מעמדת הפרשן לקרב על התואר

ב-11 ביולי 2009, באירוע הגדול ביותר בהיסטוריה של ה-MMA, מייקל ביספינג נכנס לכלוב של ה-UFC לקרב חייו.

הלוחם האנגלי עלה לראשונה על מזרן אומניות הלחימה בגיל שמונה. כעבור 22 שנה, כשהוא בשיא כושרו וכשמאחוריו שלל תארים בארגונים שונים, שבעה ניצחונות ב-UFC, והכינוי "התקווה של בריטניה", הוא ניצב מול הנמסיס שלו בקטגוריית המשקל הבינוני (84 קילו): האול אמריקן, המתאבק דן הנדרסון. שני הלוחמים שימשו מאמנים-מתחרים בעונה החולפת של תוכנית הריאליטי The Ultimate Fighter, והספיקו לדבר שם כל כך הרבה טראש שהקרב ביניהם נעשה לגמרי אישי. זה הוסיף כמובן מתח רב להתמודדות, וגם הקהל שהפך את הקרב לאירוע לאומי בשאגות "יו אס איי!" עשה את שלו.

ביספינג ידע שניצחון יביא אותו לקרב על התואר. אלוף העולם של ה-UFC. החלום שכל אתלט מקצועי מקריב את חייו למענו, להיות מספר אחת בעולם, היה במרחק נגיעה. ביספינג הוא ווינר, תמיד היה, בזירה וגם באופי. יש שיגידו שחצן, והאמת, יצדקו. אלא שהוא מדבר ואז מגבה, ועכשיו הוא עמד להראות לכל העולם מה שהוא האמין בו תמיד: שהוא הטוב ביותר.

כעבור שמונה דקות ו-20 שניות הכל נגמר. ביספינג פקח את העיניים רק כדי לראות את הפרצופים המודאגים של הרופאים ואנשי הפינה נושמים לרווחה שהוא חזר להכרה.

"מה קרה?", הוא שאל.

ככה זה בספורט האכזרי ביותר בעולם, ולאו דווקא בגלל האלימות שבו: 22 שנה אתה מתכונן, מתאמן, נלחם, מקריב את הגוף ומחזק את נפש. מטפס במאמץ סיזיפי שלב אחר שלב בדרך לפסגת ההר. ואז אתה מניח את כף הרגל כדי לעשות את הצעד האחרון, ומגלה ששמת אותה במקום הלא נכון. שטעית. טעות אחת, קטנה, של מילימטר, ואתה מחליק ונופל לתהום.

בסיבוב השני של הקרב חג ביספינג ימינה במקום שמאלה, ואפשר להנדרסון להפעיל את הנשק הקטלני ביותר שלו, האוברהנד רייט (ימנית קשתית בתרגום חופשי). האגרוף עילף את ביספינג עוד לפני שהתרסק על המזרן. כששכב שם חסר הכרה, עוד לפני שהשופט הספיק לעצור את הקרב, הנדרסון זינק לאוויר ונחת עם אגרוף קטלני נוסף לפרצוף של האנגלי. נוקאאוט גומר קריירה.

ביספינג חזר להילחם וגם לנצח, אבל הוא מעולם לא חזר להיות הווינר והקונטנדר שהיה לפני הקרב ההוא ביץ 2009. באותו יום בלאס וגאס, דן הנדרסון ריסק לביספינג את הלסת וגם את החלום.

עכשיו אני כי ההוא פרש

שבע שנים, 11 ניצחונות וחמישה הפסדים אחר כך, ביספינג במקום לא רע. הוא מעולם לא קיבל הזדמנות להילחם על התואר, ולוחמים צעירים וחדשים כבר לקחו את הקטגוריה למקום אחר. אבל הוא נשאר לוחם פופולרי והצטרף לצוות הפרשנים של רשת "פוקס", שמשדרת את קרבות ה-UFC. הוא נשוי בעושר ובאושר ומגדל שלושה ילדים ושני כלבים. המראה והאישיות שלו פתחו לו השנה גם את הדלת לעולם המשחק, וב-2017 נראה אותו בסרט האקשן  xXx: The Return of Xander Cage. הכל טוב, חוץ מהדבר הקטן הזה שמגרד לכל אתלט או לוחם ברמה של ביספינג: מספר אחת. הוא מעולם לא היה מספר אחת. ואז *זה* קרה.

לפני שבועיים, כלומר בדיוק שלושה שבועות לפני קרב האליפות במשקל בינוני שייערך בשבת הקרובה (4.6), משהו השתבש בתוכניות לקראת 199 UFC. המתמודד על הכתר, כריס ווידמן, הודיע שהוא פצוע ופרש מהקרב מול האלוף לוק רוקהולד. ביספינג היה בדיוק בצילומים בהוליווד כשקיבל טלפון מנשיא ה-UFC, דיינה ווייט. "רוצה להילחם על החגורה במקום כריס?", שאל ווייט. "אני?", שאל ביספינג, "מה פתאום?".

ככה זה בספורט הזה. כמו שטעות אחת כולה לגמור לך את הקריירה, ככה טיפה אחת של מזל – טוב, וגם פציעות של שלושת הלוחמים המדורגים בטופ של הקטגוריה - והנה מה שניסית להשיג במשך עשר שנים של דם וזיעה, מוגש לך ככה. בלי שעשית כלום. ככה יצא שבשבת ייכנס מייקל ביספינג בן ה-37 לקרב בן חמישה סיבובים מול מי שחלק מהפרשנים מכנים "הלוחם השלם ביותר בענף", ומי שכבר ניצח אותו די בקלות ב-2014, האלוף המכהן לוק רוקהולד.

בהצלחה עם זה, אבא'לה

אנדרדוג זה אנדרסטייטמנט למעמד של ביספינג בקרב הזה. הוא זקן, הוא מעבר לשיא, והיו לו רק שבועיים להתאמן לקרב של חמישה סיבובים. זו משימה בלתי אפשרית לגוף האנושי, וזה אומר שבמקרה הטוב יהיה לו אוויר לשניים-שלושה סיבובים. בזמן הזה הוא יהיה חייב לסיים בנוקאאוט או בהכנעה לוחם צעיר יותר, חזק יותר, מוכשר יותר ובכושר הרבה יותר טוב משלו. הסיכוי שזה יקרה שווה בערך לסיכוי שהיה בתחילת העונה ללסטר סיטי לקחת אליפות.

ב-UFC Embedded, סדרת הרשת שמתעדת את הלוחמים לפני האירועים במטרה לקדם את הקרבות, רואים את ביספינג עם בני משפחתו. הוא שואל את הבנים שלו מי לדעתם ינצח בשבת. לזכותם של הביספינגים הקטנים ייאמר שהם לא רואים ממטר, גם את אבא שלהם: סורי דדי, לא אתה.

אבל גם מהם ביספינג לא מתייאש או מתבאס.

"הוא לא מכונה, הוא בן אדם", אומר ביספינג למצלמה. "חלמתי על הרגע הזה כל החיים ולוק רוקהולד יכול להיות בטוח שאני בא בשבת עם כל מה שיש לי כדי להיות אלוף עולם".

אין דבר יותר מרגש ומעורר השראה בעולם הספורט מאנדרדוג שמנצח כנגד כל הסיכויים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בענף כמו לחימה. ההתמודדות הספורטיבית האולטימטיבית.

בכל פעם שלוחם זוכה לראשונה בחגורת האליפות של ה-UFC, הדמעות נשפכות באוקטגון. הלוחמים, המאמנים שלהם, בני משפחה, כל מי שהקריב כל כך הרבה במסע המטורף הזה - כולם מתפרקים. הרגשות של כולם מתנקזים לרגע טהור של שמחה עילאית.

האם מייקל ביספינג יבכה דמעות של אושר? האם הוא יזכה להגשים את החלום שלקח ממנו דן הנדרסון לפני שבע שנים? לא יודע מה איתכם, אבל אני מתכוון להישאר ער עד חמש בבוקר כדי לגלות.