בסוף השבוע הזה מתקיים הקרב שאוהדי MMA בכל העולם מחכים לו בנשימה עצורה. האירוע הזה, שייכנס ללא ספק לפנתיאון של הענף, יפגיש שני כוחות אדירים – שני שביטים שנמשכים אחד לשני, שהפיצוץ שייגרם במפגש שלהם יגדיר, במובנים מסוימים, את התפיסות של לוחמי הדור הבא.
למה המילים בהן אני בוחר להשתמש הן כל כך דרמטיות? מכיוון שהרקע לקרב הזה שבין קונור מקגרגור לחוזה אלדו הוא חומר שממנו עושים תסריטים לסרטים שלוקחים אוסקר (או לפחות מביאים הרבה כסף בקופות). ישנם מספר מימדים לקרב הזה, ולסיבות שהוא מייצר כל הרבה באזז ורחש סביבו. בכתבה הזו אני אנסה לנתח את הסיבות לכל הדרמה הזו, ומעבר לכך, בחלק הטכני אנסה לבדוק מה צריך לעשות כל צד כדי לנצח את הצד השני.
האבולוציה של לוחמי ה-MMA
באופן כללי אפשר לחלק את ענף ה-MMA למספר תקופות. כמובן שתלוי את מי תשאלו, ותלוי לאיזו רמת עומק אנחנו יורדים, אבל לכולם ברור שהתחום עבר אבולוציה על סטרואידים. אם לשם השוואה ניקח את כל אחד מלוחמי הטופ 10 של ה-UFC הראשון, ונשים אותו מול כל אחד מעשרת הלוחמים הכי גרועים ב-UFC האחרון, הדור האחרון יעשה מהיריבים מנגל כליות וכבדים של דינוזאורים.
במבט לאחור, לא יאמן איזו כברת דרך עשינו. בשנים הראשונות, שאפשר לכנות אותן "שנות הסאפרי", היו מעט מאוד אריות, והרבה מאוד אנטילופות שחשבו שהן נמרים. הדור הראשון התאפיין בלוחמים חד מימדיים, רובם חסרי ניסיון אמיתי וחלקם הגיעו לטורניר בהתראות קצרות ומבלי לדעת על מה באמת מדובר. לעומתם, לוחמי הדור השני כבר היו הרבה יותר מתוחכמים. סוג של אריות עם אינטלגנציה תנועתית מפותחת, שגם מגיעים עם קלצ'ניקוב. אומנם הלוחמים עדיין התחלקו לכאלו שמתמחים בתחום ספציפי של לחימה (האבקות, סאמבו, ג'יוג'יטסו ברזילאי, קארטה או אגרוף תאילנדי בעיקר), אבל הם כבר היו יותר "שלמים". כל אחד מה"אריות 2.0" ידע לעשות טוב מאוד דברים בשטח שלו, וידע לשחק נגד (לתת קונטרות) לחוזקות העיקריים של לוחמים מתחומים שונים.
וכאן אנחנו מגיעים לדור השלישי של הלוחמים, טורפי העל שהתפתחו במקביל לחשיפה המטאורית שקיבל התחום בעולם. ה-MMA התחיל למשוך קהל, הקהל התחיל למשוך משקיעים, המשקיעים הביאו כסף, ולוחמים התחילו לזרום בהמוניהם. מדובר בחבר'ה רציניים מאוד – אלופים אולימפיים בהאבקות, אלופי עולם בקיקבוקס, זוכי מונדיאל בג'יוג'יטסו ברזילאי. עם הזמן נוצרו "מחנות", מרכזי אימון שבהם מאמן-על אחד פיקח על איך שאלופי עולם אולימפיים בהאבקות מאמנים אלופי עולם בקיק בוקס, שמאמנים אלופי עולם בג'יו ג'יטסו. בקיצור, האנטילופות של פעם פינו את מקומן לאריות ביוניים. כל מי שנכנס לזירה הוא ברמת אלוף עולם במשהו, וממש ממש טוב בכל הדברים האחרים.
חוזה אלדו הוא מהדור הזה, ואולי הכי טוב בדור הזה. יש לו חגורה שחורה ב-BJJ, מה שנהוג לכנות השחמט של אומנויות הלחימה. הוא אמן ההכנעות, בעל יכולת תאורטית להוריד לקרקע כמעט כל לוחם בכמעט כל זמן נתון. הוא מגיע מהפאבלות של ברזיל, מקום בלי הרבה עתיד, במיוחד אם אתה לא גדול במיוחד. מה שאומר, שכדי לשחק כדורגל בשקט אתה צריך להיות מתנקש. אלדו גדל במקום שמגיל אפס אתה צריך לדעת להילחם. לא כדי להרוויח כסף, פשוט כדי לשרוד. מי שכן הצליח לשרוד את הזירה עם אלדו ונשאר לדווח מספר דווקא על המכות שלו. כל מי שיצא מהזירה עם אלדו אומר שהוא בועט בכוח כזה שלא ניתן לדמיין. "זה כמו להיפגש עם מישהו שבועט בך עם מקל בייסבול" אמר פעם אלוף UFC שנפגש עם אלדו בזירה – "אף פעם לא בעטו בי ככה!". ואת זה אומר מישהו שחי בקרב אלופי עולם בקיק בוקס, ונשם לארוחת צהרים בעיטות מגל בראש. כל הלוחמים שראו או נלחמו מול אלדו מסכימים: זה לא יצור רגיל, זה משהו אחר. זה חומר של סיפורים, אגדות.
מול האגדה הזו מתייצב ג'ינג'י, אגדה חיה בפני עצמו, קונור מקגרגור.
קונור מייצג את הדור הרביעי של הלוחמים. הלוחם ההיברידי. לוחמים דוגמת ג'ון ג'ונס, דמיטריוס ג'ונסון, כריס ווידמן וכמובן קונור. לוחמים שכבר גדלו בתוך מכוני MMA עם מסורת של לחימה משולבת, שלא נבעו מתוך מתודה אחת, אלא צמחו מתוך השילוב והאינטגרציה של שפות שונות. אלו לא לוחמים שהיו אלופים במשהו אחד ועשו הסבה, הם לא בחרו קריירה שנייה. הדבר היחיד שהם נועדו לעשות זה להיות אלופי MMA. זה ניכר בתנועות שלהם שלא מזוהות עם סגנון אחד, היכולת שלהם לפרק ולהפשיט את השיטות האורתודוכסיות ולהרכיב אותם באופן שמגדיר אפקטיביות מחדש. ההתאמה של הטכניקה, של הסגנון הפכה להיות אינדבדואלית מצד אחד, אבל כל כך מגניבה ופלאשית מהצד השני. בעיטות בסיבוב, מרפקים ב-360 מעלות, טכניקות אקזוטיות שאף אחד לא חלם שהם יכניסו למגרש ומצאו דרכם פנימה (מי אמר פה נינג'ות?). הסגנון של החבר'ה האלו מאוד ייחודי, מייצר אמירה אישית שקשה מאוד לשכפל. אולי זה גם מה שמוכר את הלוחמים הללו, שמייצגים דור שרף הגירוי שלו כל כך גבוה, שהוא צריך איזה משהו שפשוט לא יכול להשאיר אותך אדיש.
כזה הוא קונור. ג'ינג'י עם תספורת היפסטרית, כזה שמעלף את היריבים שלו, ומגיע למסיבת העיתונאים לבוש פפיון וקעקועי נמר. שרברב שהפך את הלחימה לדרך חיים, סינדרלה של דור שמחפש מודל באמצעותו יוכל להגדיר מחדש את הגבריות שלו.
איך מנצחים אגדה?
לתוך התנגשות השביטים הזו אנחנו הולכים להיזרק ביום ראשון לפנות בוקר. דור ישן מול מודל חדש. הכבוד הברזילאי מול הגאווה האירית, היברידי מול ביוני. מי ינצח? זאת שאלת מיליון הדולר, ותכל'ס, כל מי שלא מונע ממקום רגשי שמזוהה עם אחד מהשניים לא באמת יודע. לשניהם כוח לייצר נוק אאוט. אלדו יותר מתפרץ, קונור יותר ארוך, זה שולט בקרקע, את זה הורידו מספר פעמים בודדות לרצפה, לאחד יש יותר ניצחונות אבל השני נמצא בתוך מומנטום חיובי.
אז מה עושה את קונור מקגרגור כל כך טוב ואיך הוא יכול לנצח את אלדו? ואיך אלדו יוכל "לכבות" את השביט של מקגרגור?
1. קרב סגנונות
באופן כללי ישנם שלושה סוגים של סגנונות לחימה, או טמפרמנטים של לוחם אם תרצו לנסח את זה כך: מובילים – כאלו שדוחפים קדימה, אגרסיביים, מצמצמים מרחב ומנסים לייצר פתיחה של מהלכים (ואנדרלי סילבה, מארק האנט); קאונטריסטים – כאלו שמחכים להתקפה של יריב ומגיבים עליה (אנדרסון סילבה); ולוחמים סימולטנים – כאלו שיודעים לעשות את שני הדברים, לייצר מגמה קדימה אבל להגיב להתקפות היריב תוך כדי. קונור, ניחשתם נכון, באופן מובהק מייצג את הסגנון השלישי, לוחם מורכב ואפקטיבי בטירוף.
אלדו עושה קציצות מהיריבים שלו בגלל שבדרך כלל הסגנון שלהם הוא כזה שמאוד מתאים לו. אלדו עובד מול סטרייקרים או מול מתאבקים, כאלו שנכנסים לתוך הטווח שלו, והוא מגיב אליהם כמספר 2 מהקטלניים שיש. הוא מלחיץ את היריבים שלו ואז מחכה להם בדרך כלל כשהם נכנסים לתוך הטווח שלו ומשבית אותם.
כשאלדו עובד מול מספרי 2, גם אם לא הטכניים או הטובים ביותר, הוא כבר נראה פחות אפקטיבי, עדיין מנצח, אבל לא בנוק אאוטים המטורפים שאנחנו רגילים לראות מול מתאבקים שצוללים לרגליים שלו, או סטרייקרים שבאים אליו. הבעיה היא שמקגרגור מכיר את הטריק. ככה הוא טומן מלכודות, הולך קדימה מספיק כדי לפתות את החבר'ה להיכנס לטווח הקטלני שלו, יוצא טיפה כדי לתת להם לפספס ומחכה לאסוף שאריות של כבוד ועצמות. במשחק שבין הסגנונות, הסגנון של קונור מורכב ונותן מענה טוב יותר מהסגנון של אלדו.
2. הנשק של קונור
קונור מקגרגור נלחם כשמאלי, מה שהופך את הקרב מולו ליותר מורכב מבחינה טכנית, עניין של שינוי זוויות והרגלים ומעבר לזה, מאז פלוריאן אלדו לא עלה מול שמאלי. תנסה לקחת נהג מרוץ ולתת לו להתחרות על אוטו אנגלי, כשההגה בצד ימין, בעיה. קונור מצד שני יודע להסתדר טוב מאוד, הוא רגיל להתמודד מול ימניים כל הזמן. מה שהופך אותו ללוחם מוביל ואגרסיבי זה פיתוח של משחק הבעיטות שלו. לקונור מספר מהלכי מפתח שהוא עובד איתם ממש, אבל ממש טוב. הוא משתמש בבעיטות קדמיות ובעיטות צדיות לכיוון הבטן והברכיים כדי לקחת מחיר פיזי מהיריבים שלו.
זה גם גורם למתמודדים מולו לפחד לקחת אותו לקרקע (אף אחד לא רוצה לצלול לתוך כף רגל שבאה לתוך הפרצוף), אבל מכין מאוד טוב קומבינציות המשך. קונור ממשיך לתוך בעיטות בקפיצה עם השפעה ברורה של עולם הטאיקוונדו, לברך בקפיצה שאנחנו רואים בעולם האגרוף התאילנדי -
או סתם מפנק באיזה מרפק -
או אגרוף ישיר.
היכולת הזו ללכת קדימה דרך הבעיטות פותחת לקונור את המשחק. כשבאים אליו חזרה הוא מחפש את האגרוף האחורי החזק שלו. או שהוא נותן ליריבים לפספס ויוצא, או שהוא מגיב בסנוקרת (אפרקאט – אגרוף שמגיע מלמטה),
ולבסוף כשהיריבים מנסים לזוז מהבעיטות, הוא תופס אותם עם בעיטה מסובבת. המשחק הטכני של קונור הוא משחק די מושלם; הוא שחקן שח אגרסיבי שיודע לקרוא כל מהלך של היריב על הלוח ולהתאים לו מהלך נגדי.
3. היתרון של אלדו
אלדו חזק, ממש חזק. מעבר לזה שכל מי שנפגש איתו אומר שהוא נפגש עם משאית, הוא יודע לתזמן את ההתקפות שלו בצורה כירורגית. האפרקאטים שלו -
והברכיים שלו -
עושים נזקים אדירים ליריבים. כל מי שמנסה להתקרב ולתפוס את אלדו מקבל מכה שמגיעה מלמטה למעלה, ואוספת את היריב על הדרך למיון. כשהוא בתוך הפוקט (האזור שבו אפשר להחליף מהלומות לאחר שהטווח נסגר) הוא מצליח לייצר מבול של התקפות ידיים' שאם אחת מהן פוגעת דברים רעים קורים. רק בשביל לסבר את האוזן, באחד הקרבות האחרונים שלו אלדו התקיף יריב (הזומבי הקוריאני שמו, כי אתה יכול להפוך אותו לצמח והוא לא יפול לקנבס). הזומבי הרים יד להגן, המכה פגעה ביד, והכתף של הזומבי יצאה מהמקום.
הזומבי המשיך לבית החולים הקרוב להרכבה מחדש. כזה חזק אלדו. אתה לא רוצה להכנס איתו לקרב מהלומות ששני הצדדים פשוט מחליפים מהלומות, כמו שכבר יצא למקגרגור לעשות עם לוחמים נחותים יותר.
הבעיטה האחורית (לוקיק אחורי) של אלדו היא אחת החזקות, פאונד טו פאונד, בעולם הלחימה. אם אלדו יצליח לשתק את הרגל הקידמית של מקגרגור, בלי לשלם על זה יותר מדי, ודרך שם לחדור לגוף של מגרגור (עם אותה הבעיטה) ו"לקחת מחיר" פיזי ומנטאלי בסיבוב הראשון והשני, זה משהו שיכול לשנות את הקרב. עד עכשיו היה נראה שלמקגרגור לא אכפת לחטוף איזו אחת או שניים במהלך הקרב. הוא בונה על נוק אאוטים בסיבובים הראשונים. אבל אם הקרב ימשך יותר משני סיבובים, ומקגרגור לא יגן על הרגלים, הוא לא יוכל להשתמש בהן לחדור לתוך המרחב של אלדו, ולצאת ממנו בזמן. זאת נקודת מפתח לכל הקרב.
האלמנט האחרון הוא משחק הקרקע של אלדו. אלדו אמור להיות מהטופ בעולם במשחק קרקע. המאמן של מקגרגור, שהוא החגורה השחורה האירית הראשונה ב-BJJ, יכול לעשות את התואר הראשון שלו אצל פרופסור אלדו. אני כותב "אמור להיות" כי אלדו לא ירד לקרקע כבר עידן ועידנים. אף אחד לא באמת סגור על מה קורה שם, הוא יכול לקחת את מקגרגור אם הוא צריך? (ראינו שמאנדז לקח את מקגרגור לקרקע כמה פעמים אבל לא הצליח ליישם כלום). ואם הוא יקח, מה הוא יעשה? לי נראה שיש לאלדו יתרון ברור על הקרקע, אבל עוד פעם זאת כבר ארץ ההשערות. וכמו שאומרים בלחימה "השערה זאת האימא של כל הפקשושים".
פסיכולוגיה בגרוש, כוחו של הגוף ומה שביניהם
מומנטום חיובי הוא כוח מכריע. ולקונור יש את המומנטום. הוא על רצף נצחונות, הוא בתוך הזון, דיינה וויט היה מוכן לעשות לו טובה על הטראפיק שהוא מייצר. מצד שני הוא הופך להיות קצת שחצן. אף אחד לא יודע אם זה חלק מהמשחק או שהוא באמת עף על עצמו. שני דברים כן בטוחים. אחד - הוא עיצבן את אלדו. בואו נגיד שאני לא הייתי קופץ מעל גדר כדי לשים את הפנים שלי בתוך הפנים של הברזילאי הנחמד הזה, בטוח לא כדי לקרוא לו בשמות. שניים - אלדו זה לא בן אדם שאתה יכול להרשות לעצמך להיות חפפן איתו. אם תפספס במילמטר, אתה תרגיש את זה אחר כך כשתתעורר במיון. האם קונור מעצבן אותו בכוונה כדי להוציא אותו מריכוז, האם השתן עלה לו לראש? זה סיכון מחושב או סתם רולטה ברזילאית? ימים יגידו.
מצד שני, אלדו לא נלחם כבר הרבה זמן. אחרי 7 שנות שליטה מוחלטת בקטגוריה, אולי הוא כבר עייף? הרבה אומרים שהפציעות המרובות שלו, הן למעשה התחמקויות מהקרב הזה. אולי הוא מרגיש שאין לו מה לחדש מול מקגרגור? אנחנו יודעים שאלדו יכול להחזיק 5 סיבובים אבל יודעים גם שלקראת הסיבובים הרביעי והחמישי מכל הדלק שלו מתרוקן והכוח המתפרץ האגדי שלו יורד. מקגרגור? אף פעם לא הגיע לאיזורים האלו בקרבות. אז מה יותר חזק, הרצון להחזיר את הכבוד ולהחזיק בשלטון, או הדם החדש המבעבע, שרוצה את השם שלו בכותרת של אגדות הוליוודיות?
מה שבטוח שניצוצות יעופו, ואנחנו נצפה באחד הקרבות, שיגדירו את מלך המלכים של עולם הלחימה החדש.
על הכותב: ערן ברט, לוחם MMA מקצועי בעברו, בעל חגורה שחורה בגיגוגיטסי ברזילאי וגיוגיטסו יפני, מדריך לחימה וקרב מגע בכיר במסגרות ממלכתיות וצבאיות. בעל מכון להכשרת לוחמים בתחומי הג'יוג'יטסו הברזילאי, ה MMA וקרב פנים לפנים. http://www.mma-israel.com/