בחייו של גבר ישנם אין ספור רגעים שהוא היה מעדיף למחוק. אנחנו, וזאת עובדה ממנה אי אפשר לחמוק, נאלצים להתמודד מדי יום עם מצבים שבהם גבריותנו עומדת בסימן שאלה. כי באמת, איך מצופה מאתנו לשמור על פאסון אל מול הערת "אבל מאמי, הבטחת שנראה מאמא מיה אחרי המשחק" שנאמרת מול כל החבר'ה, איך אנחנו אמורים לשחק אותה גברים אחרי שהתברברנו בדרך ועוד כשהווייז פועל, ואיך ג'נטלמן אמור להתמודד עם אישה שמתעקשת לשלם עליו? חושבים על עוד פדיחות? שגרו אותן ל-men@mako.co.il ואולי תזכו לחלק ב'.
היא מעירה דברים מביכים ליד חברים
אתה יושב עם כמה חבר'ה ובקבוקי בירה בסלון. ספרד אוטוטו מעיפה את צרפת בדרך חצי הגמר. האישה נכנסת לסלון. עד כאן הכול בסדר. היא מתחילה לדבר. אנחנו עדיין בסדר, בגבולות הסביר. עדיף היה שלא תסתיר את מסך הטלוויזיה ותדבר פחות, רצוי היה שלא תשאל שאלות דווקא עכשיו באמצע המשחק – אבל היא עדיין לא גרמה נזק בלתי הפיך. אתה מבין שהיא עומדת ללכת. לא כזה מעניין לה, והיא גם ככל הנראה קלטה את הרמז. אבל לא לפני שהספיקה להשאיר נזק. "אתה זוכר שאנחנו מסתכלים אחר כך בגרסה המחודשת של טיטאניק, נכון מאמי?". הנה, יצאה עם נזק.
אתה לא יודע איך להגיע ויש לך נוסעים באוטו
הסעיף הזה הופך לפחות רלוונטי בתקופת ה-GPS, אבל איכשהו זה עדיין קורה לנו: אתה מתעקש עם האישה על זה שאתה יודע איך להגיע. אתה לא באמת יודע, אבל סומך על כישורי הניווט הלא באמת קיימים שלך מתקופת הצבא. החברים יושבים מאחור וצופים במאבק הכוחות הזה ביניכם. בשלב מסוים, מוכיחה ההיסטוריה, היא בדרך כלל מוותרת. "תעשה מה שאתה רוצה", היא תזרוק, בדרך כלל כדי לנפנף בכך אחרי שהסאגה תיגמר. והיא מנפנפת, בהחלט. עכשיו רק נותר לקוות שלא היו אתכם עוד חברים באוטו.
היא מזמינה אותך לארוחה
גם אם האישה לא תודה בזה, המצב בו היא צריכה לשלם עליך הוא מביך. אנחנו בעידן מתקדם, מודרני, בלה בלה בלה. בסופו של דבר, האישה הממוצעת עדיין מצפה מהגבר להרוויח הרבה, להיות ג'נטלמן ולשלם עליה. אנחנו לא אומרים שזה בסדר או משהו, אלא שזאת תופעה קיימת עדיין. גם אם אתה מפרגן לאישה, אין – פשוט אין – דרך להרגיש יותר אפס.
היא מתערבת לך בארוחות משפחתיות
הארוחה המשפחתית היא לפעמים דרכה של האישה החדשה לסמן טריטוריה. אצל כלבים הם משתינים על עץ, אצלה השליטה מסומנת בכך שהיא אומרת לך מה לאכול. "אבל מאמי, לא אמרנו שמגבירים עם הירוקים החודש?", היא שואלת סלאש אומרת. לא, מאמי, זה את אמרת – אתה אומר בלב. אתה יודע שאם תתנגד זה כנראה לא יקדם אותך לשום דבר, ומדמיין את השיחה שלכם בחזרה בבית על כך שהבכת אותה מול המשפחה שלך. אתה שותק ומתיירק. עדיף פדיחה אחת מול המשפחה מאשר סרטים בלתי נגמרים בבית.
אתה נוגע בגבר אחר בטעות
אם זה במקלחות במכון הכושר, בצבא או אפילו בתיכון. לפעמים צפוף, אתה לא מתכוון כמובן, אתה עובר ליד מישהו ובטעות יש שם איזו נגיעה מקרית. הבחור מסתכל עליך במן מבט של "אחי? מה אתה עושה?". לך תסביר עכשיו שלא שמת לב, ושבדיוק מישהו פתח את הדלת של תא השירותים והיית צריך לזוז ימינה והוא בדיוק עבר ולא שמת לב. זה אבוד לך; הוא לעולם יחשוב שאתה בקטע שלו. מה שמוצלח במיוחד בפאדיחה הזאת הוא שהיא נגררת. היא יכולה להימשך אחר כך שבועות במקרה הטוב וחודשים ושנים במקרה הרע. הוא יזכור לך את זה, ותהיה בטוח שיתקלח רחוק ממך ואף יימנע ממקלחת כשיראה שאתה במכון. תבוא אחר כך עשר פעמים עם החברה שלך שדומה שתי טיפות מים לבר רפאלי? לא יעזור לך. אתה הרי בקטע שלו.
"איזה חודש את?"
בתור המין החזק אנחנו יכולים להרשות לעצמנו טעויות טאקט, אבל יש אחת בלתי נסלחת מהצד השני. אתה נתקל במכרה וותיקה, מישהי שעבדת איתה פעם ולא ראית מלא זמן או סתם איזה חברה ישנה. כולך בהתרגשות, שואל "מה, באיזה חודש את?", שאלה תמימה וכנה שאמורה – מבחינתך – להעיד על אכפתיות ועניין. אין צורך להמשיך עם ההסבר, נכון?