אינספור פושעים, רוצחים וסתם אנשים עם טראומות ילדות בלתי פתורות, הטרידו את האנושות במשך השנים. רובם סיימו את חייהם מאחורי סורג ובריח, מעטים ידעו להיעלם מעל פני האדמה. אבל הנבלים המשפיעים מכולם היו אלו שכדי לסיים את עידן הטרור שלהם נדרשו משאבי עתק, אינספור כוחות והרבה מאד סבלנות.
ג'ון דילינג'ר: האיש שאף כלא לא הצליח להחזיק
בזמן שהותו בכלא סיפר דילינג'ר הזועם, לכל מי שהסכים לשמוע, על כוונתו להפוך לפושע על. "אני אהיה הממזר הכי גדול שראיתם אי פעם ברגע שאצא מכאן", נהג לטעון. אביו, שניהל את המאבק מחוץ לכותלי הכלא, הצליח להביא 188 תושבים לחתום על עצומה לשחרורו בערבות ב-1933. נאמן להבטחתו מיהר דילינג'ר להקים כנופיית שודדים ולשדוד בנק מקומי מיד עם יציאתו מהכלא. גם בפשע הזה הוא הצליח להותיר אחריו עקבות שיובילו אליו את הרשויות, רק שהפעם כבר לא הייתה כל כוונה לשבת בשקט. חודשיים אחרי שנתפס ונשלח לרצות את עונשו בכלא באוהיו, פשטה כנופיית דילינג'ר על המקום, הוציאה להורג את השריף, שחררה את המנהיג ופצחה בשרשרת של מעשי שוד ורצח שוטרים מאוהיו ועד דרום דקוטה. באחד המקרים נתפס בשלישית, אך הצליח להימלט כשהוא מאיים על חבורת השוטרים שסביבו באקדח עשוי עץ, גנב מכונית, וחזר להשליט טרור. הפעם בשיקגו.
עם פרס של 10 מיליון דולר על ראשו ומעמד של הפושע מספר אחת בארצות הברית, נוצר הצורך ליצור מערכת מתואמת שתשים קץ לאימה שהטיל דילינג'ר ברחבי המדינה. כך נולדה לשכת החקירות הפדרלית, ה-FBI. אחרי מספר קרבות עקובים מדם אליהם נקלע כוח הסוכנים המיוחד שהוקצה למשימה - מהם הצליח דילינג'ר להימלט בכל פעם מחדש – איתר סוף סוף ראש הסוכנות, ג'יי.אדגר הובר, נקודת תורפה בשרשרת ההגנה על דילינג'ר. אנה קומפאנאס, מנהלת בית הבושת בו ביקר השודד לעיתים קרובות, הסכימה למסור לשוטרים (תמורת הבטחה לגרין קארד) את המקום בו נפגש דילינג'ר עם נערת הלילה שבחר לעצמו. צוות המשימה התמקם מחוץ לאולם הקולנוע ב"תאטרון ביוגרף" בשיקגו ב-22 ליולי, 1934, והמתין לסיום הסרט. מיד עם יציאתו פתחו שלושה סוכנים באש לעבר דילנג'ר. הוא נהרג במקום. המצבה בקברו הוחלפה מספר פעמים בשל הנטייה של מבקרים במקום לחצוב לעצמם חתיכות ממנה כמזכרת מהסופר פושע. כבר אז הם ידעו כנראה שיום אחד יקימו את איביי.
פאבלו אסקובר: ברון סמים, רוצח, גיבור המונים
אחרי שהפך את גבולות ארצות הברית למגרש המשחקים הפרטי שלו, החליט אסקובר שהגיע הרגע להיכנס לפוליטיקה ולרוץ לבחירות בקונגרס הקולומביאני. אלא שבמקום לנשק תינוקות, לטייל בשווקים ולפמפם מסרים, הייתה לברון הסמים שיטה טובה הרבה יותר להשפיע על תוצאות הבחירות. אינספור נבחרי ציבור, שוטרים ופקידי מדינה זכו לקבל ממנו שתי ברירות הקשורות בכסף: שטרות או קליע. הפקידים והשוטרים לקחו בדרך כלל את האפשרות הראשונה, בארבעת המתחרים על כסא המפלגה העדיף אסקובר פשוט להתנקש. מאוחר יותר דאג לרצוח גם את כל המועמדים לנשיאות, פוצץ את המטוס של הנשיא המכהן והרג 110 אנשים (הנשיא עצמו כלל לא היה עליו באותו יום). במבצע אחר פשטו כוחות הקרטל של מדיין על משרד המשפטים כשהם מותירים אחריהם 52 גופות, בדרך להשמדת כל תיקי הראיות שנאספו אי פעם כנגדו. אחרי שסיים את טיהור האורוות, הסכים אסקובר להסגיר את עצמו לכלא פרטי, "La Catedral", משם המשיך לנהל את עסקיו באין מפריע ללא חשש שיוסגר לארצות הברית.
ב-1992 הבינו האמריקאים שהרבה תועלת לא תצמח להם מהרשויות בקולומביה. במקום זאת הוחלט להשקיע ביחידה מיוחדת של המשטרה הקולומביאנית, אליה צורף כוח משימה מיוחד של הכוחות המשולבים בארצות הברית על מנת להגיע סוף סוף אל אסקובר. המרדף הסתיים ב-2 לדצמבר 1993 כשכוח המשטרה המיוחד איתר את אסקובר בבית במדיין, והטיל עליו מצור. עם הפריצה לבית נתקלו השוטרים באש כבדה מצד הפושע ושומרי ראשו, וחיסלו אותם במהרה. בקולומביה, עם זאת, מחשיבים לא מעטים את אסקובר גם כיום לסוג של גיבור (לוקח מהעשירים ונותן לעניים), ומעניקים את שמו לילדיהם. נראה אותם מוציאים גרין קארד עם זה.
אוסמה בן לאדן: המצוד הגדול בהיסטוריה
צחוק הגורל קבע כי את ההכשרה הצבאית, הנשק והאספקה הראשוניים קיבל בן לאדן מגופים מערביים, כחבר במוג'האדין במהלך מלחמת רוסיה-אפגניסטן ב-1979. עשור מאוחר יותר עקר לאפגניסטן ועשה שימוש במשאבי הממון הבלתי נדלים שברשותו כדי להקים את "אל קאעידה" – רשת של קבוצות חמושים שפעלו תחת מטרייה אידיאולוגית אחת, אך מנותקות זו מזו כדי למנוע קישור ביניהם. ב-1998 היה בן לאדן מוכן להכות לראשונה באויבת הגדולה. ב-7 לאוגוסט החרידה שורת פיצוצים סימולטנית של משאיות תופת את השגרירויות האמריקניות בדאר א-סלאם, טנזניה וניירובי. מאות נציגים אמריקאים מצאו את מותם בהתקפה האכזרית, שהזניקה את בן לאדן לראשונה לצמרת רשימת המבוקשים של ה-FBI. שלוש שנים מאוחר יותר הכה בן לאדן בארצות הברית במתקפה משולבת בשנית, הפעם עם מטוסי מתאבדים שכוונו לוושינגטון, וירג'יניה ולליבה של ניו יורק. 2,996 ההרוגים ב-11 לספטמבר 2001 סימנו את תחילתו של המרדף הגדול בהיסטוריה.
ג'ון ווילקס בות': כוכב התיאטרון שהפך לרוצח
שנתיים לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת האזרחים, החל הרעיון לצבור תאוצה בזכות הנשיא, אברהם לינקולן, תומך נלהב של התנועה, והאיש שהפך במרוצת השנים לאובססיה הפרטית של ג'ון ווילקס. כשנבחר בשנית ב-1864 והחל לקדם את השינוי בחוקה, קפץ הפיוז של בות' סופית. במאבק אחרון לשמור את הדרום האהוב עליו גזעני ומעמדי, החל השחקן המוערך לעבוד על לא פחות מתוכנית לחיסולו של נשיא ארצות הברית. הוא ריכז סביבו חבורה של יוצאי צבא המורדים, שיצאה ללמוד את אבטחת הנשיא בנאומים רשמיים והתכנסה לישיבות תכנון מפורטות כדי לבצע את המזימה. ב-12 לאפריל, 1865, הגיעה ההזדמנות לה חיכה כשהנשיא, ביחד עם צמרת המדינה, הגיע לצפות בשחקן הנערץ ב"תיאטרון פורד" בוושינגטון. כיאה לכוכב בקנה מידה ארצי, זכה בות' לגישה חופשית לכל רחבי התיאטרון, אותה ניצל כדי להיכנס מהדלת האחורית של התא הנשיאותי במהלך ההצגה, ולירות בראשו של לינקולן מטווח קצר. לאחר מכן קפץ אל הבמה בקריאות ניצחון – ונמלט.
אדולף אייכמן: עם שלם דורש נקמה
_ OBJאמור לנו מי הם חבריך ונאמר לך כמה דרעק אתה עתיד להיות. במקרה של אדולף אייכמן, מדובר היה בארנסט קלטנברונר, ידיד המשפחה שיהפוך ביום מן הימים למפקד המשמר לביטחון הרייך ובכיר בשורות האס אס. אלא שכל האכזריות שגילה קלטנברונר לאורך השנים (הוצא להורג במשפט נירנברג 1946) לא תרמה למכונת ההשמדה הנאצית כמו עידודו של הבן שטוף האידיאולוגיה הימנית של המשפחה להצטרף אליה. עד לאותה תקופה העסיק עצמו אייכמן, שנשר ממערכת החינוך, בעיקר כפקיד בחברת נפט. השנים הראשונות כחבר לא היו קלות לאייכמן, ששקל בשלב מסוים את דרכו, עד שנתקל בעוד מכר אוסטרי: לאופולד וון מינדנשטיין, שהזמין אותו להצטרף ל"מחלקה היהודית" בברלין. מאוחר יותר טען אייכמן כי הייתה זו "ההזדמנות הגדולה לה חיכה למצוא את מקומו". בתחילה היה אחראי על איסופם וגירושם של ברי המזל לפלסטינה, מהר מאד עלה בסולם הדרגות עד שהגיע לפקד על המחלקה.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה נתפס אייכמן כ"מומחה לענייני יהודים" וקיבל את האחריות לפיקוח על מחנות הריכוז, איסוף רכושם של היהודים וריכוזם בגטאות ברחבי המדינה. ב-1942 הוזמן בחשאי על ידי ריינהארד לשמש כמזכיר בפגישת מנהיגי הרייך, בה נוסחו הצעדים לרצח יהודי אירופה. לאחריה נקבע כי ישמש אחראי תחבורה ל"פתרון הסופי", ויפקח על הובלת היהודים למחנות המוות בפולין הכבושה. כשהצבא הסובייטי עמד לפלוש לגרמניה, מיהר אייכמן להימלט להונגריה, נחוש בדעתו להמשיך במשימת ההשמדה שהוטלה עליו. במהלך 1944 הספיק לשלוח כ-440 אלף מיהודי המדינה אל תאי הגזים, תוך שהוא מתעלם מפקודה ישירה של הימלר להקפיא את ההליכים ולהתייצב כחייל קרבי בהגנה על גרמניה. עם סיום המלחמה, כשציד הבכירים הנאצים בשיאו, ניסה את מזלו אצל חברו הוותיק, קלטנברונר, ששהה באוסטריה, וביקש מקלט. אך זה סירב לקבלו בטענה שהוא "מסומן" על ידי בעלות הברית.