1) יהיה את החבר הזה שלא תספר לה שאתה נפגש איתו. זה לא יהיה וטו רשמי מצידה, כולה גלגול עיניים שתזהה בכל פעם ששמו יוזכר, אבל אתה תלמד שהשתיקה יפה לו. המקור לזה יהיה כנראה הערה שוביניסטית שהוא זרק בצחוק למישהי אחרת לפני 11 שנה, אבל זה לא משנה: הוא שרוף אצלה
2) ותהיה גם החברה הזאת שלה שלא תוכל להגיד עליה שום דבר טוב לעולם. היית צריך לחשוב על זה לפני 11 שנה, כשאמרת בצחוק משהו שהשתמע ממנו שייתכן ואולי אתה חושב לעתים רחוקות שהיא נראית לא ממש רע
3) הדבר האחד שאתה לא מסוגל להפסיק לעשות יהיה הדבר האחד שהיא דורשת ממך להפסיק לעשות. משאיר את הנעליים בסלון כי שם אתה מוריד אותן וזה פשוט הגיוני? זורק את צרור המפתחות על השיש כי הוא שם? דוחס את הזבל לכדי חומר צפוף יותר מיהלום כי מה ההיגיון לרדת לפח אם לא ממש חייבים? מלחמת 100 השנים זה כלום לעומת הסיבובים שאתם תרקדו סביב החרא הזה
4) ויהיה את הרגע שתבין שאתם מתווכחים רק ויכוח אחד. אם תחשוב על זה ממש טוב, זה התחיל עוד לפני שהתחתנתם. הריב הגדול הראשון שלכם? ההוא שחשף את הפערים ביניכם בנושא כסף/ ילודה/ שימור קשרים עם אקסים? כל הריבים שיבואו אחר כך הם פשוט קאברים של האחד ההוא
5) תגלה יחידת זמן שלא הכרת: חלון עינוג עצמי. אפילו אם נכשלת בשלוש יחידות מתמטיקה, המוח שלך ילמד לעשות את המשוואה הזאת במהירות האור: e=mc2. E זה משך הזמן הממוצע שלוקח לך לספק את עצמך, m זה משך הזמן שהתנאים בבית אמורים לאפשר לך את הבדידות הדרושה, c זה המספר הקבוע שבו אתה מכפיל את m כדי שיהיה לך טווח ביטחון. והקטע של בחזקת 2? זה זכר לפעם ההיא שהאישה והילדים חזרו לך באמצע ה-mc ונאלצת לבחור בין לסגור את נגן המדיה ולהיפטר מהטישו הזה
6) ותגלה שיש דבר כזה ספונטניות מתוכננת. "אז מאמי, מתפרעים בשבת אחרי שהילדים נוסעים לטיול של התנועה ולפני שנוסעים לאימא שלך אבל לא בסלון כי עוד לא הספקתי לתקן את הווילון?"
7) ותגלה גם שהסיבה הכי עניינית לא לבגוד היא שאין לך כוח לזה. התכנונים, הסטרס, ההפקה, האשמה – כשתעשה חשבון אמיתי של תשומות הייצור פשוט תרד מכל העניין ותעשה החלטה חד-צדדית להסתפק בנגן המדיה
8) מכיר את זה שאחרי מספיק זמן אנחנו מפסיקים לשמוע תדר מסוים? אז זה יקרה לך עם סיפורי העבודה שלה. בהתחלה תנסה להקשיב להם, אחר כך תגלה שהם מרוקנים ממך את החשק לחיות, אבל הפלא ופלא – אחרי משהו כמו שבע שנים תחווה את מה שחווים אנשים שגרים ליד תחנת רכבת. כמו שהמוח שלהם לומד לסנן את החריקות, ככה המוח שלך פשוט יצור אפליקציית "השתק" לכל מונולוג שמתחיל ב"אתה לא מבין איך ענבל עצבנה אותי היום"
9) אל תרגיש רע, גם היא תפסיק לשמוע את סיפורי העבודה שלך. אבל זה בגלל שאתה תפסיק לספר אותם, כמו שתפסיק לספר כל דבר אחר, כי אתה גבר וקיים יחס ישר בין הגיל שלנו לכמות המילים שאנחנו מוכנים להשמיע ביום נתון. אלא אם כן זה על ספורט, ואתה לא תדבר איתה על ספורט, כי הסיוט הכי נורא שלך הוא להתחיל לחלוק איתה משהו שהוא השריד האחרון לרווק שפעם היית
10) היא תשתלט על החולצה שאתה הכי אוהב. אין לך מה לעשות בקשר לזה, אז פשוט תלמד לחיות עם זה. אה, ותתנחם בזה שאנחנו מתוכנתים מראש לחיות עם זה. למה לעזאזל אתה חושב שלכולנו יש פטיש פסיכי לנשים בחולצות של גברים?
11) תיחשף למחזור החיים המוזר של טבעת הנישואים. בשנה הראשונה תיגנב מזה שתכשיט אחד קטן מאפשר לך פתאום לשוחח בניחותא עם בנות שנמצאות שלוש ליגות מעליך, כי זה מה שקורה לנשואים טריים: הם מקבלים תו תקן נשי סודי. בשנה השלישית-חמישית זה יעלם, כי מה שאתה משדר ישתנה מ"פאק אני מאוהב" ל"פאק אני נשוי". ובשנה העשירית תוריד את הטבעת ותגלה שזה לא משנה כלום, כי המבע שלך כבר השתנה ל"פאק אני כבוי"
12) ודווקא אז תקלוט את הפלוס הכי גדול של חיי הנישואים. אולי התשוקה חולפת, אולי הסקס נעשה קצת מכאני ואולי אתה מרגיש קצת זומבי, אבל יש מישהי שיודעת בול מה עובר עליך בכל רגע נתון בלי שתצטרך לזיין לה את השכל בקשר לזה. אנשים משלמים הון לפסיכולוגים, ולך יש נציגת ער"ן צמודה על בסיס טלפתי. זה לא מה שסיפרו לנו על נישואים, אבל זה פאקינג המון