נתחיל קודם כל מאקסיומה: גברים זקוקים לנשים. זו כנראה עובדת טבע קבועה ששורשיה נעוצים עוד בימי בראשית, אז גילה אדם הבודד שמשעמם לו רצח בגן עדן. אך במקום ללכת ולשחק פרו בפלייסטיישן כמו כל גבר נורמלי, הוא החליט דווקא לפנות לאלוהים ולבקש ממנו שיברא לו את העזר שנגדו. בשלב הזה הופיעה חווה, והשאר כבר חקוק בדפי ההיסטוריה. כיום, אנחנו כבר לא סתם זקוקים לנשים: אנחנו תלויים בהן לחלוטין.
כמובן, גברים לא צריכים נשים רק מהסיבות המובנות מאליהן (אם אתה לא סגור בדיוק מהן, אנחנו ממליצים לך על ביקור מהיר במדור "תמונת היום"), אלא גם ממגוון רחב של סיבות נוספות. האמת העצובה היא שאנחנו פשוט לא מסתדרים לבד בלי בת זוג לצידנו, ולמרות כל הפוזה המאצ'ואיסטית שאנחנו אוהבים לנפנף בה, אנחנו לא באמת רוצים לדמיין מה היה קורה אם אדם באמת היה הולך על אופציית הפלייסטיישן במקום להזמין כלה מאדון עולם. הנה כמה סיבות מדוע, לדעתנו, גברים באמת צריכים נשים:
כדי להוריד לנו את התגיות מהחולצה החדשה
נכון שכמעט ולא יוצא לך לראות גברים מסתובבים ברחוב עם חולצות שאליהן מוצמד עדיין הפתק הקטן עם המחיר מהחנות, או התווית הזאת עם הוראות הכביסה, או המדבקה הארוכה של המידות? הסיבה היחידה לפלא הזה היא שלפני שאנחנו יוצאים מהבית נערך לנו מסדר קפדני בו בת הזוג מוודאת שלא נותרו על הבגדים שלנו שרידים מסגירים מהחנות. ניתן רק לשער כמה פדיחות נמנעו מגברים בזכות בנות זוגן בעניין הזה: הרי היית חושב שאחרי שנים של עצמאות כלכלית בהן אנו קונים לעצמנו את הבגדים, כבר היינו מבינים שאי אפשר סתם ללבוש את החולצה החדשה שקנינו אתמול ולצאת לעבודה כשאנחנו נראים כאילו הרגע גנבנו את כל הגרדרובה שלנו מסניף קסטרו הסמוך.
כדי לפתח שיחות חולין
גברים מסוגלים לשבת במשך שעות מבלי להחליף מילה זה עם זה. זוהי יכולת מיוחדת במינה שהקנתה לנו האבולוציה. צריך לחדד: אין לנו בעיה לקשקש ימים שלמים עם חברים טובים, אבל כאשר מדובר במפגש חברתי עם גברים שההיכרות בינינו מסתכמת ב"איפה היית בצבא", סביר להניח שגולת הכותרת של ערב כזה תהיה חבורת בנים שיושבים ובוהים בכוסות שלהם במשך שעתיים וחצי.
לכן, כאשר מדובר בסיטואציה שדורשת פיתוח שיחת חולין, כמו דאבל דייט, ארוחת ערב עם החברים, ארוחה משפחתית מרובת משתתפים או כל מפגש חברתי אחר – אנחנו זקוקים נואשות לבת הזוג שתעמוד לצידנו ברגעים הקשים, ותהיה אחראית לפיתוח סמול טוק. בשלב הזה תפקידנו מצטמצם לכדי זריקת הערות ציניות ברקע, וזרימה עם נושאי השיחה הקיימים. תענוג.
כדי להבדיל בין סוגי ירקות
בעוד שבתור גברים אנו יודעים לנתח באופן מדויק מאיזה בעל חיים, איבר ונתח הגיע הבשר שממנו עשוי ההמבורגר שאנחנו כרגע לועסים – כאשר זה מגיע לירקות, מדובר מבחינתו בעולם חדש ומסתורי להפליא. תביני, זה לא אשמתנו שאנחנו מסתבכים עם רשימת הקניות: גבר ממוצע לא יהיה מסוגל להבדיל בין דלעת לדלורית או לזהות אספרגוס גם תחת איומי אקדח.
לעזור לנו במכניקה העדינה
מאחר שהפעולה הכי מדויקת ועדינה שמאפשרת המכניקה של האצבעות הגבריות היא שבירת קיר באמצעות פטיש 5 קילו, קיימות מספר אופרציות שדורשות דיוק, עדינות וקואורדינציה, לגביהן אנו תלויים לחלוטין בנשים. למשל, התרת קשרים, סידור חוטים שהסתבכו או פתיחת שקיות ניילון בסופרמרקט. אפשר לחשוב על זה כתמורה הנשית להרכבות מדפים או החלפות גלגלים.
בגלל הריחות הטובים
ניחוח נעים הוא אלמנט שקשור באורח הדוק למין הנשי. בדרך קסומה ונשגבת מבינתנו, נשים מצליחות תמיד לגרום לעצמן ולסביבתן להפיץ תמיד ריחות מרעננים. אולי זה בזכות הבשמים, קרם הלחות ומיני התכשירים הדטרגנטים שניצבים באופן קבוע במקלחת, ואולי דווקא כל הנרות הריחניים, מקלות הקינמון, שקיות הסבונים והפרחים שהן מפזרות בדירה – לא ברור. אבל מה שבטוח, זה מצליח. הכי קרוב שהמין הגברי הצליח להגיע לזה הוא העץ הקטן שמתנדנד לנו מעל הדאשבורד באוטו – אבל בינינו, אין סיכוי שהוא עוד מפיץ ריח מאז שתלינו אותו שם ב-1997.
לעזור לנו עם זיהוי בני המשפחה
אם יש לך בת זוג כבר זמן רב, הדיאלוג הבא בוודאי יהיה לך מוכר מאירועים משפחתיים קודמים:
"רגע, מי זאת?"
"זאת דליה, אשתו של חיים. אתה יודע, ההורים של נועה, האישה של אלעד".
"אוקיי... ותזכירי לי את השמות של הילדים?"
"זאת מיכל הבת של איילה, אחותה של נועה. זה הבן הגדול שלה מיקי, זוכר – ששיחקת איתו בחצר בפעם שעברה".
"וואלה? רגע, אבל אלה לא הילדים של הילה?"
"לא, הילדים של הילה כבר גדולים. רואה אותם שם עם הבירות?"
"אה כן. וזה שאיתם זה בעלה?"
"לא, זה יוסי, אבא של מיקי ומיכל. הבעל של איילה. האחות של נועה, נו".
"מי זאת נועה?"
"מאמי... לא הגיע הזמן שתכיר כבר את המשפחה שלך?"