, כמו שאיכשהו כבר קרה ללא מעט קבוצות השנה נגד מכבי, הם הפסיקו לשחק כתוצאה משיתוק מערכות לא ברור וליקוי מאורות שאין להם קשר לתאורת הקונצרטים החשוכה המוזרה באולם. צסק"א בעטה בדלי (האם פוטין ישלח את חריאפה לחזית באוקראינה בעקבות איבוד הכדור בסוף?) ומכבי הייתה שם עם הסמרטוט. לא עם כדורסל מבריק, אבל עם אופי, רצון ומסורת. נדמה שהמדים הצהובים מגיעים עם סט תכונות ונשמה שמתלבשת ברגעי האמת על כל מי שילבש אותם.
ומה פתאום דיוויד בלו רוצה לפרוש בכושר הזה? מכבי צריכים לשלם לו כמה שיבקש ולתת לו מה שהוא רוצה. מלגת לימודים, התמחות על חשבון המערכת, סידור עבודה בתחום הנדל"ן דרך אחת השלוחות של אלקטרה. העיקר שיישאר.
זה היה הניצחון הגדול ביותר של מכבי בעידן דיוויד בלאט, ללא תחרות אפילו, ואחד הגדולים של המועדון בכל הזמנים. זו הפעם השלישית של בלאט כמאמן ראשי בפיינל פור (ועוד שלוש פעמים כעוזר מאמן), והעובדה שזה קרה עם אחד הסגלים החלשים שזכורים, רק מעצימה עוד יותר את הגדולה שלו.
נו אז איך עם הישגים כאלה ההישארות של בלאט במכבי עוד מוטלת בספק? מכבי צריכים לתת לו חוזה באיזה סכום שיבקש ולתת לו מה שהוא רוצה, כולל ריצה של הפדרמנים בתחתונים מסביב לנוקיה. העיקר שיישאר.
אגב, הרבע האחרון המטורף התקיים הרבה אחרי שהשבת כבר נכנסה. כנראה שאם יש אלוהים, הוא יכול לברוא משחק כל כך צמוד שאפילו הוא חייב לחלל שבת עבורו. בהמשך לזה, אולי זו השבת שהביאה לרייטינג הנמוך ביותר של מכבי במעמד הזה, פחות מ-13%. זה לא בהכרח רע (ומן הסתם בגמר המספר הזה יוכפל אם לא ישולש), לא אם אתה אוהד שנמאס לך מהדיבורים על קבוצה שמייצגת את המדינה, ורוצה קבוצה שמייצגת את האוהדים שלה.
מה יהיה הלילה בגמר נגד ריאל מדריד? פערי הרמות ברורים ונוטים באופן חד משמעי לטובת הספרדים, אבל היום כבר לא תמצאו בנאדם אחד שיעיז להמר נגד הצהובים. לא בעונה כזאת. נכון, זו לא עונה חלומית כפי שהיו למכבי בעבר, אבל זה חתיכת טריפ הזוי. תנו לנו עוד מהחומר הזה.
ארבל לא רואה, וגם לא שומע כנראה
בראיון ביום חמישי תקף יורם ארבל את המבקרים שלו בתקשורת וכינה אותם "זבובים טורדניים". מכיוון שאני זבוב כזה, רציתי לשאול את ארבל אם הוא כבר יודע מי קלע את סל הניצחון של מכבי במשחק? כי בשידור אני יכול להישבע שהוא אומר "דווין סמית כל הדרך", כשלמעשה זה היה טייריס רייס. זו לא הפעם הראשונה העונה שארבל מבלבל את סמית עם שחקן אחר, ומכיוון שחלילה אני לא רוצה לרמוז לכך שמבחינת ארבל כל השחורים נראים אותו הדבר, אני רק ארמוז לו לקראת הגמר, שרייס זה השחור עם הסרט הלבן על הראש. צריך להתאמץ מאוד כדי לא לזהות שזה הוא.
באותו ראיון ארבל אמר גם ש"אם אתה לוקח את גלריית הפרשנים, אז דני נוימן לטעמי הוא בין הטובים. מאשימים אותו שהשפה שלו טובה מדי". כנראה שארבל לא רק לא רואה, הוא גם לא שומע. וזה, חברים, האיש שישדר לכם 25 משחקים במונדיאל הקרוב. שיהיה לנו בהצלחה.