5. גב האומה
האם למישהו אכפת שלנבחרת ישראל בכדורגל אין מאמן כבר כמה חודשים? האם מישהו בכלל מודע למצב (מלבד המאמנים שמצפים לזימון לראיון וראשי ההתאחדות לכדורגל)? כי בינתיים הכדורגל באירופה צועד קדימה - לא רק ברמת הכדורגל אלא גם בטורנירים הקרובים - ואצלנו כרגיל תקועים בעבר.
השבוע התקיימה הגרלת טורניר האומות החדש של אירופה. מה זה? טוב ששאלתם. זו עוד דרך להעפיל לטורניר יורו 2020. ישראל, לידיעתם, שובצה לבית עם אלבניה וסקוטלנד בבית משולש, שמי שתסיים בו ראשונה תעלה לפלייאוף עם נבחרות מאותו הדרג שיסיימו ראשונות בבתים שלהם, ומי שתנצח בפלייאוף תעפיל ליורו.
זה אולי נשמע מסובך, אבל מדובר ככל הנראה בסיכוי הטוב ביותר של ישראל להגיע ליורו. אבל כדי שזה יקרה צריך נבחרת, ובשביל להרכיב נבחרת צריך מאמן, וכדי למנות מאמן צריך שמישהו יוציא את הראש מהחור שבו הוא נמצא כרגע ויתחיל לתפקד.
מצד שני, הטורניר הזה מתחיל רק בספטמבר, אז אפשר לחכות שהמונדיאל בקיץ יסתיים. בטח יתפנה שם מאמן גדול שרק מחכה שישראל תפנה אליו.
4. המסע של מסאי
הפועל כפר סבא, בניגוד לכל התחזיות, נמצאת במקום השני בליגה הלאומית, ממנו עולים לליגת העל. היא מציגה כדורגל סביר פלוס בהתחשב בסגל ובתקציב הזעום. באמצע השבוע היא גם עלתה סיבוב בגביע המדינה. לכן הדבר הטבעי לעשות היה לפטר את המאמן מסאי דגו.
כנראה שבעלי כפר סבא, יצחק שום - בעצמו מאמן עבר מעוטר - לא אהב את ההתנהלות של דגו, ובראשה אי שיתופו של השחקן תום שלח, שהוא במקרה נכדו של הבעלים שום יצחק. בואו נזכור, לא מדובר בהתעמרות בילד קטן, אלא בהחלטה מקצועית הנוגעת לבחור בן 22. האובר-בייביסיטינג מרגיש קצת מיותר.
נכון, כבעלים זכותו של שום לפטר ולמנות מאמנים כרצונו. אבל בתור מי שלא מזמן דיבר על מעמד המאמן האומלל בארץ, הפעולות שלו קצת סותרות. גם בתגובה לפיטורים של דגו חזר שום ואמר כי "המעמד של המאמן זה כמו סמרטוט רצפה, אם רוצים - דורכים עליו… אני מקווה שלילדים אחרים לא היו עושים מה שעושים לתום. כבר כמה משחקים שהוא טוב. לא מוכן שהוא לא ישחק רק בגלל שהוא הנכד שלי". אמר, בעודו דורך על מסאי דגו - מאמן שיש לקוות שעוד יגיע רחוק. לפחות דגו לא סמרטוט, מה שקצת קשה להגיד על מעסיקו הקודם.
3. מאמן העונה
ואם כבר מעמד המאמן המסמורטט: איך יכולים שחקני בית"ר ירושלים להמשיך להסתכל למאמן בני בן זקן בעיניים מבלי להתגלגל מצחוק? משבוע לשבוע המשימה הזו הופכת ליותר מאתגרת. והפעם: בדקה ה-32 במשחק נגד בני סכנין, לאחר פציעה של ז'אורז'יניו, רץ איתי שכטר באמוק לכיוון ספסל הקבוצה וצעק על יוסי בניון שיתחיל להתחמם. בן זקן עמד שם כמו עציץ נובל ובניון, אלא מה, התחיל להתחמם.
וראו זה פלא: בתחילת המחצית השנייה בניון אמנם עלה לשחק, ובית"ר הפכה בעזרתו פיגור 0:2 לניצחון 4:2. מאמן העונה, שכטר. בן זקן המעיט כמובן בערך התקרית. מה כבר יש לו להגיד כשברור לכל שאף אחד לא סופר אותו?
הבדיחה הזו ממשיכה לכתוב את עצמה מחדש מדי שבוע. מי יודע: אולי השבוע ההרכב ייקבע בהגרלה, החילופים בסיאנס, והמאמן יהיה בובה על חוט של אלי טביב - עבריין מורשע שממשיך לנהל את הקבוצה בשלט רחוק למרות האיסורים. טוב נו, אולי הלכתי רחוק מדי.
2. חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים
ברכות למכבי ת"א שחזרה למקום הראשון בליגת העל אחרי 48 מחזורים. זה לא מובן מאליו ובטח שמדובר בהרמה חביבה ביותר למוראל. כמה חבל שימים בודדים אחרי הניצחון המשכנע על מכבי חיפה בליגה, הגיעו הצהובים לסמי עופר וקיבלו בראש שלישייה מהדהדת מאותה מכבי חיפה, שחירבה בוודאי את כל העבודה המוראלית שהושגה, ועלולה לדרדר את הקבוצה למשבר מחודש.
עם כל הכבוד לגביע הטוטו (אין הרבה כבוד), זה לא התואר שמכבי ת"א רוצה או צריכה לכוון אליו רק כדי שהעונה לא תיחשב שחונה. לא הייתה סיבה אמיתית להתפרק ככה, בטח לא עם המומנטום החיובי שהיה לקבוצה לפני מפגש הגביע. אבל שוב קרה מה שקרה לפני שנתיים, כשאחרי 6:0 קטלני וחסר משמעות בליגה על מכבי חיפה הגיע הפסד בגמר הגביע לחיפה ועיקר מתוכן את כל העונה.
בשני המחזורים הקרובים מחכות לצהובים בני יהודה - תמיד מוקש פוטנציאלי - והאלופה הפועל באר שבע. מהצד השני של השבועיים האלה יכולה לצאת האלופה שבדרך – אבל גם יכולה לצאת קבוצה הנאבקת בשיניים על המקום השלישי עם עוד עונה מבוזבזת. הליגה עוד ארוכה, אבל האופן שבו קבוצה יוצאת ממשבר יעיד גם על איך היא תתנהל במאני-טיים. אף אחד לא רוצה עוד 48 מחזורים מדשדשים במרדף אחרי התואר החשוב באמת.
1. שריפה, אחים, שריפה
אופס, זה שוב קרה למירי רגב. פעם נוספת היא נתפסה מחויכת בחברת גזענים יהודים ולא מבינה מה הבעיה עם זה. אחרי שהצטלמה עם אוהדי בית"ר ירושלים שאחד מהם לבוש בחולצה עם דמותו של כהנא, ואחרי שהתעקשה שלה-פמיליה אינו ארגון פשע ובית המשפט צחק לטענה הזו בפנים והרשיע את חברי הארגון, הגיע המשחק ביום שני נגד בני סכנין.
מה חיפשה רגב דווקא במשחק הזה? אפשר רק לשער שזה הרצון לגזור עוד קופון פופוליסטי בקרב "הבייס" שלה. ואז, עוד לפני שריקת הפתיחה, העלתה רגב לעמוד הפייסבוק שלה סרטון שבו היא מדברת על "הרוח הספורטיבית" שתנצח, כשמאחוריה שרים האוהדים בגאווה על "הקבוצה הגזענית של המדינה", ובצמוד לה מתלהמים אוהדים אחרים בשירת "שיישרף לכם הכפר". ורגב? מחייכת באושר. אין סיכוי שלא שמעה את הגברים שהקיפו אותה צורחים את הרוח הספורטיבית הזו למוות.
רק אחרי שהבינה שכנראה נוצרה כאן מיני-סערה שהיא לא יוצאת ממנה הכי טוב, שיגרה תגובה לפיה "הצטערתי לשמוע קריאות גזעניות מהיציעים ולא אהבתי לראות את התפילה המקניטה של שחקן סכנין על כר הדשא, דווקא מול יציע אוהדי בית"ר". רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע… מה? האם קריאות גזעניות שוות ערך לתפילה? האם תפילה היא הקנטה? כלומר, כששחקן יהודי אומר קריאת שמע לפני תחילת משחק, או מוציא כיפה מהגרב אחרי שהוא כובש שער - זה גם ראוי לגינוי? כי לא שמעתי את רגב מתייחסת לזה. אתם כבר יודעים למה.
אולי כדאי ששרת התרבות והספורט תניח לשני התחומים שהיא אמונה עליהם ותחזור לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב - להחניף לראש הממשלה ורעייתו הדגולים ירום הודם, עד שתישרף לה הלשון.