להיכנס למקומות שאסור לך להיכנס אליהם זה יופי של דבר. מבנים נטושים, מפעלים שנסגרו לפני שנים, אתרים שמיועדים לשימור ומעלים אבק מאחורי סורג ובריח. מחילות ביוב, מרתפים ישנים, תעלות ניקוז, גגות, חדרי מנועים ובונקרים. כל המקומות שנמצאים מתחת לאף שלך, אבל אף פעם לא חשבת להיכנס אליהם.
למה שתכניס את עצמך לבניין מתפורר, מזוהם, ותסתכן בלילה בכלא? בדיוק בגלל זה: זה מסוכן. זה לא חוקי. במקום לצאת לחיק הטבע ולנשום אוויר צח, אתה יוצא אל חיק העיר, עובר מתחת לגדרות תיל, מטפס על מרזבים ומנקה אבק ממסמכים בני עשרות שנים שמישהו השאיר מאחור. על הדרך אתה מתחמק ממסמרים חלודים, מגלה חלקים בבניין שלמעשה פעילים עד היום, מפעיל את האזעקה ובורח על נפשך לפני שמגיעים השוטרים.
היסטוריה של תחביב
תיירות עירונית, או Urban Exploration, היא תופעה עתיקה; כבר מאות שנים אנשים אוהבים להיכנס למקומות נטושים או מוזנחים. Ninjalicious, מסתנן ותיק, כותב בספרו Access all Areas שהייחוד של התחביב הזה הוא שאתה מוצא את הבידור שלך בעצמך. אתה מחפש את המקומות שבהם אתה רוצה לבקר, ואתה מתאמץ להיכנס אליהם. זה שילוב של הנאה אסתטית (חלק מהמקומות הנסתרים האלה הם ממש יפים), הנאה היסטורית (לגלות רמזים מהעבר זה חלק מהכיף), וכמובן – הנאה דבילית (להצליח לעבור חומה גבוהה עושה לך טוב לאגו).
בשנים האחרונות התופעה מתרחבת, וזוכה לתשומת לב בטלוויזיה, במגזינים ובעשרות אתרי אינטרנט. החשיפה התקשורתית לא תמיד עזרה לתיירות העירונית; בכל זאת, מדובר בפעילות לא חוקית, ולא חסרים שוטרים משועממים שמחפשים להתנכל למי שנכנס לשטח לא שלו. ההתנכלות הזאת התגברה במיוחד בשנים שאחרי הפיגוע במגדלי התאומים; הפרנויה של רשויות החוק באותה תקופה גרמה לרבים מהתיירים העירוניים להיעצר.
מצד שני, היו מקרים שבהם התיירות העירונית דווקא הוכיחה את עצמה: באוקטובר 2002 הוביל מנהיג התא הרוסי של התיירים העירוניים, ואדים מיכאילוב, את הרשויות הרוסיות אל תוך תיאטרון שבו נלקחו 922 איש בני ערובה. העניין נגמר רע, אבל בלי התיירים העירוניים אף אחד לא היה מכיר את הכניסות הנטושות לבניין ויכול להיות שהוא היה נגמר אפילו רע יותר.
רוצה להסתנן גם? קבל מדריך מצולם
בישראל התחום די יבש. אין פה ארגונים או תאים מסודרים, אלא רק אנשים שמחפשים קצת יותר ריגוש בחיים. אני למשל. וכדי להמחיש לך עד כמה מדובר בעיסוק משובח, הנה חוויית ההסתננות האחרונה שלי ושל חברי לפשע. הכנסתי גם טיפים. כדאי לך להפנים: הכול נכתב בדם.
שלב ראשון: בחירת יעד
בחרנו את בית החולים ע"ש הנסן בשכונת טלביה בירושלים – מבנה נטוש שקיים כבר מעל למאה שנים, ובעבר שימש לאשפוז מצורעים. המבנה גדול למדי, מוקף חומה וטומן בחובו ערכים היסטוריים. כל מה שצריך לתיירות עירונית ראויה לשמה.
שלב שני: הפריצה פנימה
אחרי שסימנת את היעד אתה צריך לבחור את התזמון. שבת בבוקר זה בדרך כלל הזמן המועדף, במיוחד בירושלים. אתה מגיע לבניין ומקיף אותו כדי לגלות נקודות תורפה כמו גדרות פרוצות או קירות שקל לטפס עליהם. במקרה של בית החולים הנסן גילינו שבקצה הבניין יש מרווח די גדול מתחת לגדר התיל שמקיפה אותו. מעבר לגדר מוצבת חומה של שלושה מטרים – אבל מישהו שתל בצמוד אליה עץ שעובד יפה כסולם. בצד השני של החומה יש גגון פח. ממש כאילו מישהו חשב עלינו מראש.
שלב שלישי: אקספלוריישן
תתחיל בלהיכנס למקום שנראה לך הכי מעניין. כאן מצאנו מכבסה ישנה, עם מכונת כביסה ענקית ואמבטיות קטנות שבהן כנראה הרתיחו את הבגדים של חולי הצרעת.
משם ההחלטה היתה לטפס למעלה. גם בגלל שלא היה מקום אחר ללכת אליו, אבל בעיקר בגלל שהדרך לשם גירתה לנו את האינסטינקט ההרפתקני: מרזבים. לטפס על מרזבים זו אחת הפעילויות האהובה ביותר על תייר עירוני. תוך כדי הטיפוס גילינו רמזים שהמקום כנראה בכל זאת מאוכלס – מזגנים – אבל החלטנו להמשיך בכל זאת. טיפ חשוב: כדאי לעשות עבודת מחקר רצינית לפני שמסתננים פנימה. למשל, כדאי לבדוק אם המקום באמת נטוש.
שלב שלישי: אוצרות
לאחר שנכנסו דרך החלון בקומה השניה, התחלנו בחלק המרתק יותר של הסיור שארגנו לעצמנו – חקירת החדרים הפנימיים, שהיו הרוסים בחלקם ומבולגנים בכולם. שלושה טיפים בנושא הזה: אחד, לעתים תצטרך לדחוק את עצמך דרך פתחים מאד קטנים ולצאת מהצד השני עם בגדים קרועים וסיכוי גבוה לטטנוס. שתיים, כדאי לקחת איתך אנשים שיוכלו למשוך אותך למעלה במקרה הצורך. שלוש, תביא כפפות.
גולת הכותרת היתה מעבדה ישנה שבה מצאנו קבוצת תיקים מעלי אבק ועיתון דהוי. העיתון סיפר על מהומות סטודנטים בצרפת וניסיון ההתנקשות באפיפיור, מה שתיארך את האיכלוס האחרון של המקום לשנות השמונים המוקדמות. המסמכים תיארו תופעות לוואי של תרופות לצרעת. מצאנו גם מכשיר פלסטיק מוזר עם כפתורים מסתוריים, שהביא אותנו לתהות מה לעזאזל עשו כאן פעם. בעניין הזה, טיפ נוסף: תנו לדמיון שלכם להשתולל. זה חלק מאד גדול מהכיף.
שלב רביעי: החיים על הקצה
בכל הסתננות מגיע שלב שבו אתה בוחר אם להסתפק במה שמצאת או להגדיל את רף הסיכון. אצלנו זה קרה כשהיינו צריכים לעבור דרך פתח זעיר בתקרה שנראית כאילו היא עומדת להתמוטט בכל רגע. אחרי התייעצות של ארבע שניות, החלטנו לעבור בזהירות את הפתח בזה אחר זה. מיד אחרי שהאחרון (אני) עבר, חלקים מהתקרה האקוסטית התרסקו לרצפה.
משם הגענו למרפסת שמקיפה את החצר הפנימית, וגילינו שהמזגנים שראינו קודם לא הונחו שם לחינם: המקום הזה לא לגמרי נטוש. המשרדים מעבר למרפסת נראו חדישים לגמרי. ברוח העוז שאפיינה את המסע שלנו, החלטנו לחקור את המקום בכל מקרה. עברנו מפתן דלת חדש למראה –
אין כמו לשמוע אזעקה כשאתה נמצא בעיצומה של הסתננות. האדרנלין מגיע לשיאים חדשים, עכשיו אתה באמת בסכנה. ברחנו במהירות באותה הדרך שבאנו, רק שהפעם עם פחות זהירות ויותר התאבדות, כשאנחנו בטוחים שכל רגע השוטרים יגיעו.
שלב חמישי ואחרון: בירה
שרדנו. הצלחנו לצאת מהאזור לפני שמישהו שם לב אלינו. לא נפצענו יותר מדי, ושמרנו על הקוד של התיירים העירוניים – לוקחים רק תמונות, משאירים רק עקבות. היה מאתגר, היה מרתק, ובהחלט נעשה את זה שוב, אם כי להבא – כדאי לברר מראש, כי מסתבר שבבית החולים הנסן יש גם סיורים מאורגנים בחינם.