הסתובבתי פה מספיק זמן כדי להבין שהפתרון הכי קל לכל בעיה הוא פשוט להאשים מישהו אחר. הכלכלה לא בסדר כי הפוליטיקאים מושחתים. החינוך בקאנטים כי המורים עצלנים. העיר מתדרדרת בגלל טעויות שנעשו לפני עשר שנים, ועכשיו אין מה לתקן. גם אני חשבתי ככה פעם, ואני בטוח שאתה יודע בדיוק על מה אני מדבר. הכי קל לזרוק האשמות. הבעיה היא שלזרוק האשמות זו דרך המלך לשום מקום.
העולם שלנו לא מושלם, אבל הוא גם לא פשוט. לכל הבעיות שלנו יש הרבה רבדים, וזה אומר שמעטים המקרים שבהם ברור מי או מה גרם למצב הקיים. זה נכון עוד יותר בקשר לבעיות הגדולות שלנו: מערכת החינוך הכושלת, האלימות המתפשטת, אבטלה, עוני, ובוא לא נתחיל לדבר על הבעיות המדיניות שלנו. רוב, אם לא כל, הבעיות האלה הן לא משהו שניתן לפתור רק באמצעות חקיקה או רק באמצעות הנהגה מוצלחת. אלה בעיות שמתחילות מלמטה, ועד שהחברה שמסביבך לא תשתנה, שום דבר אחר לא ישתנה.
אני יודע, זה נשמע בלתי אפשרי לפעמים. התשובה הכי נפוצה לנאום הזה היא "מה כבר אני יכול לעשות?" ואני מבין למה אנשים חושבים את זה. ההרגשה היא שעומדים מול מערכת חזקה ויציבה שלא נותנת לאף אחד מבחוץ להיכנס, וזה לא רחוק מהאמת. אבל למרות שקשה להיכנס למערכת, אפשר להשפיע עליה. יותר שינויים טובים צומחים מלמטה מאשר מונחתים מלמעלה, וזה אומר שגם אם נראה שהמערכת מתעלמת לחלוטין ממה שאתה רוצה, יש סיכוי שפעולה שלך תהדהד מספיק רחוק ותוכל לשנות הכל.
אבל זה אומר גם עוד דברים. זה אומר שאתה לא יכול לשבת בצד ולקוות שמחר בבוקר העולם יהיה טוב יותר – כי אם אתה לא תעשה את זה, גם אף אחד מסביבך לא יעשה את זה, וכולנו נידפק בסופו של דבר. זה אומר שהאנשים שמשנים דברים הם אלה שקמים מהתחת שלהם ולוקחים אחריות במקום לזרוק האשמות. זה אומר שאם אתה אומר "זה לא בשבילי" או מחליט שאתה לא הולך להצביע כי "כולם אותו חרא", אין לך את הזכות להתלונן על שום דבר שקורה, כי אתה הבאת את זה על עצמך. אף אחד לא צריך לעזור לך אם אתה לא עוזר לעצמך.
הדוגמה הירושלמית
תן לי לספר לך סיפור קצר, ואקטואלי, שימחיש לך מה קורה כשלא לוקחים אחריות, ומה קורה כשמישהו כן עושה את זה. הרבה אנשים שגרים בירושלים התלוננו במשך שנים על התחרדות העיר, על זה שצעירים עוזבים, על זה שאין מקומות בילוי ועל זה שהעיר דועכת וגוססת. הם עשו את זה נון סטופ, אבל ביום הבחירות לעירייה ב-2003, כשהיה סיכוי מצוין שראש העיר הבא שייבחר יהיה חרדי, כל האנשים האלו החליטו להישאר בבית. יותר משראש העיר החרדי והמועצה החרדית שמסביבו דפקו את ירושלים, מי שהחליטו שלא בא להם ללכת לקלפי הם אלה שעשו הכי הרבה נזק, וירושלים ב-2003-2008 הייתה עדות עצובה למה שקורה כשלאנשים לא אכפת.
אבל בדיוק כאן נכנסו האנשים שאמרו "עד כאן" (ואז גם עשו משהו בקשר לזה, בניגוד לדברים כמו המחאה של מעריב נגד האלימות שלא ממש עושה משהו). בתחילת 2008 התאספו ביחד כמה חבר'ה צעירים, שהיום נקראים "התעוררות", (גילוי נאות: גם אני הצטרפתי לקבוצה הזאת) והחליטו שהם לוקחים אחריות. הם התחילו לעשות פעילויות מחאה, הפגנות, פעילויות תרבות, פניות לתקשורת, ובעיקר המון רעש וצלצולים שמשכו את צעירי ירושלים (וגם לא מעט ממבוגריה) בהמוניהם. הם נלחמו חזק, ובסופו של דבר זכו בפרס הגדול: שני מושבים במועצת העיר, וההזדמנות להפוך את המגמה השלילית של ירושלים על פיה.
אתה בטח חושב לעצמך "נו, אלה פוליטיקאים עם כסף, וגם ככה כולם מושחתים ואינטרסנטים". ובכן, לא צריך להכיר את התנועה יותר מדי מקרוב כדי לגלות שזה לא המצב. האנשים האלה לא שונים ממך בשום דבר. הם לא תכננו את הכניסה שלהם למועצה בחדר ישיבות מסודר עם גב כלכלי מטורף. הם ישבו בדירת חדר וחצי בקושי, אספו את הכסף שהם הצליחו לאסוף ממשפחה וחברים, והחליטו שהם קמים מהתחת ועושים משהו. הם הבינו שאם הם לא יעשו משהו, לא תהיה להם הזכות להתלונן על הנפילה של העיר, ושהם יהיו אשמים בה יותר מכל אחד אחר.
בחזרה לעיר שלך
אבל מספיק עם התנועה שלי. בוא נחזור לנושא השינוי. אני יודע, זה לא נשמע קל. אתה יודע מה? זה באמת לא קל. שינוי אמיתי דורש הרבה מאמץ והרבה מלחמות בטחנות רוח והרבה אכזבות וטעויות ונפילות. זה קשה לשנות דברים, ולפעמים אתה מתחיל לעבוד ולא מסוגל לראות את הקצה. אבל גם אם זה קשה, ובמיוחד כשזה קשה, אתה צריך לחרוק שיניים ולהמשיך הלאה. לא לפחד ליפול, כי זה המחיר שמשלמים על הצלחה, ועל כך שאתה לא פוץ שמאשים את כל המדינה ואחותה בצרות שלו אבל אפילו לא מוכן לצאת מהבית כדי להצביע.
אם תעשה את זה, ותצליח לסחוף אחריך עוד חבר מהעבודה פה וקרוב משפחה אחד שם, אולי תגלה שהעבודה הקשה משתלמת, ושאם תגדיל ראש ותנסה לשפר את הסביבה שלך, בסופו של דבר אתה רק תרוויח. זו הדרך היחידה לשנות את העולם באמת, היחידה שהוכיחה את עצמה לכל אורך ההיסטוריה והיחידה שתמיד אפשר לסמוך עליה. תהיה גבר – אל תפחד, אל תוותר, וקח אחריות.