בגיל 21 עברתי לתל אביב. זה היה המרד האולטימטיבי – לגור בדירה על גג בדרום תל אביב, לישון ממש לפני שהשמש עולה, להתעורר קצת לפני שהיא שוקעת. חשבתי שפיצחתי את החיים, ובאמת שלא הבנתי למה לא כולם חיים ככה. רק שהיום, 15 שנה אחרי, הברים נראים לי קטנים מדי, הנערות צעירות מדי ובכלל – מי יכול להישאר ער אחרי הכוכב הבא?
להלן עשרה סימנים שבזמן שחגגת זה קרה גם לך: הזדקנת.
כמה רעש
השעה עשר וחצי, הבר הקבוע שלך מתחיל להתמלא. אתה תופס את המקום שמזמן שייך רק לך, מנסה להעביר שיחה עם מישהי שפגשת כאן שבוע שעבר, וחושב שלפני כמה שנים לא היית צריך לדבר בכלל. כמה דרינקים, נגיעות מקריות שתכננת בקפידה ואתם כבר בדרך אליך. לא עוד. עכשיו אתה מוצא את עצמך נשען קדימה לא כדי להציץ במחשוף, אלא ממש כדי לשמוע מה היא אומרת.
מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?
היא נראית טוב, היא בת עשרים וקצת ונחש מה? היא רוצה להיות מפורסמת כשתהיה גדולה, לא שחקנית או זמרת, כי למה לבחור אם אפשר גם וגם? היא לומדת משחק מול מצלמה וכותבת שירים שרק המגרה שלה מכירה ואתה נזכר שהיו לילות שזה מה שהכי הדליק אותך – כל מי שהכרת עבד על אלבום, מחזה, הצגת יחיד, ובכלל היית מוקף בכישרונות שרק מחכים לפרוץ. רק שהיום, ברגע שאתה שומע מישהי אומרת שהיא הולכת להצליח בגדול, אתה מוצא את עצמך חושב שהיית מעדיף לחסוך לעצמך את עשר השנים הבאות, לדלג לשלב שבו מי שנמצאת לצדך כבר יודעת מה היא רוצה לעשות בחיים.
נו באמת, אנשים שותים כאן
הערב מתקדם לא רע בכלל (אתה עדיין זוכר כמה טריקים שעושים אותך מושך ללילה), היא מזמינה עוד כמה שוטים ואתה רואה בעיניים שלה שהיא לא מתכוונת להפסיק בקרוב. בשלב מסוים היא תופסת לך את היד ועולה על הבר, ופתאום אתה נזרק בזיכרון ללילה אחר שדומה באופן חשוד ללילה הזה – אתה זוכר איך זה הדליק אותך אז, לראות מישהי שלא מתביישת מאף אחד, איך היא סקסית על הבר ואיזה כיף שכולם מסתכלים בזו שהולכת איתך הביתה. רק שעכשיו, עכשיו אתה לא יודע איפה לקבור את עצמך. מה קשור לרקוד על הבר? תרדי למטה, שימי על עצמך משהו, מה עובר עלייך? את לא רואה שאת מפריעה לאנשים?
כשאת מגלגלת עיניים זה אומר שאת בעניין?
היא מבקשת לדעת קצת עליך. מה אתה עושה? מה החלומות שלך? בטוח יש לך סיפור מעניין. אז אתה מספר, הייתי קצת ככה, אחר כך נסעתי לשם, בדרך עבדתי גם פה וגם שם, ולאט לאט אתה רואה אותה נעלמת. זה לא שאתה לא מעניין, פשוט הברמן המקועקע קרץ לה במבט: "כשאת מסיימת עם החופר תבואי לשירותים רגע, יש לי הפתעה".
אצלך או אצלי?
אולי הסימן הכי ברור לכך שהזדקנת זו העובדה שאתה חושב רחוק. יצאתם לרחוב, הוא רועש ושמח, ועכשיו מגיע הרגע שכל הדייט הזה היה אמור להוביל אליו. "אז..." אתה אומר, והיא מחזירה: "אז...". זה הרגע לבחון את עצמך – אם המחשבה הראשונה שעולה לך בראש היא שאם לא תשכבו אז יש סיכוי שמשהו יצא מהקשר הזה, אז אולי כדאי לקרוא לברמן המקועקע שימשיך מכאן.
באימא שלך, תורידי את הרגליים מהדשבורד
נכנסתם לאוטו היא מאושרת, ככה זה כשבני עשרים ושיכורים, היא מותחת רגליים ארוכות ויפות, הילד בך מתפתה להציץ, היא שרה בזיוף נוראי שיר של אדל ומישירה לעברך מבט: "אם היית מנשק אותי עכשיו לא הייתי מתנגדת". אתה נבוך. האם עד לכאן התדרדרת? צריך להגיד לך לנשק? אבל לא רק בגלל זה אתה נבוך, אתה הרי לא הולך לעשות כלום, בחורה שיכורה צריך להחזיר הביתה ולא למושב האחורי. ככה זה כשמזדקנים.
אם רק היית יושבת כאן מולי
אם אתה גבר בן 35 אז כנראה שכבר הכרת את אהבת חייך לפחות פעמיים, פספסת אותה לפחות שלוש, ואתה חושב עליה לפחות פעם בערב. זה לא שהדייט שלפניך לא יפה, זה לא שהיא לא מצחיקה, אבל איפה היא ואיפה ההיא שהתפספסה. אם אתה יושב בבר עם בחורה יפה ומתגעגע לזאת שנרדמה לידך בתשע בערב, הגיע הזמן לעזוב את תל אביב.
אני לא מנשק ומספר
אתה בדרך הביתה, היא כנראה יושבת בסלון ומספרת לשותפה שלה, לשותף ולאחותו שישנה אצלם כבר חודש על הספה, שהיה לה את הדייט הכי גרוע בעולם ("הוא הבחור הכי יבש שפגשתי!"), ואתה? אתה מתקשר לחבר כי זה מה שעושים אחרי דייט. הוא שואל איך היה, אתה זורק משהו בסגנון של "היה בסדר אחי, מה איתך?", וזהו, פה נגמרה השיחה המרתקת על הדייט. במחשבה שנייה לא סיפרת גם כשהיית צעיר, אז אולי אפשר למחוק את הסעיף הזה מהרשימה.
"העיר הזו היא לא קטנה רק קצת לוחצת בצדדים"
אתה חוזר לדירה המאוד מגניבה שלך, באמת, זה חדר אחד אבל גדול, מן סטודיו, שזו המילה שהשתרשה אצל מתווכים שרוצים להשכיר לך דירת חדר. האמת, זה מטופש. אמבטיה ליד החדר שינה? סלון פתוח למטבח? אח שלי, זה לא בית, זה מחסן, הגיע הזמן לעזוב.
הדייט נגמר, הלילה רק מתחיל
השעה שלוש וחצי בלילה, הספקת להתקלח, להכין כוס קפה, אתה מוכן בעצם למה שדמיינת כל הדייט. הקלטת שני פרקים של "סקנדל", החימום עובד, עכשיו מתחיל ערב מושלם. פתאום, צפצוף מהטלפון שמוטען על השידה. אתה מתהפך במהירות כי אולי המפוספסת שלך נזכרה בך פתאום? אולי היא בדיוק בסביבה ובא לה לקפוץ? אז מסתבר שלא, זו השחקנית שלך: "נהניתי ממש!", היא כותבת ומיד אחר-כך: " הלילה עוד לא נגמר". הבחור בן העשרים שעוד גוסס בך מנסה לצעוק בשארית כוחותיו: "אחי, כנס לאוטו וסע! מה נסגר איתך?", אבל המחשבה היחידה שעוברת לך בראש היא שאם רק הסתכלת בחלון הקופץ על הצג, אז היא לא באמת ראתה שראית את ההודעה, אז אפשר לחזור לסדרה שלך בשקט. או שלא? לעזאזל עם הווי הכחול הזה.
