מאז ומעולם התיימרו המשחקים האולימפיים להצית את הדמיון ולגרום לנו לחלום להגשים את עצמנו. לא לחינם סיסמת האולימפיאדה בלונדון היא "Inspire a Generation" (להעניק השראה לדור שלם), זה מה שהבריטים מקווים להשאיר אחריהם כשהלפיד הסופר מגניב שלהם יכבה. על פניו לא חסרות דוגמאות כבר כעת, כשעברנו רק חצי דרך במשחקים הנוכחיים, כדי שהמטרה הזאת תתגשם. אלא שבין ההיסטוריה של מייקל פלפס לזו של מיסי פרנקלין, בין הסנסציה הליטאית בת ה-15 לסילון הג'מייקני על מסלול הריצה, הסיפור המרגש באמת שייצא מלונדון 2012 הוא זה של מי שעל פי כל קנה מידה ספורטיבי רגיל בכלל לא היה אמור להיות בה.
הטראומה שהולידה אלוף
אוסקר לאונרד קארל פיסטוריוס נולד ב-1986 בדרום אפריקה, וכבר ברגע שיצא אל העולם הובן שצפויים לו חיים מאתגרים. התינוק של הנקה ושילה פיסטוריוס יצא אל אוויר העולם ללא עצמות השוקית בשתי רגליו, תופעה נדירה שחייבה קטיעה של הגפיים התחתונות ממפרק הברך ולמטה כבר בגיל 11 חודשים. אבל אוסקר הקטן לא התכוון לבלות את זמנו ברחמים עצמיים, למעשה זו בדיוק האופטימיות חסרת כל ההיגיון הזו, שהובילה אותו לקחת את הנכות ולהפוך אותה לגורם שמדרבן אותו להמשיך קדימה.
פרוטזות מיוחדות הותאמו עבור פיסטוריוס והילד הפעלתן מיהר להשתלט עליהם ולעסוק באהבה הגדולה באמת שלו: ספורט. "בכל בוקר כשהייתי קם אמא הייתה אומרת לאחי ללבוש נעליים ולי את הרגליים", נזכר פיסטוריוס. "כך נולדתי וגדלתי, לא ידעתי שיכולה להיות אפשרות אחרת". חמוש בראיית העולם הזו הפך הילד הצעיר לספורטאי בחסד עליון: הוא הצטיין בטניס, כדור מים והיאבקות. ובגיל 11 התקבל לנבחרת הרוגבי של בית הספר. שש שנים מאוחר יותר יוביל אותו השיקום מפציעה חמורה על מגרש הרובי להתנסות בתחביב חדש: ריצה.
אחרי תקופת התאקלמות קצרה הבין פיסטוריוס שמצא סוף סוף את ייעודו הספורטיבי, והקדיש את עצמו לשנה של אימונים מפרכים לקראת המשחקים הפאראלימפיים באתונה 2004. בתחרות הגדולה הראשונה בחייו הגיע מי שזכה לכינוי "בלייד ראנר" שלישי בריצת 100 המטרים לקטועי גפיים. במוקדמות ל-200 מטרים התחוללה מיני דרמה כשפיסטוריוס מעד ונפל על המסלול, אבל הצליח לקום ולזכות בכרטיס לגמר, שם כבר איש לא הצליח לעצור אותו. הדרום אפריקאי עצר את השעונים על שיא עולם מדהים של 21.97 שניות, כשהוא מקדים אצנים אמריקאים עם רגל אחת בריאה. חשבתם שהוא יעצור כאן? טעיתם כמובן. באליפויות העולם של 2005 ו-2006 שבר פיסטוריוס בכל פעם מחדש את השיא ל-200 מטרים וב-2007 הפך לראשונה בהיסטוריה לאיש שמחזיק בשיאי עולם ב-100, 200 ו-400 מטרים במקביל.
לשחק במגרש של הגדולים
ברגע שהמסגרת הנכה הפכה קטנה עליו, החליט פיסטוריוס שהגיע הרגע לשבור את המחסומים ולהתחרות עם האתלטים הבריאים הטובים בעולם. כמו בכל מקרה אחר בעבר אצל האיש בעל האופטימיות הנצחית, גם כאן ההחלטה והביצוע היו כמעט מידיים. שבועות ספורים לאחר אליפות העולם הפאראלימפית הוא החל להתכונן במלוא המרץ לבייג'ינג 2008. כאן, לראשונה, נראה היה שהאמביציה של פיסטוריוס לא תספיק. במבחנים הדרום אפריקאים לקראת האולימפיאדה הוא נכשל בניסיון להשיג את הקריטריון לריצת ה-400 מטרים וגם בזה בו ניסה להיכנס לנבחרת השליחים האולימפית. אלא שהקרב הקשה באמת לא חיכה לפיסטוריוס על המסלול, אלא בבתי המשפט.
במוקד המחלוקת המשפטית עמדו "רגלי הצ'יטה" - הפרוטזות עשויות סיבי הפחמן בצורת מגלשי סקי מעוקלים, המשמשות את פיסטוריוס במהלך התחרויות. הטיעונים נעו בין החשש לכך שפיסטוריוס עלול לפגוע במתחרים אחרים באמצעות הפרטוזות לבין הטענה שהן מעניקות לו יתרון ספורטיבי לא הוגן על פני מתחריו. "חלק מהטיעונים כל כך חלשים, שזה אפילו לא מתסכל אותי מעט", טוען האצן. "אני כבר רגיל להתמודד מול האמירות האלה, ומעולם לא ניסיתי להסתיר דבר. אני אומר לאנשים: 'קדימה, עשו את הבדיקות שלכם'. אבל חלקם פשוט מנסים ללבות את השערורייה כדי למנוע ממני להתחרות".
לטענת מומחים לביומכניקה היתרון הטכנולוגי של פיסטוריוס בא לידי בעובדה שהוא הרץ היחיד בעולם שמצליח לעבור את החלק השני של ריצת ה-400 מהר יותר מהחלק הראשון. הסיבה, לגרסתם, טמונה בלהבים הקלים יותר מרגליים אנושיות שמאפשרים לו להניע את רגליו מהר יותר. בנוסף היעדר מסת השרירים ברגליו והאלסטיות הלא טבעית של רגליו, מייצרות מצב בו הוא מתעייף פחות ויכול להמשיך לרוץ באותו קצב לאורך זמן. "יש כל כך הרבה אינפורמציה וכל כך הרבה מדענים", קובע הדרום אפריקאי. "לכל אחד יש דעה וכל אחד מתנהג כאילו הוא מומחה בתחום. אני מקווה שיום אחד נתגבר על זה ונבדוק את העניין הזה לעומק אחת ולתמיד. מומחים תמיד יגידו דברים שאנשים רוצים לשמוע כשדוחפים להם מיקרופון. אני משתדל להתעלם מזה".
ואכן, במקביל למאבק המשפטי הארוך שניהל מול התאחדות האתלטיקה העולמית, המשיך פיסטוריוס להילחם גם על המסלול. אחרי שבית הדין לערעורים בספורט קבע כי הוא רשאי להתחרות בכל מסגרת שהיא, הגיע "בלייד ראנר" בשנה שעברה לאליפות העולם בדאגו, קוריאה, בכדי להשיג את הקריטריון שחמק ממנו ארבע שנים קודם לכן. כח הרצון הבלתי נגמר ניצח גם הפעם. פיסטוריוס העפיל לחצי הגמר ב-400, הוסיף מדליית כסף עם נבחרת השליחים הדרום אפריקאית, והבטיח סופית את השתתפותו בלונדון 2012.
השמיים הם הגבול
בין אם אתם בצד המתנגד או האוהד את פיסטוריוס, קשה להתעלם מההיסטוריה שהתרחשה על המסלול בלונדון בשבת האחרונה (4.8), כשהאצן קטוע הגפיים תפס את מקומו על המסלול במקצה המוקדמות הראשון לריצת 400 המטרים. פיסטוריוס חצה את קו הסיום במקום השני עם תוצאה של 45.44 שניות, שמשמעותה שיא אישי וכרטיס למקצה חצי הגמר שיערך היום (ראשון, 5.8). במקביל הוא צפוי להשתתף גם בריצת השליחים, לאחר שהתאחדות האתלטיקה הדרום אפריקאית הודיעה רשמית על הכללתו בנבחרת הרצים היוקרתית.
הסיפור המדהים של פיסטוריוס נמצא עדיין בעיצומו, בגיל נראה האיש המהיר ביותר בעולם ללא רגליים כמי שיכול לכבוש עוד שיאים רבים. בבית המשפט נמשך עדיין הדיון הארוך בעניינו, ועל המסלול לא ברור האם יוכל למרות הכל לעמוד בתחרות מול הספרינטרים הטובים בעולם, ולהגיע לפודיום. אלא שבהשוואה לקשיים שהצליח האיש מעורר ההשראה הזה לעבור, נראים האתגרים האלה אפשריים בהחלט. ככה זה כשהמוטו שלך הוא: "אתה לא מוגבל על ידי המוגבלויות שלך, אתה יכול בזכות היכולות שלך". אף אחד לא יוכל לומר לך לעולם שזה לא אפשרי.