ממש עד לא מזמן לאשפז את עצמך במכון גמילה היה מקור למבוכה רצינית. האמת שבישראל כל עניין מוסדות הגמילה עדיין מביא איתו מבוכה משפחתית עם אופציה לנידוי סוציאלי – אבל בלוס אנג'לס כנראה לא שמעו על הפנים הרזות של זוהר ארגוב או על האלימות הקשה של אסי דיין. בעיר המלאכים הדבר הזה שנקרא ריהב (שיקום) הוא ביזנס עצמאי שמגלגל בוכטות לא פחות מרשת הקלאב מד, וגם נראה ככה. ככה זה שכוכבניות סטייל בריטני ולינדזי וכל מה שמתחרז עם טראש וזנותיות הן אורחות קבועות במקום.
מכיוון שרוב האנשים אף פעם לא יספרו לך שהם היו במכון גמילה, האינפורמציה לגבי מה שקורה בתוך השערים הסגורים של מכוני הגמילה נשארה בגדר תעלומה מסקרנת. למזלי הטוב השכן החביב שלי באחד מפרברי לוס אנג'לס הוא יצור בריטי עם נטייה להרס עצמי ואלכוהוליסט מכובד על גבול הגסיסה. אחרי לילה של התפרעות שנגמר במעצר, ישבנו הוא ואני והגענו למסקנה המתבקשת שהגיע הזמן לאשפז את עצמו במהירות באיזה מוסד גמילה מקומי – לא לפני שהוא לוקח מחברת ועיפרון ומתעד כל רגע במקום.
יוקרה למסוממים
עם אינספור מכורים לכל מה שמקדם מוות מהיר, בבירת הסרטים המפויחת לוס אנג'לס ישנם שני מוקדים עיקרים בהם מתרכזים מכוני הגמילה: מאליבו ופאלם ספרינגס. מדובר בשניים מהאזורים היותר עשירים שיש לקליפורניה להציע, ומכוני הגמילה נראים בהתאם. רוצה לומר, אם יש לך מספיק כסף לפוצץ על חומר משובח ויוקרתי אז רצוי שיישאר לך גם מספיק כסף בשביל להיגמל ממנו. במספרים זה נראה ככה: חוויית השיקום במכון עם רזומה מכובד עולה בין 20 אלף דולר ובמכונים מסוימים יכולה גם להגיע ל-30 ו-40 – וכל זה בשביל שיהיה מקסימאלית של עד 45 יום.
אותו שכן אלכוהוליסט יושב על הרים של כסף ולכן היה לו קל לבחור לוקיישן: מכון הגמילה בפאלם ספרינגס, עם השם המקורי Rehab. סקירה מהירה של המוסד גילתה כי מדובר באחד ממכוני הגמילה הטובים והמכובדים בנמצא, עם רשימת מטופלים לאורך ההיסטוריה שנראית די דומה לשורה הראשונה במשחקים של הלייקרס. חלק מהשמות שנגמלו שם לאורך השנים כוללים את שר, לינדזי לוהן, קיפר סאתרלנד, מיקי רורק, טארה ריד, ג'ק ניקולסון ועוד ועוד מסוממים וטובים.
20 אלף דולר? אתה יודע כמה סמים אפשר לקנות בזה?
מכון הגמילה בפאלם ספרינגס הוא לא פחות ממתקן נופש מפואר, כזה שגורם לסוויטה בארבע העונות להיראות כמו מלון בוטיק ביפו. אנחנו מדברים על מדשאות ענקיות, חדרי שינה בומבסטיים, בריכה, ספא , חדר אוכל יוקרתי וכל מה שיסיח את דעתם של המכורים מהרצון להימלט מכלוב הזהב הזה היישר לזרועותיו החמות של הדילר.
השעות הראשונות הם הלם טוטאלי – ולא בגלל הפאר שנגלה אליך מכל פינה. פשוט כל מי שנכנס בשערי המכון עושה את זה בשיא הסטלה, כי ממחר הוא יודע שכבר לא יהיה לו. וככה מתגלה לו מחזה הזוי של נרקומנים שמסתובבים כמו זומבים עם עיניים פעורות וחיוך רחב ומנהלים שיחות נפש על מהות החיים. דמיין את האח הגדול עם מתמודדים שמפורקים מסמים ותקבל את התמונה שאני מתכוון אליה. האח הגדול עם מסוממים. לא רעיון רע, האמת.
העובדה שמדובר במוסד גמילה יוקרתי מבטלת כל אפשרות למצוא את הנרקומנים הקשים שזרוקים ברחובות וגם לא את מכורי הקראק משכונות הפשע. פה מדובר במכורים קלאס וגם הקליינטורה מגוונת ביותר: בני עשירים שהתחילו להזריק משעמום, אנשי עסקים מקומטים שדבוקים לבקבוק, כוכבניות כוסיות שחייבות להסניף כי זה מבטל תאבון, מכורים להרואין, מכורים לדבק מגע וכמובן הסלבס – למרות שאלה מקבלים סוויטה פרטית ומטפלים בהם באופן אישי. בקיצור, כל מי שיש לו את המזומנים ואת הקשרים הנכונים יכול לבוא ולהתארח בריהב.
גם 20 אלף דולר לא יעזרו לך כשמגיע הקריז
אחרי יומיים בערך, שרידי הסמים מתנקזים מהגוף ואתה מתחיל לתפוס ברצינות את המושג גמילה. שחית בבריכה, התערבבת עם העשירים המפונקים של אל.איי, בלסת כמו בהמה ועכשיו בא לך להסניף או לבלוע משהו ואין את זה בשום מקום. גרוע מכך – במקום זה ישנם כל מיני הרצאות וסדנאות טיפולים מייגעות, שיחות ארוכות ובעיקר שעמום טוטאלי. אתה רוצה להתקשר לחברה שלך ולהגיד לה שאתה שעשית טעות נוראית, אבל אסור לך. אתה רוצה לראות סרט אבל אין במקום טלוויזיות (מחשש לגירוים לא רצוניים). אתה רוצה לקרוא לאימא שלך שתביא את הצ'ונט מיום שישי, אבל יש איסור מוחלט על ביקורים.
אגב, אם אתה באמת רציני בקשר להימלטות מהמקום, אף אחד לא יעצור אותך. אתה יכול לצאת מתי שתבחר – רק קח בחשבון שלא תוכל לחזור חזרה וכמובן אתה יכול לשכוח מהחבילה ששילמת מראש, אף אחד לא יחזיר לך את הכסף.
החלטת שאתה נשאר? שיהיה בהצלחה, גבר
בשלב מסוים העסק מתחיל לשעמם. הלו"ז הוא קבוע וכולל השכמה בתשע בבוקר, אחרי זה ארוחה עשירה ומיד אחרי זה לקיחת תרופות בשביל לאזן את המצב הכימי בגוף. לאחר מכן מגיע שלב הסדנאות: כל הג'אנקים יושבים בכיתה וכל אחד בתורו מספר על הבעיה שלו לצליל מחיאות הכפיים. כאילו שהמבוכה הזאת לא מספיקה, אתה נאלץ גם לכתוב יומן מפורט שמצביע על ההתקדמות היומיומית שלך בגמילה. התוכנית המקובלת היא כמובן תכנית שנים עשר הצעדים המפורסמת, אבל למרות שחצי המטופלים מדלגים על השלבים מבלי להניד עפעף לא נראה שלמישהו שם איכפת במיוחד.
מותר: לאכול בלי הפסקה. אסור: לזיין
מלבד הגעגוע הבלתי פוסק להיי, מכון גמילה למסוממים עשירים הוא תענוג אחד גדול. הפנאן מתחיל עם השתזפות בבריכה, ג'קוזי, שולחנות ביליארד ופינג פונג, כדור עף וחדר אוכל שפתוח כל הזמן ומציע לך את כל מגוון האוכל שקיים. הבעיה היא שלנגמל ממוצע יש תיאבון נמוך יותר מאנורקטית ולכן ממש חבל על האופציות המבוזבזות של ארוחות הגורמה.
עוד דבר שקוטל את המוג'ו במוסד הזה (מלבד העובדה שאתה נמצא עם עוד שלושה נרקומנים או אלכוהוליסטים בחדר) הוא האיסור המוחלט להתערבב עם כל דבר שמזכיר אישה במקום – אסור אפילו לעבור ליד מגורי הבנות. ההסבר, כך לפי השכן שלי שחזר נקי מאלכוהול, הוא שסקס מסוגל לדרדר מספיק אנשים לשימוש בחומרים אסורים.
החיסרון: סיפורי התמכרות אל תוך הלילה. היתרון: בריטני ספירס בפיג'מה
לא כולם שורדים את הפרידה מהחומר החביב עליהם וחלק מבריזים כבר בימים הראשונים. אבל לגבי מי שכן נשאר – תהיה בטוח שבשלב מסוים אתה תכיר את כל הסיפורים הכי אינטימיים שלו (והוא שלך), על איך הוא נפל לסם ואיך זה שמשככי כאבים מנפקים סוטול יותר טוב מהרואין.
אם עמדת במבחן, שרדת את הסדנאות והסיפורים והצלחת להתמודד עם התנזרות כפויה מסקס במשך חודש וחצי, יש סיכוי שבאמת תצליח להיגמל ולא להרוס לעצמך את החיים. עד כמה הסיכוי הזה משמעותי? זה כבר עניין שלך ושל הסם שלך, אבל מה שבטוח הוא שמדובר בניסיון נחמד לאלה שיכולים להרשות לעצמם לעמוד בהוצאות ורוצים לקלוט את האימאז' של בריטני ספירס עם פיג'מה בחדר אוכל.