באוקטובר האחרון כשהוכרז הקאמבק של רונדה ראוזי, התייחסתי כאן לשאלות הבוערות שעלו ממנו. אמ;לק: השאלה העיקרית היתה איזו רונדה נקבל מבחינה מנטאלית, והתשובה שקיבלנו הייתה - לא פחות מטראגית. לאחר בלאקאאוט תקשורתי ראשון מסוגו בשבועות שלפני הקרב, בו היא קיבלה אישור חד פעמי חסר תקדים שלא לעשות קידומים ותקשורת בכלל, רונדה עלתה לזירה ונדרסה על ידי אמנדה נונז.
התבוננתי היטב בשפת הגוף של רונדה בשקילה הרשמית, ובזאת שנערכה לקהל, וכמובן בעלייה לאוקטגון. אמנם בשקילה היא נראתה רע מאד, אבל זאת עוד אפשר ליחס לחיתוך המשקל. בדרך לאוקטגון היא נראתה גרסה חטובה ומפוקסת של עצמה. ואז הגיעה המכה הראשונה של נונס שנכנסה, וקיבלתי את התשובה באופן אבסולוטי: רונדה במצב פוסט טראומטי שלא רק שלא טופל, אלא טופל בצורה שרק החמירה את המצב.
אני רוצה לתת ריספקט לדומיננטיות של נונז, אלופה ראויה באמת מבחינת יכולת וגם האופי הכובש. זה שהיא האלופה הלסבית הראשונה של ה-UFC גם מוסיף לחשיבות ולעניין בה. אבל זה לא היה קרב, זה היה אתלטית על שמפוקסת בלהשמיד את מי שעומדת מולה, מכניסה מכות רצח לילדה מבוהלת ואבודה, שלא מבינה למה המציאות מתאכזרת אליה כל כך. 48 שניות של טרור מתמשך בו רונדה רק מנסה להישאר לעמוד כשהיא חוטפת פצצה אחר פצצה ללא שום מגננה, ללא תזוזת ראש, כלום . הלם ושיתוק מערכות מוחלט ממי שהייתה עד לפני שנה וקצת הלוחמת הכי דומיננטית בהיסטוריה, ומי שג׳ו רוגן אמר עליה שהיא יכולה לנצח חצי ממחלקת הגברים במשקל שלה.
יכול להיות שזו הפעם האחרונה שראינו את רונדה באוקטגון, מיד לאחר ההפסד היא נעלמה וכמובן שלא הופיעה למסיבת העיתונאים. ההתנהגות הזאת של ראוזי הביאה עליה הרבה ביקורת וכעס. מדובר בדמות הכי טראגית של הספורט העולמי בשנים האחרונות. סיפורים על תלות רגשית מוחלטת במאמן שלה ועל התעללות רגשית שהוא מעביר אותה על בסיס קבוע כבר צפים ברשת. העובדה שברור שהיא לא למדה כמעט דבר מההפסד הקודם גם טכנית ובוודאי שלא מנטלית, ביחד עם העובדה שפוטנציאלית היא עדיין הלוחמת הכי טובה ב- UFC, יכולים להפוך את הסיפור של רונדה לסרט הוליוודי מהסוג של רוקי. אבל כדי שאתמול יהיה רק אמצע הסרט ולא הסוף, רונדה חייבת להיפטר מהסביבה הרעילה של אדמונד טרבאדיאן המאמן, ולהתחיל לעבוד עם פסיכולוג ספורט. אם היא לא תעשה את זה - לא אתפלא אם יום אחד היא תתאבד.
ומדמות טראגית אחת לשנייה. לאחר שהקדשתי את הטור הקודם שלי ללמה קודי גרברנט ינצח את דומיניק קרוז, החלטתי שלא לשים כסף בסוף רק כדי לראות את קודי מנשל את קרוז מהחגורה בקרב נפלא. קרוז עשה מה שקרוז עושה תמיד, אבל כפי שכתבתי בדיוק, קודי מהיר מספיק וחזק מספיק כדי לפגוע וכשהוא פוגע הכול משתבש וזה מה שקרה לקרוז.
ל-UFC יש כוכב חדש בידיים והקרב הבא של קודי יהיה נגד האקס אלפא מייל, האיש שבגד ועזב את הקבוצה, טי ג׳י דילאשו, שנלחם גם הוא הערב וניצח בצורה דומיננטית מאד את מי שנראה עד אתמול בלתי ניתן לעצירה - ג׳ון ליניקר. יהיה קרב אש.
2016 הייתה שנה מטורפת לענף, עם המון סיפורים נפלאים: המכירה של ה-UFC ב-4 מליארד דולר, עלייתו של קונור מקרגור לדרגת אולי שותף, מייקל ביסבינג משתלט על תואר הבינוני, ג׳ון ג׳ונס ממשיך להסתבך, ולסיום - קרוז מפסיד את החגורה ורונדה ראוזי מתפרקת לגורמים לאחר 13 חודשים מההפסד האחרון.
תנו לי עוד מזה ב2017.