ממש אתמול כתב פה זיו גוש על החיים הנפלאים של הרווק המזדקן. הכתבה של זיו עוררה גל תגובות – חלקן תומכות, חלקן נזעמות. מה שבטוח, העניין הזה דורש כתבת המשך. אז פנינו לזיו וביקשנו ממנו שימנה עבורנו את כל הסיבות הלגיטימיות לא להתחתן. הוא נענה לבקשתנו בשמחה*:
חתונה זה כל-כך המאה העשרים
תחשוב טוב טוב אם אתה צריך את המסמך הזה של הרבנות כדי להצהיר על הזוגיות שלכם. בשביל מה, באמת? בשביל שיפור התנאים בביטוח החיים? בשביל הכרה של המדינה בזוגיות שלכם? כדי לשמח את ההורים ולהראות לחברים שלכם שאתם חלק מהמיינסטרים? למה לעבור את כל הפרוצדורה המיותרת הזאת? פשוט תהיו ביחד. אפילו תעשו ילדים אם אתם רוצים. אפילו תקראו אחד לשני בעלי ואשתי אם זה עושה לכם את זה. אבל אם זה לא באמת חשוב לכם, תוותרו על כל הקטע של הטבעת והחופה. זה יכול לעשות לכם את החיים כל-כך הרבה יותר פשוטים.
בנישואין היא תשמין
שימו לב: אמרתי נישואין, לא הורות, ככה שאפשר להוציא מהמשוואה את הבטן הרכה שחלק מהנשים מקבלות אחרי לידה. הקביעה הזאת, אגב, היא לא שלי – היא של חוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה. המחקר שלהם גורס שאישה תעלה משהו כמו 8 קילו בעשר השנים הראשונות של הנישואין. היא פשוט מרשה לעצמה. אז אם אתה לא רוצה לחיות את חייך עם מישהי שלא אכפת לה שהבטן השטוחה שלה איבדה פרופורציות, אל תתחתן איתה.
זה בדוק: זוגות נשואים שוקעים לשגרה משעממת
יופי, התחתנתם. קניתם בית. עשיתם ילד או שניים. אתם מתקדמים יפה בקריירה. מה עכשיו? עכשיו אתם יכולים להגיד ברוכה הבאה לשגרה אפרורית שבה יש רק גיחות נדירות של צבע. אם אתם נשואים וקוראים את זה, נסו לחשוב רגע מתי הייתם ספונטניים בפעם האחרונה. אפילו ההחלטה המטורפת ההיא שלכם, לעזוב הכול ולטוס לחופשה מטורפת של שבועיים בניו-זילנד, היתה לפני חצי שנה. מאז אתם מנסים לתכנן, למצוא תאריכים מתאימים, למצוא סידורים לילדים, מה לא. מילת המפתח פה היא להתפשר. כשאתה נשוי, אתם מתפשר. כשאתה רווק אתה פשוט יכול לסגור את העניין עם הבוס שלך, לקנות כרטיס וללכת לשבוע הימורים בלאס וגאס.
נישואין זה עניין יקר. גירושין עוד יותר
רק החתונה עצמה עולה בסביבות 100 אלף שקל, אבל הרבה יותר גרוע הוא מה שקורה אחר כך: אתם פותחים חשבון משותף ומשם הדרך לגירושים על סמך סכסוך כספי תהיה קצרה ממה שחשבת - שלא לדבר על הכסף שכל תהליך הגירושין יעלה לך. בארץ, אגב, שלושים אחוז מהזוגות מתגרשים. מה שמעורר את השאלה המתבקשת - אם הסיכוי שלך הוא אחד לשלוש, אולי בכלל לא כדאי לך לנסות?
האחריות, לעזאזל, האחריות
אין כמו להיות אדון לעצמך. בכל מה שקשור לסיכונים פיזיים, כלכליים ובריאותיים אתה יודע שיכול להיות רק נפגע אחד לסיפור הזה: אתה. כשאתה נשוי, לעומת זאת, שלא לדבר על אב, האחריות פתאום מתפרשת על עוד בן אדם או שניים. עכשיו אתה כבר לא יכול לקחת את הסיכונים שלקחת פעם, כי אתה צריך לדאוג שגם הבן אדם האחר בחיים שלך לא ייפגע. השיקולים של כל החלטה שאתה עושה הם כבר לא אותם שיקולים כמו פעם, ולהיות אחראי כל-כך בכל דבר קטן בחיים יכול להיות מאוד מעייף.
ולסיום, חייבים לומר את האמת: הסקס כבר לעולם לא יהיה טוב כמו פעם
אולי לא תאמין, אבל הקלישאה הזאת נכונה יותר ממה שנדמה לך, רווק מתהולל שכמותך. כשאתה נשוי אתה עושה פחות סקס. נקודה. הרבה פחות. לא בגלל שאתה לא רוצה – אלא בגלל שאין זמן. צריך לדאוג לכל-כך הרבה דברים, ופתאום הסקס יורד בסדר העדיפויות עד שהוא נמצא איפשהו מתחת ללנקות את השירותים. זה מדהים, אבל לפעמים אתה מוצא את עצמך קובע עם אשתך "לעשות סקס ביום שישי בבוקר", אחרת זה פשוט לא קורה. עכשיו, אני לא אומר את זה כדי לעצבן את הנשים, אבל הסיבה המרכזית לחוסר הסקס הזה נעוצה בהן – אין להן כוח לזה. הן עייפות. לא בא להן לנסות דברים חדשים. לפחות לא היום. גם לא מחר. אולי שבוע הבא. בסופו של דבר אתה מוותר, ומתפשר (שוב מתפשר), על אוננות סדרתית מול הפורנו שלך באמצע הלילה. ככה זה בנישואין.
* הכתב, אגב, נשוי.