מתחקיר שערכנו בעבר נמצא שגברים בוגדים כי הם יכולים, כי ככה הם בנויים וכי בת הזוג שלהם כבר לא עושה להם את זה כמו פעם. תחקיר אחר העלה שכל הגברים בוגדים ואין ממש מה לעשות בנוגע לזה. כל הממצאים האלה ועוד רבים אחרים רק ממחישים את המפץ האפוקליפטי של תרבות המונוגמיה כפי שמתרחשת בזמנים אלו - ואת געש הפרידות שמשפריץ פה לאחרונה, החל מסלבס דרג ביניים ועד לקליברים של זוגיות יציבה.
אבל בצד השני של הגירושין יש גברים שמצליחים לתחזק זוגיות לתפארת במשך שנים ארוכות, כשאת הקרדיט לנוסחה המאושרת - המורפיום להקלת כאבי הנישואין, אם תרצו - מייחסים אותם גברים לאותו אקט בוגדני שגורם לרבים מאחיהם לפרק את החבילה המשפחתית.
"אני בוגד כדי להציל את הקשר"
"אני בוגד כי אני אוהב את אשתי, חד וחלק", אסף שם בדוי לוקח על עצמו גזר דין בוביט אם ארגון פמינסטיות יאתר את זהותו. "אני נשוי שבע שנים ויש לי שלושה ילדים, אבל מה לעשות שהמשיכה לא יכולה להיות כמו שהייתה, והשגרה הורגת? במקום לפרק משפחה אז פעם בכמה זמן אני ממלא את המצברים וחוזר לאשתי שמח וטוב לב. היא לא צריכה לדעת מזה ואף אחד לא צריך לדעת מזה, אבל אני חושב שללא זה לא הייתי מצליח לשמר את הקשר לאורך שנים. הפיתויים בחוץ פשוט גדולים ידי ובעידן של היום זה כמעט בלתי אפשרי לבקש מגבר או מאישה להישאר נאמנים לאורך כל החיים. אין חיה כזאת יותר. נישואין זו עסקת שותפות שבאה עם חברות וגם אהבה, וזה לגיטימי ללכת ולהתפרק מדי פעם במקום אחר. אתה יודע מה... אם אשתי עושה את זה גם וכל עוד אני לא יודע מזה אז לא אכפת לי".
התדהמה, הקריזה והרצון להקיש פה טוקבק נאצה אחרי שקוראים את המלל של גבר שלא מתבייש לעשות שמח בשדות זרים בזמן שהחוקית שלו משכיבה את הילדים לישון, מובנים עם דאבל סימן קריאה - אבל האם יתכן שמדובר בהתחסדות קלה? בעידן של מחשופים לפנים ושפע גירויים בכל זפזופ, נראה שהדרישה להישאר נטוע בנתיב הנאמנות היא על גבול הבלתי אפשרי.
"יש לזה צורך פיזי וגם צורך נפשי מאוד גדול. בגלל זה אנחנו עושים את זה ולי זה הציל את הקשר" אורן, עוד בולס ניאוף, מבשר. "אני בסך הכול הייתי נשוי שנתיים כשזה קרה לי אבל מבחינתי זה היה או לבגוד או לסיים את הקשר. אני תמיד הייתי בן אדם נורא מוסרי וכל החיים גדלתי על אידיליה זוגית וראיתי איך ההורים שלי נשארים נאמנים אחד לשנייה במשך שנים, וברגע שהתחלתי לצאת עם אשתי הייתי בטוח שזהו אני לא אמשך יותר לאף בחורה אחרת בעולם, אבל זה לא קרה. מצאתי את עצמי נמשך כמעט לכל בחורה שאני רואה וזה שיגע אותי לגמרי. במקביל אתה שומע את כל הסיפורים של הרווקים ואת כל הבגידות ואתה נלחם בעצמך כל הזמן. בסופו של דבר היה לי איזה סטוץ חד פעמי עם מישהי שהכרתי בחדר הכושר, פירקתי את מה שהייתי צריך לפרק וזה הרגיע אותי וחזרתי לאשתי רגוע".
לא סיפרת לה, אני מבין
"ברור שלא. היא לא תדע מזה ואני גם לא אספר לה על זה לעולם, אבל אני יכול להגיד שעכשיו אני יודע מה זה ומה הטעם של בגידה. הורדתי את זה מעליי ואני מאמין שלא אנסה את זה בעתיד, למרות שאין לדעת".
"סבא שלי עשה את זה, אני עושה את זה וגם הנכד שלי יעשה את זה"
האם ייתכן שכל הגברים הם זבלה אורגינל ומאחורי כל קשר ששורד מתחבא לו זכר עם זיכרון מסעיר מעקיצת שיכורים עם פרטנרית מהעבודה? "ברור שכן", עונה לי יניב, עוד נשוי שעדיין משלם על קונדומים. "בגידות מזדמנות פה ושם הן הדרך היחידה לנהל קשר נישואין לכל החיים. אני כמובן לא מדבר על רומן ולא על התאהבות במישהי אחרת, זה כבר דבר אחר. אני מדבר על נטו סקס, נטו כיבוש. בשביל שתוכל לחזור לאישה שלך בלי ה...מועקה הזאת, ולהמשיך במסע הקשה הזה שנקרא זוגיות מונוגמית".
למה המסע הזה קשה כל כך?
"תראה, בסך הכול אין חדש תחת השמש, מונוגמיה זו המצאה של המאות האחרונות ובמהות שלנו אנחנו אמורים להרביע כמה שיותר נשים. עד לא יותר מדי מזמן לגברים היו כמה וכמה נשים ובתרבויות מסוימות במזרח התיכון זה עדיין מתרחש. לבקש מגבר להישאר נאמן לאישה אחת כל חייו זה כמו לבקש מאריה לחיות על סושי. בלתי אפשרי. אני יודע שלסבא שלי הייתה מאהבת ולסבתא שלי לא הייתה שום בעיה עם זה כי היא הבינה שזה חיוני להמשך הקשר. אותו הדבר היום, האישה לא חייבת לדעת אבל אנחנו צריכים את זה בכדי להמשיך ולשרוד".
לא חייבים להיתקע סמסטר בלימודי אנתרופולוגיה בשביל לדעת שכל עוד הגוף מתפקד אז כל גבר, נשוי או לא, ירצה להעמיס כמעט כל אישה שעוברת לו בפריזמה. ההבדל בין הבוגדנים לאלו שמסתפקים בפורנו הלילי נעוץ אך ורק במוסריות ובאומץ של כל אחד מאיתנו.
לסיכום: בגדת כי אתה אוהב אותה? עדיף שלא תספר
"לבגוד כל אחד יכול וסביר להניח שזה גם יקרה לו במהלך חייו", סוגר זיו, גרוש טרי, את הקומבינה. "השאלה היחידה היא האם אתה יכול לחיות בשקר ולא לספר לאשתך אחרי שבגדת. להסתכל בעניים שלה ולחיות עם הסוד זה לא דבר פשוט. לי הייתה מעידה חד פעמית עם האקסית שלי בערך שנה אחרי שהתחתנו ושלוש שנים הצלחתי להחזיק ולא לספר לאשתי. בסוף זה היה חזק ממני ונשברתי, סיפרתי לה והיא פשוט לא הצליחה לסלוח לי. זה פגע אנושות בקשר עד שזה הוביל גם לסיומו. יש לי רק עצה אחת לגברים: בגדתם. תשמרו את זה לעצמכם או שתסיימו את הקשר. לספר או לחיות בשקר זה לא אופציות טובות במיוחד".