יש פתגם ישן שאומר: "מה שעולה למעלה, חייב לרדת למטה", וכששון אטווד, אחד מברוני הסמים המוכרים בארה"ב היה בשיאו - הוא היה הכי גבוה שאפשר לתאר - ומשם הנפילה הייתה רק עניין של זמן ובהתאם.
לפני כמעט 20 שנה אטווד הוגדר בתור ברון האקסטזי הבולט בארה"ב, וכמי שנהג להפיץ את הסם הכימי במסיבות ברחבי המדינה ולהרוויח מיליוני דולרים. אבל כשהמסיבה נגמרה והחיים הנוצצים שהכיר נעלמו - הוא מצא את עצמו נלחם על חייו באחד מבתי הסוהר האלימים ביותר בארה"ב.
למרות העיסוק שהפך אותו למוכר בכל בית בארה"ב, אטווד התחיל את חייו בצורה נורמטיבית למדי: הוא נולד בצ'שייר שבבריטניה, ועבר לארה"ב רק אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה. כשהגיע לניו יורק בתחילת שנות ה-90, הוא מצא עבודה בתור בנקאי השקעות, ותוך חמש שנים הפך לברוקר הכי מצליח במשרד.
"באותה תקופה הרווחתי חצי מיליון דולר בשנה, היה לי צוות, מזכירה, הכל", סיפר בעבר. "בשנות ה-20 לחיי היה לי מספיק כסף בשביל לפרוש. והפכתי די מהר למיליונר". למרות הקריירה המצליחה שלו וגינוני החיים הנובורישים שסיגל לעצמו, אטווד מעולם לא שכח את האהבה שלו למסיבות הרייב הבריטיות של אותה תקופה, ומהר מאוד הוא החל להפיק רייבים בחוף המזרחי של ארה"ב – ועם המסיבות, הגיעו גם כדורי האקסטזי.
אטווד סיפר שבתחילת דרכו הוא היה מביא כדורי אקסטזי מלוס אנג'לס, כמה אלפים בכל פעם. תחילה, הוא היה מחלק אותם בחינם, ולאט לאט, כשהמסיבות שלו הפכו לפופולריות, הבין שיש כאן יופי של עסק צדדי. "פתאום כולם רצו להיות חברים שלי", סיפר בשיחה עם כתבי אתר האינטרנט Unilad. "מהר מאוד כל מה שלמדתי בתואר למנהל עסקים נכנס לפעולה; הייתי מביא אלפי כדורים מלוס אנג'לס למסיבות של עשרות אלפי אנשים, מאות אנשים עבדו תחתי והיה לי צוות שלם של שומרים חמושים. מהר מאוד הבנתי שאני צריך עוד ועוד אקסטזי - אז שלחתי אנשים להולנד שיבריחו משלוחים של עשרות אלפי כדורים".
מאיגרא רמא
אטווד סיפר שבתחילת שנות ה-2000 היה קל יחסית להבריח אקסטזי ממדינה למדינה כי רשויות האכיפה עדיין לא ממש הכירו את סם המסיבות: "זה היה בסוף שנות ה-90, זאת הייתה תקופה אחרת לגמרי", הוא נזכר. "שוטרים וסוכני מכס לא ממש ידעו איך אקסטזי נראה, והייתה לי מבריחה אחת שתפסו אותה במכס והפקיד לקח את הבקבוק שבו היא שמרה את הכדורים ושאל אותה 'מה זה?'. היא ענתה לו 'ויטמינים' ואז הוא פשוט נתן לה לעבור".
לאורך השנים אטווד הרחיב את עסקיו אל מעבר לחוף המזרחי של ארה"ב והגיע עד לאריזונה שבדרום המדינה, שם הוא פגש לראשונה את הכנופייה ששמרה עליו מפני ארגוני פשע אחרים. "באותה תקופה שמרו עלי מתנקשים מכנופיית הניו מקסיקן מאפיה", סיפר אטווד. "הכרתי אותם לראשונה כשהבאתי אקסטזי למסיבה שנערכה באיזו דירה. אני זוכר שעמד שם לידי בחור ממוצא מקסיקני כשלפתע נכנס למקום שוטר ואמר לכולם: 'עצרו הכל! אף אחד לא הולך לשום מקום'. פתאום המקסיקני שלף אקדח, כיוון אותו לראש של השוטר ואמר לו: 'לא אחי. אתה זה שלא הולך לשום מקום'.
תוך שנייה כל באי המסיבה ברחו מהמקום. אני זוכר שרצנו אני וכמה מהעובדים שלי למכונית ואז שמענו שלוש יריות. התחלנו לנסוע, ופתאום המקסיקני דפק לנו על החלון וצעק: 'תפתחו את הדלת!'. הכנסנו אותו וברחנו משם. כשהכל נרגע, הוא אמר לי שבגלל שאני וחברים שלי הגנו עליו ועזרנו לו להימלט - אז הוא והאחים שלו ישמרו עלינו", סיפר אטווד.
הניו מקסיקן מאפיה, זו שפרסה את חסותה על אטווד, היא כנופייה שנוסדה בשנות ה-70 והפכה עם השנים לאחד מארגוני הפשע האלימים ביותר באריזונה. מעבר לפשע מאורגן וסחר בסמים - פעילי הכנופייה רוצחים מתחרים, חוטפים אנשים, סוחטים אנשי עסקים ואפילו סוחרים בבני אדם. אותם אנשים כאמור הפכו להיות החברים הקרובים ביותר של אטווד, ובשיחה עם כלי התקשורת בבריטניה, סוחר הסמים לשעבר תיאר את המפגש הראשון והרשמי שלו עם אנשי הכנופייה.
"אני זוכר כשהגעתי לאחוזה שהייתה המפקדה שלהם, והדבר הראשון שראיתי היו הבריונים בכניסה", הוא נזכר. "זו הייתה חבורה של מקסיקנים ענקיים, כולם עם גופיות לבנות, שרשראות זהב וקעקועים. אף אחד מהם לא חייך, כולם הסתכלו עליי במבט של 'מי זה הלוזר הזה?'. כמה שבועות מאוחר יותר, ארגנתי להם אקסטזי למסיבה והם התקשרו אליי באמצע לבקש עוד כי נגמר להם. כשהגעתי, כל הבריונים שלהם חיבקו אותי עם חיוך מאוזן לאוזן וקראו לי 'איש אנגלי'. זה היה הזוי. זו הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי אותם מחייכים", סיפר אטווד והוסיף שבגדול זו הייתה גם הפעם האחרונה בה הוא חייך לפני שהתרסק.
לבירא עמיקתא
ב-16 במאי 2002, הגיעה הדפיקה בדלת ששינתה את חייו. רגע לפני שניגש לפתוח את דלת ביתו אחרי מספר דפיקות, היא עפה מהצירים ואל הבית פרצו שוטרים חמושים. "הם נכנסו פנימה עם רובים וצרחו 'לא לזוז! לשכב על הרצפה!", נזכר אטווד. "קשה לתאר את הרגע הזה במילים, אבל בשנייה שהם נכנסו עם הרובים וצעקו עליי ככה - פשוט עשיתי את מה שהם אמרו לי. הייתי בטוח שאני עומד למות באותו רגע".
אטווד נעצר לאחר שרשויות האכיפה באריזונה הצליחו להקליט אותו במהלך סגירה של כמה עסקאות סמים שביצע כמה שנים קודם לכן. באותה תקופה, הוא לא סחר סמים כבר שנה שלמה, והיה משוכנע שאם לא ימצאו ברשותו אקסטזי או חומרים אחרים, אז הוא לא ייכנס לכלא – אבל הוא טעה, ובגדול .
עשרה עדים הגיעו להעיד נגד אטווד, ולפרקליטות היה מספיק חומר בשביל לשלוח אותו לכלא לכל החיים. לבסוף, הוא נשלח לבית הכלא המחוזי של מריקופה, שם הוא המתין במשך שנתיים לתחילת ההליכים המשפטיים נגדו – עד שלבסוף הודה בהאשמות המיוחסות לו ונידון לתשע וחצי שנות מאסר שבסיומן הוא גורש מארה"ב.
השהות הארוכה בבית הסוהר התבררה להיות אחד האירועים הטראומתיים ביותר בחייו של אטווד, אחרי שסיפר שכנופיות שלטו על כל המתרחש בכלא. לטענתו, ברגע שהגיע לשם לראשונה, הוא מצא את עצמו בעימות עם חברי האחווה האירית: "הם תפסו אותי ואמרו לי שהם רוצים לדבר איתי באחד התאים. בשלב הזה, הגיע אליי האסיר הכי גדול שלהם ושאל אותי למה אני בכלא. פתאום הוא התחיל ממש להתעצבן ושאל אותי אם אני פדופיל. בסופו של דבר, אמרתי להם שאני סוחר סמים והם חשבו שזה מגניב. רק אז הם עזבו אותי לנפשי".
מהר מאוד הבין אטווד שיש היררכיה להאשמות של אנשים בכלא, כאשר האשמות מסוימות הן בגדר גזר דין מוות. לטענתו, חברי כנופיות רצחו אנשים שהואשמו בעבירות פדופיליה והרביצו באכזריות לאנשים היו חלק מתקריות ירי שהיו מעורבים בהן נשים וילדים. מעבר לזה, גם אם לא היית מעורב בעברות הללו - אתה כל הזמן על הכוונת כשאתה מאחורי הסורגים.
"אם מישהו קורה לך אפס, ביץ' או מכה אותך, אז אתה חייב להרביץ לו במקום - אחרת יקרעו אותך; אתה חייב להתקלח, אחרת ירביצו לך כי אתה מסריח; אסור לך לדבר עם סוהרים, כי יחשבו שאתה שטינקר ואז ירביצו לך; ואסור לך לשבת לאכול עם אסירים מכנופייה אחרת כי ירביצו לך. בעצם, כל מה שאתה תופס כמובן מאליו - הוא בסוף חיים ומוות מאחורי הסורגים.
היו לי שני שותפים לתא. אחד היה רוצח סדרתי, השני היה חבר בכת השטן. היה לו קעקוע של פנטגרם הפוך על המצח והוא היה במאסר על רצח שנעשה במסגרת טקס. הבן אדם שתה דם של אנשים ואכל להם את האיברים הפנימיים. תאמינו או לא, אבל הוא היה דווקא הנחמד ביניהם, איכשהו הסתדרנו בסוף".
בהמשך השיחה עם אתר Unilad, אטווד תיאר את הדבר הכי גרוע שראה בזמן שהיה במאסר. "כנופייה אחת רצחה פעיל מכנופייה יריבה עם את חפירה. אחרי שהוא מת, הם ערפו לו את הראש עם האת ושמו אותו במקום מרכזי בכלא, ככה שכל שאר הכנופיות יוכלו לראות אותו. המטרה הייתה כמובן להראות לכולם שהם הכי אלימים, הכי אכזריים והכי משוגעים מבין כולם".
אטווד שוחרר לבסוף בשנת 2007 וגורש לבריטניה, וכיום הוא משוקם לחלוטין, מבין את העוולות שביצע לאורך תקופתו כסוחר סמים ולוקח עליהן את מלוא האחריות: "הייתי בטוח כל הזמן שאני פשוט עוזר לאנשים, שבזכותי הרבה יותר כיף. מאוחר יותר בכלא ראיתי את הצד השלילי של התחום כש-90% מכל האסירים שם הזריקו הרואין ועישנו קראק. אני מודע לכך שאני לא מסוגל לשנות את עברי, לכן עכשיו אני מרבה לשתף את הסיפור האישי שלי – בתקווה שאנשים צעירים לא יעשו את הטעויות שלי וישמרו על עצמם".