בדוק שלא היינו צריכים את הדאווין של אלירז השפיץ מבית האח, בשביל לגלות שוב כמה אנחנו מתוכנתים אחרת מאותו מגזר שצורך טמפקס ופוסטינור. מלבד אובר מניירות, מצבי רוח סוערים בקצב והתכלבתות שגרתית בין אחת לשנייה, ישנו עוד אלמנט שגם בו אנחנו שונים ושוב משאירים עליכן עשן סמיך של עליונות: היכולת שלנו לבצע סולחות בקצב בו אתן מאבדות עוד חברה לעיזבון, רק בגלל שהיא העירה לך שגם סושי, אם בולסים אותו בכמויות, עף בסופו של דבר לירכיים.
בדיוק כמו שרבבות של ג'אנקים של ריאליטי צללו על הסולחה המתבקשת בין שני הזכרים הבולטים במלונת האח הגדול, כך גם הגיחה לה התובנה המתבקשת: אין לנו שום בעיה לפתור כל סכסוך בחיבוק נטול אסתטיקה של גורילות בערפל. אבל אתן, נשים יקרות, אתן לא זכיתן לגן תעצומת הנפש של הגברים – והביצ'יות חוגגת. בכדי להמחיש את הבולשיט ולגרום לכם להבין מה גורם לנו לפזר את האגו ולהושיט יד ללחיצה, ומה גורם לכן לעוד התחרפנות שסופה מרמור קשה וניתוק הקשר, שיגרתי מספר תרחישי ריב ופתרונות הנהוגים אצל שני המינים.
התרחיש: חבר טוב עושה עיניים לחברה שלך
הפיתרון הגברי: ניפוח החזה בגאווה ושיחת הצבת גבולות. מכיוון שגם קרקעית הכנרת באוגוסט לא יכולה להשתוות לרדידות שלנו, אז בטוח שאין שום דבר שאנחנו צריכים יותר מאישור גורף שהבת זוג שלנו היא כל כך שווה שאפילו החבר'ה הקרובים לא יכולים למתן את התלהבות ממנה. אז במקום לגרות את הקריז ולצאת שלא לצורך על החבר, אנחנו קודם כל מזריקים את המחמאה הסמויה ואז סוגרים את הביזנס בשיחה מחוספסת ובהצבת גבולות ברורים של מה מותר ומה אסור בהתנהלות עם החברה שלנו. לבסוף אפשר להגיע לפשרה ובמקסימום להבטיח לצרוב לו עותק של קלטת הסקס הבאה שנצלם בקרוב.
הפיתרון הנשי: קנאה אובססיבית וגלות ממושכת. במקרה ההפוך – מישהי מתחילה לפרטט עם בן הזוג שלך – התוצאה המידית היא פרץ קנאה חסר פשרות שמוביל להתנתקות חד צדדית בלי אופציה למשא ומתן. ככה זה עובד; לא משנה כמה את שאפה וכמה סיליקון תקעת מתחת לגרגרת, כאשר מדובר בנוכחות של עוד יצור אטרקטיבי בחדר את הופכת להיות ליותר זועמת מאחרוני הפונדמנטליסטים. וכשזה מגיע לאיום בסיסי על הגבר אותו את מגדירה כבן זוג, ההתחרפנות יוצאת משליטה; חברה שתעז לעבור את שביל החצץ שסימנת לה – הכולל לחיצת יד קרה עם העומד לצידך ודו שיח רשמי ומנומס – תזכה כמובן למבטי ביץ' מהירים, כל הדרך להשלכה מהירה מחייך.
התרחיש: חבר שלך ואתה דלוקים על אותה בחורה
הפיתרון הגברי: חלוקת השלל. חלום האורגיה ההמונית ששניכם מטפחים מימי הטרום חובה עוד יכול להתקיים, כך שאין שום צורך למהר ולהעיף את מטבע ההגרלה לאוויר. הסבירות ששני חברים טובים ירצו להתחרע על אותה צלחת היא נפוצה כמעט כמו גברים שמנהלים בניהם שיחת טלפון של פחות משלוש דקות, מה שאומר שעל כל קוזינה ברדיוס הקרוב יהיה ביקוש אצל שניכם ואצל כל מי שעלה לבר מצווה ונמצא עכשיו באזור. גם פה אין שום צורך בדרמות, ריבים או שימוש קוטל בחפצים חדים, אצלנו העסק הוא פשוט: בודקים אחד עם השני מי יותר זקוק לחיבה אנושית ומי האחרון שנתן פה עבודה ואז מסיימים את הסאגה בכיף מגושם ופינוי מהדרך לחבר שזכה בשלל – לא לפני הבטחה גורפת לטפטף את חזון האורגיה מתי שאפשר.
הפיתרון הנשי: שליפת ציפורניים והוצאת דיבה. אם אדם לאדם הוא זאב אז ביץ' לביץ' היא תפלץ פרהיסטורי, כי באמת שאין גבול לציפורנים המושחזות ברגע שמתחילה תחרות על תשומת לב של גבר. בדיוק כמו בג'ונגל גם בזירת ההתגוששות הזו אין שום חוקים והכול נלעס. ותרו על מונחים כמו פרגון וניסיון להגיע לפשרה הדדית וקבלו במקום קרב בוץ מילולי, מבטי שנאה ותחרות מי מצליחה ללכלך על השנייה קודם אצל כמות גדולה יותר של אנשים. פיצוץ על תחרות זכרים מסמנת את המפץ הגדול בכל חברות סולידית בין שתי נקבות, והסיכויים לסולחה קלושים הרבה יותר מהסיכוי להשיג שלום אזורי.
התרחיש: אחד החברים שכח את יום ההולדת שלך
הפיתרון הגברי: פלייסטיישן. בנות, הנה סקופ: הדבר האחרון שאנחנו מחכים לו זה ס.מ.ס מזל טוב מהחבר'ה. ימי הולדת וכל מיני מאורעות מאולצים אחרים לא ממש מעניינים לנו את התחת ובטח שלא ישמשו כפקטור מינורי בחברות שעירה בין גברים. שכחת את היום הולדת שלי? באסה לגמרי אחי, אבל לא מדובר בשום דבר שביקור אצל חשפנית או איזה דרינק עליך לא יכול לפתור אפילו אם זה חודש אחרי. לא דרמה ולא בטיח – מקסימום התנצלות עילגת שתיפטר בלאטמת חיבה על העורף ובהמשך הסתערות משותפת על הפלסטיישן.
הפיתרון הנשי: אין מחילה ואין סליחה. לא משנה עם הבחורה הייתה בקומה, שליחות באפגניסטן או איבוד זיכרון סלקטיבי, אין שום חירטוט שיכול לעצור את הגוג ומגוג של העלבון הקשה – כזה שיבעט את החברה השכחנית היישר למחוזות ההתעדכנות פעם בחצי שנה בפייסבוק. לצד חיבה לדברים מתוקים רגע אחרי החתונה, מרבית הצ'יקס סובלות מרגישות יתר ובציפייה לא ריאלית מכל החברות המזויפות שלהן לספק את הקיטש הדרוש בזמן ימי הולדת ושאר חגיגות. ברגע שמישהי פקששה במסדר, העקב בתחת בדרך החוצה משנים של חברות אמיצה הוא חד מתמיד ונטול אופציות למחילה.
והמסקנות:
הדוגמאות המוחשיות שניפקתי פה הם רק הקצף שמעל לאספרסו, והאמת היא שאם אתן רוצות להאשים מישהו בחוסר יכולת שלכן לבצע סולחה, אתן יכולות רק להביט למרומים. בדיוק כמו שאתן קיבלתן את הסקילס להקשיב ולברבר בלי הפסקה על הדברים הכי לא מעניינים בפלנטה, אנחנו זכינו ביכולת להיות חפיפניקים וקלילים בכל מה שקשור ללב רחב ומתן סליחה, אפילו אם נצעקו דברים קשים או סתם סינונים ארוכים.
בדוגרי, קצת קשה להאשים אתכן. אנחנו רגילים לתת את התחת אחד בשביל השני במארבים ולהסניף זיעה משותפת באוהלי שטח, בזמן שאתן מטפחות את הקנאה והריכולים בעוד צביעת לק במשרד – ולכן אין לנו בעיה לפתור הכול בטפיחת חזה ברברית ונטולת דוקו דרמה של צ'ילבות, דמעות וסכסוכים של שנים שמובילות לנידוי חברתי ולבדידות מעיקה. אז נשים, פנצ'רו את בלון האגו ושרפו את המדריך לביצ'יות למתחילות, שלפו דמעה מזויפת ועופו לחבק את המסוכסכת התורנית – והכי חשוב: תלמדו מאתנו מהו הערך של חברות אמיתית והיכולת לסלוח.
>> חבר שלו שכב עם חברה שלו, אבל הוא החליט לסלוח לו. נועם ליפמן מוכיח שחברות אמיתית בין גברים חזקה מכל אישה